כלי יבוא מיקניים בירושלים הקדומה

כלי יבוא מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה־14 לפנה"ס)

לפעמים אין צורך ביותר משלושה-ארבעה שברי כלי חרס בכדי לשנות את הידע הארכיאולוגי ולהפריך את תפיסותנו הקודמות. במהלך הסינון מצאנו שלושה שברי כלי חרס מיובאים מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה14 לפנה"ס). שני שברי חרסים של כלים שיובאו מיוון המיקנית והשלישי מקפריסין. עובדה זו לבדה כבר מלמדת על פעילות מסחרית כלשהי שהתקיימה בירושלים בתקופה זו.

שבר כלי יבוא מיקני (מאזור הים האגאי) מתקופת הברונזה המאוחרת

תקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה־13-16 לפנה"ס) בירושלים, בה אוכלסה העיר באוכלוסייה אמורית-כנענית, היא תקופה שקשה "להניח עליה את האצבע" מבחינה ארכיאולוגית (מה שמהווה דוגמא מצוינת לכלל שהממצא הארכיאולוגי לא תמיד משקף נאמנה את המציאות ההיסטורית). במילים אחרות, מאחר ומתקופה זו אין שכבת חורבן ולא אירעו שינויים דרמטיים אחרים בעיר, הממצא הארכיאולוגי מתקופת זו הוא דל למדי בכל העיר.

אולם הכלל אומר ש"לא מצאנו אינה ראיה", למרות היעדר ממצאים ממשיים מהעיר עצמה, התעודות ההיסטריות בנות התקופה, כגון מכתבי אל-עמארנה ושבר המכתב בכתב יתדות שהתגלה בחפירות העופל מספרים לנו אודות עיר חשובה בירושלים עם מלך, ארמון, סופרים מלכותיים, ותרבות מתקדמת.

באופן כללי, נוכחות כלי יבוא מהווה עדות לקיומם של מסחר וכלכלה מתקדמת – מן המאפיינים החשובים של תרבות עירונית מפותחת.

עד היום, החפירות בירושלים הניבו מעט מאוד קרמיקה מיובאת של תקופת הברונזה המאוחרת ומרבית הממצא שנחקר ופורסם מקורו בהקשרים מעורבים. כמויות נכבדות של כלים מיובאים נתגלו בשלושה אתרים בלבד, כולם אתרי קבורה: האחד בהר הזיתים (במתחם כנסיית דומינוס פלוויט), השנייה בשכונת נחלת צדוק (ב"נחלאות") והשלישי בתחום ארמון הנציב בדרום העיר. אך לא ברור עד כמה הממצא הזה משקף את החיים בתוך העיר עצמה בתקופה זו.

ממצאים נוספים

שבר קערה כנענית טיפוסית מתקופת הברונזה המאוחרת עם עיטור צבוע

במהלך הסינון התגלתה גם כמות קטנה של קרמיקה כנענית מקומית מתקופת הברונזה המאוחרת. ההבדל בין הקרמיקה המקומית (במיוחד סירי הבישול) של תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 1 (תקופת ההתנחלות) הוא לעתים דק ביותר, שכן רבות ממסורות ייצור הכלים המקומיות נמשכו בין שתי התקופות, הן בצורת הכלים והן בעיטוריהם. מלבד החרסים, התגלו מספר חרפושיות וטביעת חרפושית על ידית קנקן, שבר של פסל מצרי וקמע פאיינס הנושא את שמו של תחותמס השלישי מלך מצרים (המאה ה־15 לפנה"ס) – אלה עדויות מעניינות על הקשרים המצרים עם ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת.

הניגוד בין הממצא הארכיאולוגי הדל לבין המשתמע ממכתבי אל-עמארנה הניע את פרופ' נדב נאמן לטעון שהעדות הארכיאולוגית לא תמיד משקפת נאמנה את עוצמתם או חשיבותם וגודלם של אתרים. לפיכך הארכיאולוגיה לבדה איננה מספקת ויש להוסיף עליה את הנלמד מן הכתובים (למאמר המלא). תובנה זו שימשה כטענת נגד לטענתם של פרופ' ישראל פינקלשטיין ואחרים שימי דוד ושלמה בירושלים לאור הארכיאולוגיה אינם תואמים לממלכה מאוחדת עוצמתית, כפי שמתואר במקרא.

בתגובה לטענותיו של נאמן, הציעו פינקלשטיין ואחרים תיאוריה, שלפיה התל הקדום של ירושלים, בתקופת הברונזה המאוחרת שכן למעשה על הר הבית וזו הסיבה למיעוט הממצאים מהתקופה הנ"ל בעיר דוד. במתחם הר הבית, הרי לא ניתן לנהל חפירה ארכיאולוגית. כפי שכתב נאמן: "האזור החשוב ביותר למחקר נותר בחזקת ארץ לא נודעת". לאור זה, ממצאי תקופת הברונזה המואחרת מסינון העפר של הר הבית מקבלים משנה חשיבות.

במהלך הסינון התגלו כמויות אדירות של חרסים וממצאים אחרים שזמנם החל מתקופת הברזל 2א' ועד התקופה המודרנית – מכל התקופות שבהן התקיימה פעילות בהר הבית. אולם בכל העושר הזה, קיימים רק ממצאים בודדים מהתקופות הקדומות לתקופת הברזל 2 – כחצי אחוז בלבד. בשטחי בעיר דוד, לעומת זאת, האחוזים גבוהים בהרבה.

המורדות המזרחיים של הר הבית

גם במחקר החרסים מהמורדות המזרחיים של הר הבית (המדרון המערבי של הקדרון) נמצאו מיעוט של חרסים הקודמים לתקופת הברזל 2ב'. העדויות הללו מצטרפות למשתמע מהמקורות ההיסטוריים ומצביעים על כך שירושלים של קדם־ימי הבית הראשון הייתה ממוקמת מדרום להר הבית (האזור שנקרא כיום "עיר דוד") והפעילות האינטנסיבית בהר הבית עצמו החלה רק בתקופת הברזל IIא (תקופת הבית הראשון). שברי הקרמיקה המיובאים ושאר הממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת מצביעים על כך שהייתה באזור עיר עם קשרי מסחר ענפים, שכללו את המרכזים המיקניים והקיפריים, אבל עיקר האזור המיושב לא היה בהר הבית, אלא בסמוך לו.

מבולבלים? האם העדר ממצא אכן מהווה ראיה או שמא לא?

ובכן, זוהי דוגמא למורכבות המחקר הארכיאולוגי. קיים פער עצום בין אתרים בהם קיימים שרידים אדריכליים וממצא עשיר מהקשר ברור (שניתן לשייכו בדרך כלל לסיומה של תקופה). לבין מקומות בהם נמצאו רק חרסים בודדים, מטבעות וממצאים אחרים מפני השטח בלבד. הנתונים הכמותיים מממצאים כאלו משקפים נאמנה יותר את הפעילויות העיקריות שהתנהלו באתר. חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת נמצאו לרוב בפני השטח ובשכבות מילוי בסביבת עיר דוד, דבר שתומך בסברה המקובלת – ירושלים של התקופה שלפני ימי הבית הראשון הייתה בעיר דוד ולא בהר הבית.

 

אבני חן למחצה מסינון עפר הר הבית בסיוע מחקר לשחזור אבני החושן

בין המגוון הרחב של הממצאים מסינון העפר מהר הבית ישנם גם אבני־חן למחצה. חלקן גולמיות ואחרות ששימשו כשיבוצי תכשיטים וכדומה. גם האבנים הגולמיות משקפות, ללא ספק, פעילות אנושית שכן הן אינן מקומיות ולא הגיעו להר הבית במקרה. השערה מקובלת היא שלפחות חלקן שימשו כסוג של קמע שאנשים נהגו לשמור בכיס.

מכיוון שממצאים מסוג זה הם נדירים, קשה מאד לתארך אותם על פי מקבילות (בייחוד כאשר מדובר באבנים גולמיות). עם זאת, ישנם סוגי אבנים שהיו בשימוש רק בתקופות מסויימות בעת העתיקה ולא נחצבו בתקופות אחרות. וכך, המידע הקיים מהמחקר הכללי של אבני החן בעת העתיקה מסייע להבין טוב יותר את הממצא שברשותנו.

כחלק ממאמץ להציע זיהוי טוב יותר לשמות אבני החושן, שילבו פרופ' זהר עמר ויעל אלקיים את הכלל המקורות והנתונים הארכיאולוגים, ובכללם אבני החן שברשותינו.

בקישור הבא ניתן לעיין מאמר שהתפרסם בנושא במקור ראשון לפני מספר חודש:

ארנון סגל, אבנים מתגלגלות, מקור ראשון 25/08/2017

כמו כן, פרסמנו מאמר ראשוני בנושא זה לפני כשנתיים בכנס חידושים בחקר ירושלים. לחצו כאן לקישור למאמר.

מתנה נפלאה לחג החנוכה

באתר התרומות שלנו אנחנו מציעים תשורות שונות עבור התרומות. לכבוד חג החנוכה המתקרב החלטנו להוזיל את גובה התרומה עבור העתק מדוייק של ראש חץ מהתקופה החשמונאית שנתגלה בסינון העפר מהר הבית.

יתכן שראש חץ זה הינו שריד של הקרב שהנהיג שמעון המכבי לשחרור הר הבית מהאחיזה של החיילים הסלווקים שישבו במצודת החקרא ששלטה על הר הבית מדרום.

פריט זה יכול להיות מתנה נפלאה בחג החנוכה. כמו כן, תשורה זו מגיעה גם עם דגימה מהעפר של ההר הבית (לאחר סינון והוצאת הפריטים הארכיאולוגים). עפר זה מכיל בתוכו כמות גדולה מאד של אפר מחורבן בית המקדש, ובשנים האחרונות חתנים רבים משתמשים בו בטקס החופה שלהם כאשר הם מזכירים את חורבן ירושלים.

לתרומות ופרטים נוספים על ממצאים מימי החשמונאים כנסו ל: http://bit.ly/2hV5ATG

"הר הבית בידינו" – ממצאים ממלחמת ששת הימים נחשפו בעפר הר הבית

מחסניות נשק, קליעי רובה ומקלע כבד, מטבעות ירדניים וסיכות דש צבאיות – נתגלו בעפר שסונן מהר הבית. הממצאים מספרים את סיפור שיחרורה של ירושלים במלחמת ששת הימים

אין דבר המסמל יותר את איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים ממילותיו של מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים שכבשו את העיר, כפי שקרא ברשת הקשר: "הר הבית בידינו".

ואכן בסינון עפר הר הבית נתגלו פריטי תחמושת שונים מזמן מלחמת ששת הימים. בפרויקט מסונן עפר שמקורו בדרום מזרח ההר, מצפון למבנה התת קרקעי של אורוות שלמה. בשנת 1999 הוציא הוואקף המוסלמי מן המקום, בחפירה ברברית ובלתי מבוקרת, כמות של כ-400 משאיות עפר, שנשפך בנחל קדרון. בסינון עלו כחצי מיליון ממצאים שזמנם מהתקופות הפרהיסטוריות ועד ימינו, ובעיקר למן ימי הבית הראשון ואילך.

בין הממצאים שעלו בסינון ישנם עשרות פריטים המעידים על הקרבות סביב חומות העיר העתיקה ועל כניסת צה"ל להר הבית. אלו פריטים מודרניים, אך כמו פריטים ארכיאולוגיים אחרים, הם מהווים ממצא מוחשי ומוסיפים נדבך חשוב של מידע על האירועים ההיסטוריים הכתובים. מקובל לומר כי במלחמת ששת הימים לא נערך קרב בהר הבית, אך הממצאים שגילינו הביאו אותנו "לחפור" עמוק יותר בפרטי הקרב ולהלן מה שלמדנו.

כוחות צה"ל נכנסו לעיר העתיקה ולהר הבית דרך שער האריות ביום ד', השביעי לחודש יוני 1967, כ"ח באייר תשכ"ז. בהר הבית ובעיר העתיקה נותרו מספר קיני התנגדות ועמדות צלפים ירדניים. ביום שלפני הכניסה, על גבי החומה המזרחית של העיר העתיקה, שבחלקה הגדול היא חומת הר הבית המזרחית, ישבו עמדות ירדניות שהקשו על כוחות צה"ל. חילופי יריות קשים התרחשו בלילה של ה-6 ליוני בין כוחות צה"ל שבמקום להתקדם לאוגוסטה ויקטוריה טעו בדרכם והגיעו לגשר הקדרון לכיוון גת שמנים. כוח טנקים וכוחות הסיירת נתקלו באש עזה שהומטרה עליהם מהחומה המזרחית ו-5 לוחמים נהרגו. בנסיונות החילוץ ניסו להשיב אש לעבר העמדות הירדניות. סיפור הקרב מתואר בפירוט בספרו של משה נתן "המלחמה על ירושלים".

קליעי 9 מ"מ ששימשו לתת מקלע עוזי (צילום: טל רוגובסקי)

בכדי להבין את הממצאים שוחחנו עם הרב יואל בן נון, שהיה מכוחות הצנחנים שנכנסו משער האריות ולהר הבית. הרב תיאר: "אחרי הקרב בלילה על גשר הקדרון, מפקד הגדוד הירדני בעיר העתיקה ביקש אישור לפנות את כוחותיו מהעיר העתיקה. הגנרל המצרי שמונה על החזית המזרחית לא הבין את המשמעות הסמלית של העיר העתיקה והמקומות הקדושים ואישר לו לסגת. הגדוד פינה את העיר העתיקה לפנות בוקר, אך צה"ל לא ידע זאת וב-7 בבוקר ירו תותחים על החומה כדי להבריח את הירדנים מהחומות. פגז אחד סטה והרג שלושה חיילים שלנו ברוקפלר. כאשר יצאנו לכיוון שער האריות, מפינת החומה ירה חייל ירדני צרורות אל תוך צומת רוקפלר. חייל לידי ירה פגז בזוקה ישר אל תוך החור [חרך הירי] והירי נפסק […] מצריח המסגד ליד שער השבטים ירה עלינו חייל ירדני אך גם בו פגעו לפני שהספיק לפגוע באנשינו. עם הכניסה בשער השבטים ירו הצנחנים צרורות עוזי באוויר כדי להרתיע, אך מוטה גור עצר זאת מיד בקריאתו המפורסמת "חדל אש! כל הכוחות חדל אש! מקום קדוש, לא יורים. הר הבית בידינו""".

מחסנית תת מקלע עוזי (צילום: טל רוגובסקי)

תרמיל לקליע 9 מ"מ משנת 1952 עם כיתוב מ.י.ת.- "מדינת ישראל תע"ש" (צילום: טל רוגובסקי)

 

 

 

 

 

 

 

 

בסינון נתגלתה מחסנית של תת-מקלע עוזי מתוצרת ישראל, ששימש באותה עת כנשקם האישי של הצנחנים ושל מפקדי צה"ל. נמצאו מספר קליעים בקוטר 9 מ"מ, אשר שימשו כתחמושת לעוזי וכן גם כמה תרמילי קליעים המתאימים לתחמושת זו. על אחד התרמילים, אשר יובא מחו"ל, מסומנת שנת הייצור "1956". על תרמיל 9 מ"מ נוסף, משנת ייצור 1952, מופיעות האותיות העבריות "מ.י.ת." – מדינת ישראל, תע"ש. קליעים ותרמילים אלה מעידים כי במלחמת ששת הימים נעשה שימוש גם בתחמושת מיושנת מתוך מחסני התחמושת ברחבי המדינה.

תחמיש בקוטר 7.62 משנת 1957. שימש לירי עם רומה רימונים (צילום: טל רוגובסקי).

שני קליעי 0.5 ממקלע כבד מסוג בראונינג, שחודם נפגע עקב פגיעה בקיר אבן לאחר שנורו (צילום: טל רוגובסקי).

כמו כן, נתגלה כדור חסר קליע, תחמיש בקוטר 7.62 מ"מ משנת ייצור 1957. תחמישים יכלו לשמש לצורך ירי רימונים נגד טנקים מרומה רימונים (ררנ"ט) שהיה מורכב על גבי קנה רובה FAL או FN”" מתוצרת בלגיה שהיה בשימוש נפוץ בצה"ל בתקופה זו. בין ממצאי התחמושת נמצאו גם שני קליעים בקוטר 0.5 אינץ' שנורו ממקלע כבד מתוצרת בראונינג. מצב הקליעים מעיד על כך שנורו במהלך הקרבות ופגעו בקירות של מבני אבן, דבר שגרם לעיוות חוד הקליע. לא מן הנמנע שקליעים אלו הגיעו מהאש שהשיבו כח הסיירת והשריון אל עמדות הלגיון בחומת הר הבית המזרחית בקרב בגשר הקדרון.

זכינו להסברים לממצא גם מיעקב גולדפיין, אשר בזמן המלחמה שירת במחלקת הצלפים של החטיבה הירושלמית ונכנס לעיר העתיקה משער האשפות לאחר טיהור הרובע: "השתמשנו ברובה אנגלי מסוג אנפילד ששודרג לרובה צלפים ולהגנה עצמית החזקנו את ה-FN הבלגי שהיה רובה החי"ר של צה"ל ושימש כרובה גיבוי […] נכנסתי בשער ועליתי מיד להר הבית. ראו בבירור כיצד הירדנים השתמשו בהר כמוצב צבאי לכל דבר וענין. למרות זאת, אנחנו נמנעו מלירות על העיר העתיקה בכלים כבדים או להפגיזה מהאויר. ניטרול עמדות הירדנים נעשה על ידי כוחות החי"ר וזה עלה לנו גם באבידות".

ממצא אחר שעלה בסינון כולל קרוב לארבעים מטבעות של הממלכה ההאשמית הירדנית. כמעט כל המטבעות נטבעו בשנים שלפני ששת הימים ושייכים לשנות הכיבוש הירדני בין 1948 – 1967. עם זאת, המטבע הירדני הראשון שעלה בסינון העפר נתגלה ב-6 ביוני 2005, יום השנה ה-38 לאיחוד הירושלים. זהו מטבע שנטבע בשנת 1991 ועליו דיוקנו של המלך חוסיין. המטבע כנראה הגיע להר הבית בכיסו של מתפלל שהגיע לתפילה במסגד אל אקצא או איש וואקף שעבד בהר הבית, שכן הדינר הירדני (וחלקיו – הפילס) הוא הֶֹלַך חוקי גם אחרי 1967.

כמו כן, נמצאו שני סמלי מתכת קטנים, שיתכן שהוצמדו למדי צבא ירדניים או לאנשי הוואקף המנהלים את הר הבית ועליהם מופיע הדגל הירדני. הממצאים הירדנים שלאחר מלחמת ששת הימים משקפים את המציאות הפוליטית המורכבת בהר הבית, שבאופן רשמי מדינת ישראל היא הריבונית בו, אך באופן מעשי, מדינת ישראל במידה מסויימת הותירה סמכויות לממלכת ירדן באמצעות הוואקף המוסלמי.

בין המטבעות שנתגלו בסינון יש גם מספר מטבעות אלומיניום משוננים של אגורה אחת. אלה מטבעות ישראלים, שנטבעו בשנים תשכ"ז, תשכ"ח, וודאי נשרו מכיסיהם של חיילי צה"ל או המבקרים הישראלים הראשונים שהגיעו להר הבית לאחר מלחמת ששת הימים.

כשם שיש בידינו פריטים מוחשיים מתולדותיו הקדומים של הר הבית, מזמן חורבן הבית הראשון בידי הבבלים, ממלחמות החשמונאים, מן המרד הגדול שהביא לחורבן הבית השני ומן הקרבות שבין הצלבנים לבין המוסלמים, כך יש בידינו גם עדויות ישירות לנוכחות הירדנית בהר הבית ולקרבות מלחמת ששת הימים – כיום לפני 50 שנה.

מטבעות הממלכה ההאשמית הירדנית מהשנים 1948 – 1967 ומטבע משנת 1991 הנושא את דמותו של המלך חוסיין (צילום: טל רוגובסקי).

מפעל הסינון שנוסד בשנת 2004 מנוהל על ידי ד"ר גבריאל ברקאי ויצחק דבירה (צויג), בחסותה של אוניברסיטת בר אילן. הסינון שפסק לפני כשישה שבועות התבצע בסיוע רשות הטבע והגנים ועמותת אל עיר דוד (אלע"ד). מימון המחקר של הממצאים מתבצע כעת מכספי תורמים פרטיים באמצעות הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל.

כעת, לאחר 12 שנות סינון רצופות של עפר, עבודת הסינון של עפר הר הבית מושהית, זאת על מנת לרכז את המשאבים במחקר ופרסום הממצאים הרבים שנתגלו עד כה. העפר המסונן כיום בגן הלאומי עמק צורים בתפעולה של עמותת אל עיר דוד, מגיע מחפירות ארכיאולוגיות בעיר העתיקה כגון עיר דוד, ואינו קשור לפרויקט סינון העפר מהר הבית. מנהלי הפרויקט השיקו לפני כחודש וחצי קמפיין מימון המונים עבור המשך פעילות המחקר לשנה זו באתר giveback.co.il מקבוצת הד סטארט, ולפני כשבועיים מומש יעד זה. כעת מנהלי הפרויקט ממשיכים לפנות אל הציבור הרחב בבקשה להרחיב את הסיוע כך שיאפשר את הרחבת היקף תחומי המחקר, כגון כלי נשק עתיקים ופריטי תחומשת מודרניים שעליהם אנו מדווחים בהודעה זו. כמו כן, מגעים התקיימו עם משרדי ממשלה ועם רשות העתיקות, שמונתה על ידי ראש הממשלה לטפל בנושא, אך אלו טרם הבשילו לכדי מימוש הסיוע בעתיד הקרוב.

היום, ביום ירושלים, לכבוד שנת ה-50 לאיחוד ירושלים, נערוך עבור הקהל הרחב תצוגה של כלי הנשק והירי הקדומים והחדשים שנתגלו בסינון העפר מהר הבית, החל מימי הבית הראשון ועד לימינו. הקהל יוכל להתרשם במו עיניו מן הממצאים ולקבל הסברים על הקרבות והמאבקים שהתרחשו על הר הבית לאורך ההיסטוריה. התצוגה תתקיים בכיכר המרכזית ברובע היהודי בסמוך לחנות התכשיטים מוריה. נשמח לראותכם.

ממצא ומוצא החודש: משקולת אבן מימי הבית הראשון – ניקול פרץ

החודש בחרנו בניקול פרץ ממעלה אדומים שמצאה משקולת אבן מימי הבית הראשון. המשקולת בעלת צורה ייחודית עם סימון שאינו רגיל למשקולות מתקופה זו. בסינון נתגלו עד כה יותר מעשרים משקולות ושברי משקולות מתקופת הבית הראשון. בתקופה זו בארץ ישראל עדיין לא היה שימוש במטבעות. סחר החליפין נעשה בעיקר באמצעות מתכות יקרות, כגון בצעי זהב ובעיקר בצעי כסף, שערכם נמדד באמצעות משקולות אבן. באתרים מאזור ממלכת יהודה נתגלו מעל ל-500 משקולות אבן. המשקולות יוצרות סדרה המתבססת על תקן השקל המקראי שביחידות משקל מודרני שווה ל-11.33 גרם. סדרת המשקולות כוללת משקולות השוקלות שקל אחד, כמו גם כפולות של 2, 4, 8, 16, 24 ו-40 שקלים. על חלק מהמשקולות מופיע סימון באותיות בכתב עברי קדום או של ספרות היראטיות ("כתב היד" המצרי) המורה על מידת המשקל. בנוסף, מערכת המשקל כוללת משקולות נמוכות מיחידת השקל. אלו משקולות הבקע (חצי שקל), הפים (2/3 שקל) והנצף (5/6 שקל). מידות קטנות יותר הופיעו במשקולות הגרה.

השקל התחלק ל-24 גרה. עם זאת, במקרא מוזכר גם המונח 'שקל הקודש' שהיה מחולק ל-20 גרה, והיו חוקרים שהציעו שיתכן שהיה תקן נוסף של משקל המכונה 'שקל הקודש' בעל משקל שונה מ-11.33 גר' המוכר לנו ממרבית המשקולות מיהודה.

במקרא המשקולת נקראת פשוט "אבן". המקרא מיחס חשיבות רבה לשמירה על מידות ומשקולות תקינות. "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, אֶבֶן וָאָבֶן:  גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה. לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, אֵיפָה וְאֵיפָה:  גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה.

אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ (דברים, כ"ה, י"ג-ט"ו). אכן, ניכר כי משקולות האבן בממלכת יהודה שמרו על תקן אחיד ורק מעט ממאות המשקולות המוכרות מראות משקל "מזויף" החורג משמעותית מהשקל היהודאי.

המשקולות מהר הבית מצויות כעת במחקר. על ידי נסיון לשחזר את המשקל המלא של המשקולות השבורות על ידי צילום בתלת מימד ובאמצעות משקולות נוספות שיתגלו בסינון נוכל לקבל מידע נוסף שיתכן וישפוך אור חדש על סוגיית שקל הקודש'.

כל הכבוד לך ניקול על הממצא היפה, ובזכותך נדע טוב יותר כיצד לא לעשות איפה ואיפה.

1 2 3 4