אודות הפרויקט

רקע
בסוף שנות התשעים של המאה העשרים נעשו עבודות חפירה רחבות היקף בהר הבית בלא פיקוח ארכיאולוגי. כארבע מאות משאיות פינו את העפר הרב מהר הבית וערמו אותו בנחל קדרון ובאתרים אחרים. עפר זה מכיל שרידים רבים של תרבות חומרית עשירה מכל תקופות הפעילות במתחם, ולפיכך, לאחר שאובחן ערכו ההיסטורי על ידי ארכיאולוגים, נאסף והובא לגן הלאומי עמק צורים שלמרגלות הר הצופים, לצורך מחקר ארכיאולוגי שיטתי. כך נולד פרויקט הסינון בנובמבר 2004, כשמטרתו לאסוף מידע על תולדות הר הבית.

גן לאומי עמק צורים ואתר הסינון

גן לאומי עמק צורים ואתר הסינון

אף שהר הבית היה המרכז הדתי והלאומי של עם ישראל לאורך מאות שנים בתקופות הבית הראשון והשני, ולמרות שהיה מוקד לפעילות דתית של עמים אחרים בתקופות ההיסטוריות שלאחר חורבן הבית מעולם לא התקיימה בו חפירה ארכיאולוגית מסודרת ולא פורסמו כל נתונים על ממצאים ארכיאולוגיים שנתגלו בו מתחת לפני השטח. משום כך, הממצא הארכיאולוגי בעפר זה עשוי להיות בעל פוטנציאל רב למידע חדש על התרבות החומרית של הר הבית ותולדותיו. יש לציין כי גם כאשר ממצא אינו באתרו, אפשר ללמוד ממנו רבות על אופי הפעילות שהתקיימה באתר לאורך התקופות ההיסטוריות ועל עצמתה.
לצורך הפרויקט, הקצתה רשות הטבע והגנים הלאומיים מתחם ב'גן לאומי עמק צורים', והוצבו בו מתקנים ייחודים לצורך סינון העפר בעזרת מים.

כבר בראשית הפעילות, נוסף על חשיבותו המדעית, עלתה גם חשיבותו הרבה בתחום החינוך והתיירות. כמו כן, התברר כי דרושות ידיים רבות מאוד כדי לסנן את העפר ולדלות ממנו ממצאים בעלי משמעות. בעקבות זאת, אתר הסינון פועל כאתר תיירות חינוכי, ומדי יום ביומו מגיעים אליו מבקרים מישראל ומן העולם ולוקחים חלק בעבודת הסינון. עד כה השתתפו בפרויקט זה למעלה ממאה ועשרים אלף איש, תופעה ייחודית כשלעצמה בעולם המחקר הארכיאולוגי. מכאן נובע, שהאחריות למחקר של שפכי העפר שהיו מוטלים בנחל קדרון אינה נחלתם הבלעדית של ארכיאולוגים וחוקרים, אלא גם של הציבור הרחב. רעיון זה מובע בדרך מרגשת בספר תהילים:
אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן: כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי-בָא מוֹעֵד: כִּי-רָצוּ עֲבָדֶיךָ, אֶת-אֲבָנֶיהָ; וְאֶת-עֲפָרָהּ, יְחֹנֵנוּ (תהלים ק"ב, י"ד–ט"ו)

קבוצת מבקרים לוקחים חלק בסינון העפר מהר הבית

קבוצת מבקרים לוקחים חלק בסינון העפר מהר הבית

 

בולה משלהי ימי הבית הראשון ועליה טביעת חותם של כהן ממשפחת אימר

ממצאים
עד כה נמצאו במהלך עבודות הסינון מאות אלפי שברי כלי חרס, המתוארכים לתקופות שונות, החל בימי הבית הראשון וכלה בימינו אנו. ביניהם נחשפו כשלושים אלף פריטי ממצא מסוגים שונים: שברי כלי אבן, שברי כלי זכוכית, חפצי מתכת ושברי מתכת, כחמשת אלפים מטבעות עתיקים, תכשיטים ממגוון סוגים וחומרים, מגוון עשיר של חרוזים, ראשי חצים, אבני קלע ופריטי נשק אחרים, תליונים, קמיעות, חותמות וטביעות חותם, משקולות מחומרים שונים, חפצים אישיים כגון מקטרות חרס ומסרקות, כלי משחק וקוביות משחק, שיבוצים לעיטור מבנים ורהיטים עשויים אבן, עצם וצדף, שברי צלמיות ופסלונים. כמו כן, נמצאו בעפר מהר הבית שרידים ארכיטקטוניים כגון אבני פסיפס מעיטורי קירות ורצפות, אריחי ריצוף ואריחי קיר, קטעי טיח צבועים, שברי עמודים, בסיסים וכותרות, אבנים מעוטרות ומגוון רחב של פריטים אחרים. לצד כל אלו, נאספו פריטים רבים של עצמות בעלי חיים, צדפות, קונכיות ומאובנים.
התקופות המיוצגות בממצאים מכסות טווח זמן רחב, החל מתקופת הבית הראשון (שהחלה לפני כשלושת אלפים שנים) ועד לימינו. שני הרכיבים העיקריים של הממצא, המעידים על התקופות שבהן הייתה הפעילות האנושית נוכחת בהר הבית ביתר שאת, הם הקרמיקה והמטבעות, שכן, הם מצויים בכמויות גדולות ואפשר לקבוע את זמנם בוודאות רבה.
בין הממצאים המיוחדים שנתגלו בסינון, ראויה לציון בולה עברית שחתמה שק, שייתכן שהכיל כסף או זהב. את שרידי הכתובת הנראים על ההטבעה ניתן אולי להשלים בדרך הבאה: [להצ]ליהו/[בן]אמר". משפחת אִמֵר ידועה כמשפחת כוהנים בירושלים בסוף ימי הבית הראשון וימי שיבת ציון (ירמיהו כ', א'–ב'). בולה זו היא עדות ארכיאולוגית ראשונה לפעילות המנהלית שהתקיימה בשטח הר הבית בימי הבית הראשון, ואף ייתכן שהייתה קשורה במקדש עצמו.

עוד תגלית ראויה לציון מימי הבית השני היא ריבוי לוחות ריצוף במגוון צורות וצבעים ששולבו יחדיו בהרכבים מגוונים ויצרו דגמים גאומטריים עשירים. בדיקת כתביו של יוסף בן מתתיהו מעלה שטכניקה זו שימשה לעיטור רחבת הר הבית, שהקיפה את מבנה המקדש: "וכל הככר מתחת לרקיע היה רצוף אבני צבעונים, אבנים מאבנים שונות" (מלחמת היהודים ה' ה' ב').

אריחי ריצוף שהיו בשימוש רחבת המקדש הפתוחה בשלהי ימי הבית השני

עד כה נמצאו בפרויקט הסינון למעלה מחמשת אלפים מטבעות בני תקופות שונות, ובהם כמה מטבעות מרגשים ומעניינים במיוחד, בשל חשיבותם והתיעוד שהם טומנים בחובם.
מטבע נדיר, אשר עורר התרגשות מיוחדת כאשר נתגלה, היה מטבע שנטבע בשנה הראשונה של המרד הגדול נגד הרומאים, היא שנת 66/67 לסה"נ. בפני המטבע מופיעים ענף ועליו שלושה רימונים וכתובת בכתב העברי העתיק: "ירושלים הקדושה"; בצד הגב מופיעים גביע העומר והכתובת: "חצי השקל". מטבעות מחצית השקל שימשו לתשלום מִסי המקדש, ובימי המרד הגדול החליפו את השקלים הצוריים. ככל הנראה, נטבעו מטבעות אלו בהר הבית עצמו בידי שלטונות המקדש. מס מחצית השקל למקדש מבוסס על הנאמר בספר שמות, בפרשת "כי תישא" (ל', י"א, ט"ו): כל יהודי נדרש לשלם חצי שקל למקדש בכל שנה. המטבע שנתגלה נשתמר היטב, אף שהוא פגום מעט בשל שרֵפה, אולי השרֵפה שגרמה לחורבן המקדש השני בשנת שבעים לסה"נ. זו הפעם הראשונה שנתגלה מטבע מסוג זה, שמקורו בהר הבית עצמו.

מטבע מחצית השקל מהשנה הראשונה למרד הגדול (שנת 66)

המטבעות הרבים שנמצאו בעפר מעידים בציור ובכתב על עברו העשיר של ההר מראשית ימי הבית השני עד ימי המנדט הבריטי, ובהם גם מטבע זהב מרהיב של קיסר צרפת נפוליאון השלישי, מן המאה ה־19 לספירה.
בין הממצאים שעלו בעבודת הסינון, מופיעה כמות גדולה של פריטים אדריכליים , ייתכן אף של מבני ציבור מהתקופה הביזנטית. מתקופה זו, נתגלו שברי פסיפס רבים וחלקי מבנים כמו שברי רעפים, שברי כותרות קורינתיות, ואף שברי לוחות סורג של כנסיות. שלא כמו השברים הארכיטקטוניים, שהיו עשויים להילקח להר הבית לצורך שימוש חוזר, אין ספק שאבני הפסיפס לא הגיעו לצורך זה, והן מעידות בסבירות גבוהה על קיום מבנים בשטח הר הבית בתקופה הביזנטית. שפע הממצאים מתקופה זו, הכולל גם מטבעות רבים, עומד בסתירה להנחה המקובלת, שבאותה התקופה לא נתקיימה בהר הבית כל פעילות וכי שטח ההר היה פנוי מכל מבנה ועמד בשיממונו. עם שינוי אופיו של הר הבית בתקופה הערבית הקדומה, פורקו ככל הנראה המבנים הביזנטיים והוחלפו במבנים מוסלמיים על ידי הח'ליפים לבית אומיה במאות השביעית והשמינית לסה"נ, חלק ממבנים אלו קיים עד היום. מתקופה זו נתגלו ממצאים רבים כגון: פסיפסים מוזהבים, חרסים עם כתובות, תכשיטים, מטבעות זהב ועוד.
פרויקט סינון העפר הוכיח את עצמו כמקור בלתי נדלה ללימוד תולדות הר הבית. עד כה סונן רק חלק קטן מן העפר הרב שפונה מן ההר. המחקר נמשך במלוא המרץ, וממצאים רבים עוד מחכים להתגלות בידי המבקרים באתר.

כתיבת תגובה