תולדות הר הבית בתריסר ממצאים: #3 שלהי ימי הבית הראשון

והפעם בסדרת הפוסטים אודות ההיסטוריה של הר הבית בתריסר ממצאים, נעסוק בשלהי תקופת הבית הראשון – המאות השמינית עד השישית לפנה"ס (תקופת הברזל 2ב-ג).

בתקופה זו של השנה בעלי עסקים רבים וגדודי רואי־חשבון "בילו" לילות טרופים ללא שינה, בעודם ממהרים להספיק למלא את כל הטפסים ולהשלים את כל חובותיהם לפני סיום שנת המס.

מסים היו קיימים בצורה זו או אחרת משחר ההיסטוריה, מהרגע שהחברה האנושית התחילה לבנות מערכות מורכבות יותר מבתי־אב או משפחות מורחבות:

אם באחוזה משפחתית או בכפר קטן אדם היה יכול לעבד את שדותיו בבוקר ולעסוק בשמירה בערב, הרי שבערים, בממלכות ובאימפריות, צריך להחזיק חיילים במשרה מלאה – וכך גם שופטים, כהנים, מלכים וכו'. אבל אם כל אלה אינם מגדלים את מזונם, מישהו אחר צריך לספק להם אותו – וכאן נכנס המס לתמונה.

וכמובן, בכל מקום שיש מס – יש גם צורך במערך פקידוּת שתנהל את הגבייה, האיסוף, האחסון והחלוקה.

לפעמים הפקידים האלה מותירים אחריהם משהו והחפץ שנדון בו הפעם הוא שריד שכזה.

לפנינו שבר, בגודל של כ־7×7 מ"מ, של בולה – פיסת טין שבהיותה רכה ולחה הוחתמה בחותם לאחר שהוצמדה לחוט שהיה קשור סביב מסמך פפירוס מגולל. חדי העין יבחינו בטביעת סיבי הפפירוס וזו של הפתיל בצדהּ האחורי של הבולה. בצד הפנים ניתן להבחין באותיות עבריות קדומות שהשתמרו על טביעת החותם השבורה, שעם השלמתן ניתן לקרוא את המלים [ג]בען למלך. לפי צורת האותיות ולאור טביעות וחותמות אחרות, ניתן לתארך את החפץ למאה ה־7 לפנה"ס.

בולה זו שייכת לקבוצה מצומצמת המכונה במחקר "בולות פיסקאליות". נכון להיום, ידועות קרוב ל־60 בולות שכאלה, אך הבולה הזו הייתה מהפכנית – לא רק שהיא הייתה הראשונה שהזכירה את העיר גבעון, אלא היא הייתה הראשונה שהגיעה מעבודה ארכיאולוגית ולא משוק העתיקות. מאז, נתגלו והתפרסמו שתי בולות פיסקאליות נוספות בחפירות בעיר דוד, אחת נושאת את שם העיר בית לחם והשנייה מזכירה את העיר אלתקן מהר חברון. בולה נוספת שהתגלתה בחפירות למרגלותיו הדרום־מערביים של הר הבית, טרם פורסמה.

אז מה היא בעצם בולה פיסקאלית? המונח נטבע בידי נחמן אביגד בשנת 1990 כשבא לתאר שתי קבוצות של בולות מתקופת הבית הראשון בעלות מאפיינים דומים – הבולה שלנו משתייכת לתת־הקבוצה שבה כתובים:

  • שנת המלכות של המלך (בבולה שלנו השורה הראשונה לא שרדה ולא נוכל לדעת את השנה המדויקת שבה היא נטבעה).
  • שם של עיר – על הבולות שפורסמו עד היום מופיעים שמות של עשרים ואחד ערים שונות בממלכת יהודה (אצלנו: גבעון), שכמעט כולן מוכרות לנו מרשימת ערי יהודה שביהושע ט"ו.
  • המילה "למלך".

בקבוצה אחרת מופיע ציון השנה ושמו של פקיד, כאשר שם העיר והתיבה "למלך" נעדרים. ככל הנראה קבוצה זו מייצגת מיסים שהועברו לפקיד גבייה אזורי.

מאות רבות של חותמות וטביעות חותם מוכרים לנו מתקופת המקרא, וברובם המכריע אין אזכור לשנה מסוימת – החותם שימש את בעליו כל ימי חייו (או לפחות, כל זמן ששירת בתפקידו). החותם היה חפץ אישי ובלתי ניתן להעברה, שבמקרים רבים נקבר עם בעליו.

אז מדוע החותמות האלו שונים? התשובה נרמזת במילה האחרונה – למלך.

ידית "למלך" שנתגלתה למרגלות הפינה הדרום-מזרחית של הר הבית

לרבים מקוראינו ממצא זה מזכיר לבטח ממצא ארכיאולוגי אחר בן התקופה – קנקני "למלך". קנקנים אלו, שנמצאו ברחבי ממלכת יהודה, נושאים על ידיותיהם טביעות חותם עם סמל מלכותי, את המילה "למלך" וכן שם של אחת מארבע ערים – חברון, שוכה, זיף וממשת.

מדובר ככל הנראה במערכת כלכלית משוכללת מהמאה ה-8 לפנה"ס, שבה נאספו תוצרים חקלאיים מרחבי הארץ ורוכזו בארבעה אתרים. ככל הנראה מדובר במערכת מיסוי, שבו הקנקנים היו מיועדים לאחסון במחסני האוצר של ממלכת יהודה.

המקרא מספק רמזים לצורת מערכת המס שהתקיימה ביהודה בימי הבית הראשון. אמנם המילה "מס" עצמה משמשת עבור מס עובד, כלומר עובדות כפייה, אבל גם מסים אחרים היו קיימים והמקרא מתאר בכמה מקומות את כלכלת המלך שסופקה על ידי תושבי הממלכה (שמואל א', ח, ט"ו-י"ז; מלכים א', ה', ז'). המסים בדרך־כלל לא שולמו בכסף וזהב (ובוודאי לא מטבעות, שטרם הומצאו), אלא היו מס בעין – תבואה, יין ושמן, שהועברו לאוצרות המלכותיים בידי פקידי הגביה ששמותיהם מופיעים על חלק מהבולות הפיסקאליות.

התבואה הועברה בשקים ובקנקנים גדולים שנחתמו על מנת לוודא שיפתחו בידי אנשים מורשים בלבד. מספר בולות, כמו זו שלנו, משמרות על גבן את רושם סיבי הפפירוס, וסביר שהיו מחוברות ל"תעודת משלוח" שהיתה קשורה להעברת המסים. בולות אחרות לא היו מחוברות לדבר ושימשו מעין אסימונים המעידים על פירעון תשלום המס.

את הפרטים החסרים בתמונת מערכת המיסוי, אפשר להשלים במקצת מהשוואה לנהגים במזרח הקדום: המסים רוכזו במרכזים אזוריים – בעברית של ימינו, מחסנים שעבדו בהם מחסנאים, ובלשון המקרא –עָרֵי מִסְכְּנוֹת שעבדו בהן סוֹכְנִים – ומשם אל המרכז הארצי, בקריית השלטון. בהגיע השליחים אל הקרייה השלטונית קיבל את פניהם המופקד על אוצרות הממלכה או המקדש. בעניין מיסים שהועברו לבית המקדש, בסוף תקופת הבית הראשון, סביר להניח שאדם זה היה בן למשפחת אִמֵּר, שאחד מבניה מתואר במקרא בתור " פָקִיד נָגִיד בְּבֵית ה'" (ירמיה כ', א') ועל הבולה של אחד מבני המשפחה זו שנתגלתה בסינון העפר מהר הבית ועל דפוסי ניהול האוצרות בבית המקדש ובבית המלך נרחיב בפעם אחרת.

הר הבית בשלהי תקופת הבית הראשון

העוקבים אחרי סדרת הרשומות הזו מכירים כבר את הקריה השלטונית שנבנתה בהר הבית בימי שלמה המלך. בתקופת המקרא, האזור היה מכונה בשמות שונים ממה שאנו מכירים כיום. למרות שהמונחים "הר הבית" ו"הר בית ה'" מוזכרים במקרא כמה פעמים, השם הנפוץ יותר מפי שלושה הוא "הר ציון" כדוגמת הפסוק "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (תהלים מ"ח, ג') המתאר את הקריה המלכותית שהייתה מצפון ירושלים של אותה העת (בתקופה הביזנטית, השם "הר ציון" נדד אל גבעה סמוכה המוכרת עד היום בשם זה). כמו "הר הבית", כך גם המונח "המקדש" קיבל מעמד בכורה בכתבי חז"ל, אבל במקרא, מופיע דווקא המונח "בית ה'" נזכר 231 פעמים.

בימי ממלכת יהודה עבר המקדש עליות ומורדות והסופר המקראי נחרד לספר כיצד מצד אחד – הפולחן המונותאיסטי התקשה להכות שורשים והנביאים שוב ושוב זועקים על העבודה הזרה הפושה בעם, ומצד שני – גם כאשר העם ומנהיגיו עבדו את אלוהי ישראל, לא התקיים פולחן מרכזי יחידי, ומקומות פולחן אלטרנטיביים ("במות" בלשון המקרא) היו פרושים ברחבי ממלכות ישראל ויהודה. כמה מהמלכים יישמו רפורמות דתיות מקיפות, אך אלו לא הותירו רושם לאורך זמן, ויותר משאנו למדים על המקדש לאחר הרפורמות, אנו למדים על מצבו לפני־כן. חזקיהו פתח מחדש את דלתות המקדש הנעולות וחגג את חג הפסח (דברי הימים ב', כ"ט-ל') וכך גם בימי יאשיהו מוזכר חידוש חג הפסח (מלכים ב', כ"ג) כפי שלא היה "מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה". ושוב, בתקופת שיבת ציון, נחוג חג הסוכות לא כפי שהיה בבית המקדש הראשון, אלא כשהיה בימי יהושע בן־נון (נחמיה ח', י"ז).

כבר הזכרנו ברשומה הקודמת את שרידי הקיר המשולב בכותל המזרחי של הר הבית שעשוי להיות מתקופת הבית הראשון. כמות הממצאים מתקופה זו שהתגלו בהר הבית היא קטנה ואיננה מספקת מידע רב אודות מה שהתרחש בהר – אך ניתן לקבל מעט מידע על שהתרחש בהר בתקופת הבית הראשון באמצעות הממצאים מתקופה זו שעלו בסינון.

הממצא החשוב ביותר הוא שברי כלי החרס, אך בכדי שאפשר יהיה לומר משהו משמעותי, יש לסיים לעבד את הממצא הקראמי – ולערוך ניתוחים סטטיסטיים של התפלגות הטיפוסים השונים שהיו בשימוש בהר הבית לעומת אתרים אחרים – עבודה שנמצאת כיום בעיצומה. אל הקרמיקה שלנו מצטרפת גם כמות קטנה של חרסים וצלמיות שנתגלו בפיקוח של רשות העתיקות על חפירת תעלת חשמל בהר הבית בשנת 2007 וגם הפכית הראשונה מתקופת הברזל שנתגלתה בארץ – לפני כ־150, כשצ'ארלס וורן חפר מנהרה אל יסודות הכותל המזרחי.

מגוון צלמיות מימי הבית הראשון, אותו גילינו הן בעפר הר הבית והן בבור האשפה מימי הבית הראשון במדרון המזרחי של הר הבית, משקפים את דברי הנביאים על העבודה הזרה שנהגה בהר עצמו (יחזקאל ח; דברי הימים ב' ל"ג) ואת הרפורמות בהן הושלכו צלמיות כאלה אל האשפתות בנחל קדרון (מלכים ב כ"ג).

שרידי מחסן ציבורי של קריית השלטון של ימי הבית הראשון, שנתגלה בגן העופל שמדרום לכותל הדרומי של הר הבית.

טביעת החותם שבה פתחנו מספקת הצצה אל מערך גביית המסים שהתרכז במרכז המנהלי שהיה על הר הבית, אלא שכאן אנו נתקלים בבעיה – אמנם ארכיאולוגים משתדלים למעט בטיעוני העדר ממצא, אך לפעמים הדבר זועק לשמיים – אם קנקני "למלך" מכל רחבי הממלכה הובאו למתחם המלכותי שבהר הבית, היינו מצפים למצוא מספר גדול של ידיות "למלך" במהלך הסינון. למעשה – מצאנו רק אחת כזו. השאלה מתעצמת כשזוכרים שידיות "למלך" הראשונות שנתגלו אי־פעם נמצאו בידי צ'ארלס וורן, ממש למרגלות הכותל הדרומי (תמונה לעיל). בחפירות נוספות שנערכו למרגלות הר הבית מדרום התגלו לא מעט ידיות שכאלו – מה שכבר מצביע על פתרון אפשרי. יתכן שהמרכז המנהלי של הממלכה שכן בדרום הר הבית, אולי אפילו מעבר לגבולות המתחם כיום. מצבור נאה של בולות שהתגלו בחפירות העופל, כולל אחת עם שמו של חזקיהו מלך יהודה, מאששת את ההנחה הזו. כמובן, יתכן שהפעילות המנהלית ומקום האחסון של הקנקנים היו במקומות שונים.

המחקר שעוד נכון לנו

יתכן שבהמשך המחקר של כלי החרס מימי הבית הראשון ובממצא העצמות (במידה ונצליח לתארך תופעות מסוימות) נוכל לספק מידע נוסף אודות אופייה של העלייה לרגל לבית המקדש. שאלה נוספת שננסה לענות עליה באמצעות ניתוח ממצא שברי נרות השמן מחרס היא האם התקיימה בהר הבית פעילות גם בשעות הלילה?

בסינון עלתה קבוצת ידיות סירי בישול וכלי חרס אחרים שעליהם סימונים חרותים שונים, כאשר השכיח ביניהם הוא סימון בצורת +. לאחרונה עלתה במחקר הצעה לפיה, לאור ריבוי ידיות מסוג זה שנתגלו בירושלים, יתכן שמדובר בסימון של האות ת' בכתב העברי הקדום, ומדובר בכלים שהכילו תרומות לבית המקדש. טרם ניתחנו את הממצא מסוג זה כדי לחזק או לשלול הצעה זו.

יש בידינו גם אוסף של משקולות מימי הבית הראשון, שמחקר מעמיק בסוגי המשקולות ותקני המשקל שהיו נהוגים בהר הבית עשוי להוליד תובנות נוספות על מערכת המנהל של התרומות והמעשרות ואחסונם באוצרות המקדש.

שברי כלי חרס מהר הבית מעוטרים במירוק פסים

בסינון עלו גם שברי כלי חרס רבים ועליהם שרידי כתובות שנכתבו בדיו, בחריתה או באזמול. לצערנו, מכיוון שבסינון עולים לרוב רק שברי חרסים קטנים ולא שברים גדולים או כלים שלמים כמו בחפירה ארכיאולוגית רגילה, אין באפשרותנו להציע קריאה של יותר מאות בודדת או שתיים.

לסיכום, הר הבית בשלהי ימי הבית הראשון שימש כמרכז שלטוני ומנהלי, של בית המלוכה של ממלכת יהודה וכמובן, גם כמרכז פולחני–דתי. המקדש עמד ללא כל ספק בתחום הר הבית של ימינו, אך נשאלת השאלה היכן מוקמו המרכז השלטוני וקריית השלטון. האם בתחומי חומות הר הבית של ימינו? בתחומי העופל שמדרום לחומה הדרומית של הר הבית? או שמא בשניהם.

האם המקום שימש כמרכז עליה לרגל לכל אורך שלהי ימי הבית הראשון? מה היה היחס בין עבודת אלהי ישראל לבין הפולחן לאלוהים אחרים במקדש וברחבי הר הבית? האם התקיימו מבני מגורים בתחומי הר הבית של ימינו? התשובות לשאלות אלו ושאלות רבות נוספות שלארכיאולוגיה יש אפשרות לסייע במענה עליהן, עשויות לבוא בהמשך מחקר הממצאים מהסינון וממחקרים נוספים, אך לעת עתה הממצא בהר הבית מימי הבית הראשון שאינו מפרויקט הסינון, הוא דל ביותר וקשה מאד להסיק ממנו מסקנות כלשהן.

 

אשפה קדושה

בשבוע שעבר התפרסמה כתבה בעיתון מקור ראשון תחת הכותרת "פח הזבל של ההיסטוריה". בכתבה מתואר המחקר שביצענו כשסיננו חומר שהתגלה בעת עבודות פיתוח במורדות המזרחיים של הר הבית. עוד בשנת 2007 עלה בדעתנו הרעיון לדגום את השטח מתוך התקווה שיתגלו בו ממצאים שגלשו מהר הבית בתקופה שחומותיו נהרסו, אבל בעת החפירות בשנת 2009 זיהינו תופעה מעניינת עוד יותר – שני מצבורי אשפה – אחד, שהיה טמון בתוך בור, מתקופת הבית הראשון והשני, שהיה מונח על פני השטח בתקופת הבית השני.

את הממצאים המרתקים פרסמנו בכנס "חידושים בחקר ירושלים" ומי שהסיכום שבכתבה לא מספיק לו, מוזמן לקרוא את המאמר המלא.

מורדות הר הבית המזרחיים

בור האשפה מימי הבית הראשון כפי שהוא נראה בשטח לפני סינון.

במאמר פירטנו על תקופות וצורות השימוש במזבלה ועל הממצאים שגילינו כשסיננו אותה. בולה פיסקלית נדירה המלמדת על מערכת המיסוי ביהודה, הצדיקה פרסום עצמאי (תשמעו עוד עליה בפוסט קרוב) וצלמיות מתקופת בית ראשון שהתגלו בעפר הבור פורסמו יחד עם צלמיות דומות מהר הבית עצמו.

נקודה אחת שהתעכב עליה ארנון סגל בכתבה היא הכמות הגדולה של סירי הבישול שנמצאו במזבלה מימי בית שני (כמחצית מהכלים).

שברי חרסים מתחילת ימי הבית הראשון.

בעקבות זאת, בגליון של השבת האחרונה פורסמה תגובה למאמר מאת הרב ישראל אריאל, שבה הוא מציע שריבוי שברי החרסים מקורם בנוהג שהיה מקובל בימי המקדש לשבור סירי חרס ששימשו לבישול בשר קורבנות החטאת. שכן טעם הבשר נבלע בדפנות החרס, וישנו איסור לאכול מבשר הקורנות לאחר זמנם. לדעת הרב אריאל, את שברי החרסים הוציאו הכהנים מחוץ למקדש וקברו ב"בית הדשן". יש לציין, וכפי שצויין במאמר, התופעה של שכיחות גבוהה של סירי בישול מופיעה גם במזבלות האחרות סביב ירושלים, אם כי במזבלה הנדונה השכיחות אף גבוהה יותר. אנו נוטים לקבל את הסברם של רוני רייך וגיא בר-עוז, שכלים אלו היו הכלים העיקריים שבהם עשו שימוש עולי הרגל הרבים, וזהו פשר נוכחותם המוגברת, יותר מהאשפה העירונית הרגילה.

תגובתו של הרב ישראל אריאל

 

 

דו"ח הוואקף על החיפושים והבדיקות שרשויות המדינה ערכו בהר הבית

שלשום התפרסם דו"ח מדהים של הנהלת הוואקף על הבדיקות שערכו כוחות הבטחון בהר הבית. לפי מה שידוע לנו, התלווה אליהם גם נציג מרשות העתיקות.
נראה שלחלק מהחיפושים והבדיקות לא היו רק מטרות בטחוניות אלא גם מטרות מחקריות.
נלקחו דגימות טיח (ככל הנראה למטרות תיארוך) וגם דווח על פריטי אבן שהיו חסרים.
נראה שבפעם הראשונה בתקופה המודרנית נערכה בדיקה תחת הרצפה של המערה של כיפת הסלע שאליה נקשרו שמועות שונות על חלל תת קרקעי נוסף שמצוי תחתיה. זהו מקום שרבים מזהים עם המסורת של חז"ל כמקום גניזת ארון הברית.

נראה שנכנסו גם לחללים נוספים בלתי מתועדים באזור השער הכפול (אל אקצה אל-קדים) ואולי גם לחלל הגדול בין אזור מעבר השער הכפול למעבר השער המשולש.

להלן התרגום לדו"ח שנעשה מאת דף הפייסבוק "מבט מירושלים המזרחית 202"


"מזכר שהתפרסם על ידי מנהלת הווקף האסלאמי באל-קודס [ירושלים]:
הנזק וההרס שהסב הכיבוש הישראלי למסגד אל-אקצא במשך הזמן בו נעל את שעריו, מתאריך ה-14 עד ה-27/7/2017.

להלן העובדות הנמצאות בדוחות הוועדות המיוחדות של מנהלת הווקף באל-קודס. וועדות אלה מונו על ידי מנהלת הווקף הכללית של אל-קודס ומסגד אל-אקצא בכדי לבדוק ולהתחקות אחרי כל הפגיעות הישראליות שאירעו במהלך התקופה בה, בהחלטה ממשלתית-ישראלית אכזרית ביום שישי ה-14/7/2017, ננעלו שערי מסגד אל-אקצא המבורך. החלטה זו הביאה בעקבותיה את כל הצעדים הביטחוניים, הפרובוקטיביים והשרירותיים, שהובילו לאסור על כניסתם של שומרי ופקידי הווקף של אל-קודס למתחם מסגד אל-אקצא למשך תקופה של 14 ימים. במהלך תקופה זו גרמו המשטרה ורשויות הכיבוש להרס וכאוס במרבית מתחמי התפילה והמתקנים הציבוריים במסגד אל-אקצא המבורך.

ראשית, התוצאות הראשוניות:
התוצאות הראשוניות של הוודות המקצועיות, שאותן פרסם ווקף אל-קודס במזכר הראשון בתאריך ה-9/8/2017, הן תוצאות אמיתיות וודאיות. האימות נעשה באמצעות הדוח הסופי שאישר כי מרבית המנעולים של החדרים והארונות הנעולים במסגד אל-אקצא המבורך נמצאו שבורים וכי תכולתם ניזוקה. כמו כן, המחשבים שנמצאו בתוכם נפתחו ונעשה ניסיון להיכנס אל המערכות שלהם ולהשתמש במידע הנמצא בהם. למרות זאת, הוועדות הממונות הדגישו כי לא נעלם דבר מהנכסים, בכללם: כתבי יד, אוספים, תכתובות או תיקים. לא נרשם כי חסר מהם דבר מה, אל אף שנמצא כי הושלכו ונפגעו.

שנית, החיפושים שנעשו בתוך מתחמי התפילה על ידי הכיבוש הישראלי:
א. מסגד כיפת הסלע המכובדת –
"שלטונות הכיבוש ומנגנוניה הצבאיים והטכניים התקינו ברגים מברזל במספר חלקים בחומות כיפת הסלע המכובדת. הסברה היא כי ברגים אלה הם מעין מכשירי מעקב וצילום. כמו כן, בוצעו עבודות חישוף קרקע באזורים שונים בכיפת הסלע, כשהמשמעותיים שבהם היו עקירת בלטה בתוך המערה והניסיון להשיבה למקומה לאחר מכן. בנוסף, נלקחו דוגמיות מהסלע בשני מקומות רוסס חומר לבן על חלקים מסוימים מן הסלע – דבר המצביע על כך שעניין הנעילה לא נבע ממניעים ביטחוניים, אלא נועד עבור מה שמתכנן הכיבוש בעתיד למבנה הזה ולתכולתו. נוסף לכך, נעשה נזק לשטיח התפילה, ונפתחו גומחות החשמל שגם להם נעשה נזק.
ב. המסגד הקיבלי [1] שלטונות הכיבוש התקינו ברגים בלוחות העץ הכתובות במקאם אל-ארבעין [2]. כמו כן, ניתן היה להבחין בשבר בצדה של פיסת שיש בראש השער ובפינה הנמוכה של לוח העץ. מעשה זה חזר שנית במחראב זכריא [3] בקורות העליונות שבין העמודים, בגשר שנמצא סביב לכיפה ובמספר לוחות שיש שמצויות בחזית הקיבלית. השטיח נעקר, השער נותץ וכיסוי האבן לתעלות נשבר אף הוא. כל ארונות החשמל המצויים במסגד אל-אקצא ובמסגד עמר נפתחו ונעשה להם נזק.
ג. אל-אקצא אל-קדים [4] ואל-מכתבה אל-ח'תניה [5]:
שלטונות הכיבוש שברו את מנעולי הבארות המצויות באל-אקצא אל-קדים. עוד התברר כי הללו גם קיימו עבודות חישוף בטיח העתיק במספר אזורים בבאר וניתן היה להבחין בניתוצם של מספר אבנים בחומה. הדבר חזר על עצמו באזור העליון שנמצא בצדו המזרחי ובחלקו התחתון של מסגד עֹמר. נעקרה אבן מהחזית הדרומית שלאחר מכן נבנתה מחדש וניתן היה להבחין בקיומו של שבר בחלק גדול מעמוד האבן המעגלי שנמצא מתחת לכניסה של אל-ח'תניה כשהחלק השבור לא נמצא.
ד. המסגד המרוואני [6 ] ומהד עיסא [7]:
שלטונות הכיבוש ניתצו ופתחו את כלל ארונות החשמל, גרמו לנזק בציוד של ועדת הבנייה ופתחו מרצפות אבן השייכות לתעלות המים בשטח המרוואני. במהד עיסא נעקר חלק מהשיש של הספסל הסמוך למבנה וניתן היה להבחין בעקבות של חפירות בצדו כמו גם בעקבות של עקירת מרצפת במישורת הראשונה במדרגות העליונות למהד.
ה. באב א-רחמה ובאב א-תובה (שער הזהב):
שלטונות הכיבוש ביצעו עבודות קידוח בחלונות העליונים של השער מצדו המזרחי – המהווה מעבר אל צדה החיצוני של החומה. כמו כן, ניתן היה להבחין בעקבות של חפירות באזור: בשבר בצד פינת טיילת האבן והימצאותו של קליע בודד שתול בתוכה. כמו בשבר בחלקים מחלון האבן השני.
ו. דאר אל-חדית' (כיסא סולימאן):
'שלטונות הכיבוש גרמו לפגיעה באבני הצד המזרחי, במיוחד ביסודות שלו, והתברר כי נעקרו מספר אבנים מתוכו.'
ז. מסגד אל-בוראק [8] :
'השטיח נעקר ממקומו ונזרק. לא היו שם הערות נוספות.'

שלישית, המתחמים והמשרדים:
שלטונות הכיבוש עקרו אריח עתיק בעל ערך ארכיאולוגי משטח כיפת הסלע, מצדה הדרומי, וניסו להשיבה בנוסף למספר עבודות חישוף שנעשו ביסודות אל-בוואא'יק [9]. כמו כן, הוחרמו מספר חומרים כימיים שנעשו בהם שימוש בכתבי היד ובמעבדות בתי הספר וכן הוחרמו מזוודות אלקטרוניות לימודיות. נוסף לכך, התקיימו מספר עבודות חישוף באולם התחתי של משרדו של מהנדס (ועדת הבנייה); נשבר חלק מהכיפה שנמצאת בתוכו; וניתן היה להבחין בקיומו של פתח קטן בתחתית החומה המערבית של החדר.

רביעית, הפגיעה במערכות החשמל, הסאונד, האזעקה והתקשורת:
שלטונות הכיבוש גרמו נזק לחדר המואזין ולחדר האזעקה והתקשורת וגרמו לאובדן של רכיבים אלקטרוניים יקרים למדי. כמו כן, נגנבו מצלמות צילום ווידאו ונגרם נזק למחשבי חדר השמע ואבדו שני מכשירים מקרב מכשירי התקשורת האל-חוטיים (מספר 21 ומספר 7).

מנהלת הווקף מדגישה, בנוגע לתקיפות אלה, כי ייתכן שנגלה בעתיד דברים נוספים נסתרים ושאינם גלויים לעין – כשמסתכלים על השטח הגדול של מסגד אל-אקצא. אנו נשמור על בריתנו עם אללה ישתבח ויתגדל בהגנה על נכס זה שהופקד בידינו בשמה של האומה האסלאמית, אותה דורשים מאתנו מנהיגים, חכמים ועמים. בתמיכתו ואחריותו של הוד מלכותו, המלך עבדאללה השני בן חוסיין העצום, ובעזרתנו אנו – נגן על אחד משלושת המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, 'אולא אל-קיבלתין' [כיוון התפילה הראשון] והמקום בו קשר נביאנו מחמד, עליו התפילה והשלום, את בהמתו, על מנת שההרס והחורבן שאירע באל-אקצא בין ה-14 ל-27 ביולי ב-2017 לא יחזרו על עצמם.

אללה ישמור עליך, יא אקצא, ועל מאמיניו וההולכים בדרכו.
מנהלת הווקף וההקדשים האסלאמיים באל-קודס.
אל-קודס א-שריף – 8 רביע אל-אוול, 1439,
ה-26/11/2017."

– מנהלת הווקף האסלאמי באל-קודס


הערות של פרויקט סינון העפר מהר הבית:
[1] המסגד הקיבלי: מסגד אל-אקצה.
[2] מקאם אל-ארבעין: מסגד הארבעים שמצוי בתוך מתחם מסגד אל-אקצה בחלקו המזרחי.
[3] מחראב זכריא: גומחת תפילה בקיר המזרחי במסגד אל-אקצה.
[4] אל-אקצא אל-קדים: חלל השער הכפול ובו שרידים משלהי ימי הבית השני. היה זה שער כניסה דרומי לסטיו המלכותי שעמד בדרום הר הבית.
[5] אל-מכתבה אל-ח'תניה: מבנה צמוד לכותל הדרומי של הר הבית מבחוץ, אבל הגישה אליו היא מתוך חלל השער הכפול. בסוף שנות ה-90 היו שמועות שבבורות במבנה זה הוסלק נשק.
[6] המסגד המרוואני: הכינוי החדש למבנה התת-קרקעי הידוע בשם "אורוות שלמה". בסוף שנות ה-90 נערכו בו שיפוצים וחפירות בלתי חוקיות והוא הוסב למסגד חדש בשם אל-מרוואני.
[7] מהד עיסא: מבנה עריסת ישו המצוי בפינה הדרום מזרחית של הר הבית. עד לשנת 1996 דרכו היתה הכניסה היחידה לאורוות שלמה.
[8] מסגד אל-בוראק: מבנה שמצוי מאחורי שער ברקלי (בעזרת הנשים של רחבת הכותל המערבי). זהו מבנה שער מימי הבית השני שהוסב למסגד בשנים האחרונות.
[9] באב א-רחמה ובאב א-תובה: מבנה שערי הרחמים. משמש בשנים האחרונות כספרייה וכמדרסה.

סיור בהר הבית – סרטון מס' 6: הסודות שמתחת לכיפת הסלע ומקום גניזת ארון הברית (חלק 1)

אנחנו ממשיכים בסדרת הסרטונים מסיורים בהר הבית והפעם לרגל ט' באב שני סרטונים על הסודות שמתחת לכיפת הסלע ומקום גניזת ארון הברית.

אנחנו מעלים גם סרטונים עם תוכן שונה מסיורים בהר הבית באנגלית. מוזמנים לצפות בדף הפייסבוק שלנו באנגלית
Temple Mount Sifting Project
לתרומות וצפיה בסרטונים נוספים מסיורים בהר הבית ונושאים נוספים על פרויקט הסינון כנסו לוידאו בלוג שלנו ב:
עברית: http://half-shekel.org/he/#blog
באנגלית: http://half-shekel.org/#blog

סיור בהר הבית – סרטון מס' 5: שרידי החיל והסורג שהקיפו את הרחבה העליונה שעליה עמד המקדש

אנחנו ממשיכים בסדרת הסרטונים מסיורים בהר הבית והפעם על מדרגות חצובות בסלע שעשויות להיות שריד מהחיל שהקיף את הרחבה העליונה שעליה עמד בית המקדש וכתובות הסורג שהזהירו את הנוכרים מלהכנס לתחום זה.

לתרומות וצפיה בסרטונים נוספים מסיורים בהר הבית ונושאים נוספים על פרויקט הסינון כנסו לוידאו בלוג שלנו ב:
עברית: http://half-shekel.org/he/#blog
באנגלית: http://half-shekel.org/#blog

 

 

1 2 3 4