למרות שאין צורך להוכיח זאת, להלן סקירת הממצא הארכיאולוגי המעיד על הזיקה היהודית להר הבית

ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) אימץ היום החלטה מגוחכת המתעלמת מההקשר ההיסטורי היהודי להר הבית, מטילה ספק בקשר היהודי לכותל המערבי ומוחה כנגד נסיונות רשות העתיקות לפקח (במטרה להגן על הרס עתיקות) על עבודות הבניה בהר.

זוהי החלטה פוליטית לחלוטין אשר חוברה על ידי פקידים פלסטיניים והתקבלה כלשונה. אין בה דבר עם מדע, תרבות, חינוך או שימור המורשת. האירועים בעשורים האחרונים הוכיחו שהוואקף האיסלמי על ההר, שרשמית מצוי תחת חסותו של משרד ההקדשים הירדני, אך הלכה למעשה נשמע להוראות הרשות הפלסטינאית וחמאס, אינו דואג כלל לשימור המורשת המוסלמית ואינו מקדם חינוך, מדע או שימור נכסי התרבות בהר הבית.

ב-1999 חפרו הארגונים האסלמיים באישור הוואקף בור עצום בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית על ידי בולדוזרים והסירו 400 משאיות מלאות עפר. הדבר נעשה ללא כל פיקוח או ניהול ארכיאולוגי. כתוצאה מכך הקמנו את פרויקט סינון העפר מהר הבית במטרה להציל, לשמר ולחקור את כמות הממצאים הארכיאולוגיים האדירה שהושלכה עם עפר זה. מאות אלפי פריטים נמצאו בעפר ומתוארכים בעיקר למן ימי בית המקדש הראשון והשני ועד לתקופתנו. הממצאים כוללים אף פריטים איסלאמיים רבים שהושלכו.

stamp1

חותם עבד אל-פתאח אל תמימי, סגן המופתי של ירושלים מהמאה ה-18 לספירה.

פריט אסלאמי מענין במיוחד, המתוארך למאה ה-18 לספירה, הוא חותם של קאדי (שופט) שהיה פוסק אסלאמי חשוב ואשר שימש גם כסגן המופתי של ירושלים. שמו, שיח' עבד אל-פתח אל-תמימי, מוביל אל ראש הוואקף של ימינו, שיח' מוחמד עזאם אל-כתב אל-תמימי, אשר הינו מאותה משפחה ויתכן אף אחד מצאצאיו הישירים. אין זה אלא אירוני שארכיאולוגים ישראלים הם שמוצאים ומשמרים את המורשת של הוואקף האיסלאמי אשר הושלכה ונשכחה על ידם.

קיומו של בית המקדש היהודי הוא מעבר לכל ספק והוא מוזכר היטב על ידי היסטוריונים רבים אשר חזו בו במו עיניהם. בכך ניתן להזכיר גם היסטוריונים פגאניים אשר לא היו מושפעים מהמסורות היהודיות או הנוצריות, כמו למשל ברוסוס (מאה 3 לפני הספירה), הקטאיוס איש אבדרה (סביב 300 לפני הספירה), מננדר איש אפסוס (מאה 2 לפני הספירה), ממסיס איש פטרה (סבב 200 לפני הספירה), דיודורוס סיקולוס (מסיציליה, מאה ראשונה לפני הספירה), סטראבון (מאה ראשונה לפני הספירה), טקיטוס (מאה ראשונה לפני הספירה) ורבים נוספים.

למרות שכיום לא ניתן לערוך חפירות ארכיאולוגיות על הר הבית, ישנם ממצאים ארכיאולוגיים רבים התומכים בעובדה המוכרת היטב שזהו מקום מושבם של שני בתי המקדש. רבים מהממצאים מגיעים מפרויקט סינון העפר של הר הבית, ממצאים רבים נוספים עדיין יושבים על הר הבית לאחר שנמצאו במקרה תוך כדי שיפוץ המבנים, או נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות סביב ההר.

להלן מוצגת רשימה של מספר פריטים נבחרים מבין הרבים הקיימים:

1כתובת אזהרת כניסה לנוכרים – הארכיאולוג הצרפתי קלרמון-גנו מצא ב-1871 כתובת יוונית המזהירה נוכרים מלהיכנס למתחם האסור: "הזר אל ייכנס פנימה מהסורג והמחיצה אשר סביב המקדש. כל זר שייתפס דמו בראשו". כתובות אלו מוזכרות על ידי יוספוס פלאביוס, ההיסטוריון הידוע מהמאה הראשונה לספירה, אשר חזה בהן במו עיניו (מלחמת היהודים 5, ה, 2; 6, ב, 4; קדמוניות היהודים 15, יא, 5).

 

2כתובת בית התקיעה – הארכיאולוג בנימין מזר מצא בעת חפירתו בעופל ב-1972 כתובת אשר נפלה מפינתו הדרום-מערבית של הר הבית. הכתובת נחרטה על אבן גדולה ולשונה: "לבית התקיעה להכ[ריז]". היסטוריונים יהודיים ומסורות חז"ל מתארים את המנהג לתקוע בחצוצרה מהר הבית בכדי להכריז על השבת ועל החגים (סוכה ה, ה; בבלי שבת לה ע"ב; תוספתא סוכה ד; מלחמת ד, י, יב).

sealחותם "דכא ליה"– הארכיאולוג אלי שוקרון מצא ב-2011 פריט חרס צרוף קטן עליו טבועה הכתובת "דכא ליה". החפץ נמצא בתעלה למרגלות קצהו הדרומי של הכותל המערבי. חוקר התלמוד, פרופ' שלמה נאה טען באופן משכנע שזהו פריט ייחודי אשר שימש כאסימון / קופון אישור בעזרתו הכהנים האחראים יכלו לעקוב אחר הנסכים הקשורים לבהמות המועלות כקורבן. המנהג מתואר במשנה (שקלים ה, ג-ה). הכתובות על החותמות מתארות את סוג הקורבן. במקרה זה: דכר (אייל), א' (יום ראשון) ו"יהויריב" (אחת מ-24 משפחות הכהונה ששירתו בקודש).

פעמון הכהן הגדול4באותה חפירה בתעלה מצא אלי שוקרון גם פעמון זהב המתוארך לימי בית שני. זהו ממצא ייחודי שלא נמצא מעולם בחפירה ארכיאולוגית אחרת בישראל. ידיעותינו על פריט זה הינן רק במקרא, המזכיר את הפעמונים הרקומים על בגדי הכהן הגדול (שמות כח: לג-לד).

5מקוואות– מקוואת רבות נמצאו סביב הר הבית ואף מתועדות בחללים התת-קרקעיים המצויים בהר הבית, כפי שנסקרו על ידי חוקרים של המאה ה-19 לספירה. מקוה פחות מוכר נמצא על ידי מחלקת העתיקות של המנדט הבריטי ויושב תחת מסגד אל-אקצה. תיעוד של המקוה נמצא בארכיוני מחלקת העתיקות והוא פורסם על ידינו ב-2008.

 

 

6אדריכלות הרודיאנית– במספר מקומות על הר הבית, בשערים ובמיוחד בכיפות של אולם השער הכפול המצוי תחת מסגד אל-אקצה, שמורה עד היום אחת הדוגמאות היפות ביותר לסגנון העיטורי באדריכלות ההרודיאנית המגולף באבן.

 

7מקטע מימי בית ראשון בכותל המזרחי– הנדבכים התחתונים מצפון ומדרום לשער הרחמים מתוארכים על ידי חוקרי הר הבית לימי הבית הראשון (ראה לין ריטמאייר, The Quest 2006). סיתות האבנים מזכר אבני גזית מקירות אחרים המתוארכים לימי בית ראשון.

 

טביעת חותם "[לג]בען / למלך"

טביעת חותם "[לג]בען / למלך"

בור אשפה מימי בית ראשון במורדות המזרחיים של הר הבית– בשנת 2009 חשפנו בור אשפה קדום במורדות הר הבית שבקרבת גת שמנים.

הבור הכיל ממצא עשיר המתוארך החל מהמאה ה-10 לפני הספירה (ימי המלך שלמה) ועד המאה ה-7 לפני הספירה. הממצאים כללו חותם ייחודי עם כתובת המתארת מיסים שהועלו למלך מהעיר גבעון. לפי התיאור המקראי, בית המלך עמד גם הוא על הר המוריה בקרבת בית המקדש.

 

9ממצא מימי בית ראשון שנחשף בתעלה להנחת כבל חשמל של הוואקף– במהלך פיקוח של רשות העתיקות על תעלה שנחפרה על ידי הוואקף ב-2007, באזור שמדרום-מזרח לרחבת כיפת הסלע, נתגלה מכלול של ממצאים מימי הבית הראשון. הממצא כלל שברי כלי חרס, עצמות ושברי צלמיות המתוארכים למאה ה-6 לפני הספירה, שלביו המאוחרים של בית המקדש הראשון.

 

10מאגר מים בפינה הדרום מזרחית של הבמה המוגבהת– מאגר מים תת-קרקעי שתועד על ידי חוקרים במאה ה-19 לספירה, תוארך לאחרונה על ידי הארכיאולוג צביקה צוק לימי בית ראשון על פי צורה זהה של מאגרי מים מתקופה זו מאתרים אחרים.

 

ממצאים מפרויקט סינון העפר מהר הבית

העדות הישירה ביותר לפעילות המנהלית שהתקיימה בבית המקדש הראשון.

העדות הישירה ביותר לפעילות המנהלית שהתקיימה בבית המקדש הראשון.

הממצא בעל הזיקה הישירה ביותר לבית המקדש הראשון שנתגלה אי פעם הוא טביעת חותם קטנה מחרס שבמקור הוצמדה לשק עשוי בד שככל הנראה הכיל פיסות כסף או זהב. טביעת החותם נושאת את הכתובת "[…]ליהו/[בן] אמר". משפחת אימר היתה משפחת כהנים מוכרת בסוף ימי בית ראשון, סביב המאות ה-7 עד תחילת המאה ה-6 לפני הספירה. פשחור בן אימר מוזכר במקרא כ"פקיד נגיד בבית ה' " (ירמיה כ', א'). נתן לשער שטביעה זו חתמה פריטי יוקרה שנשמרו בבית האוצר של בית המקדש אשר נוהל בידי הכהנים. טביעת חותם זו היא הכתובת העברית הראשונה שנתגלתה אי פעם מבית המקדש הראשון ומהווה עדות ישירה לפעילות המנהלית של כהני בית המקדש ראשון.

ממצאים מתחילת ימי הבית הראשון 12b 12חלק מהממצאים מתוארכים למאות ה-10 וה-9 לפני הספירה, ימי המלך שלמה, מקים בית המקדש הראשון, ויורשיו. ממצאים אלו נדירים בירושלים ותרמו עדות חשובה לויכוח העיקש על גודלה של העיר בשלב מוקדם זה. בעבר היו חוקרים אשר פקפקו בהיותו של הר הבית חלק מירושלים כבר במאה ה-10 לפני הספירה. לטענתם ירושלים לא היתה עיר בירה, אלא לכל היותר כפר קטן. הממצאים מפרויקט הסינון סותרים את התפיסה המינימליסטית הזו ומאששים את התיאור המקראי. הממצאים כוללים כלי חרס, חותם אבן נדיר בעל צורה קונית וראש חץ נדיר עשוי מתכת.

 

מטבע מחצית השקל עשוי כסף13מימי בית שני נחשפו בפרויקט הסינון כ-800 מטבעות יהודיים. נראה שמטבעות רבים מסוף ימי בית שני עברו שריפה, ככל הנראה כתוצאה מהאש הגדולה אשר הביאה לחורבן בית המקדש. ממצא מרגש במיוחד הוא מטבע כסף נדיר אשר הוטבע במהלך השנה הראשונה למרד הגדול כנגד רומא (שנת 66/67 לספירה). בצידו האחד המטבע מתאר ענף עם שלושה רימונים וכתובת בעברית עתיקה "ירושלמ קדשה". צידו השני מתאר כלי מבית המקדש וכתובת "חצי השקל". מטבעות חצי שקל שימשו לתשלום מיסי הר הבית במהלך המרד והחליפו את השקל הצורי ששימש לפני-כן. נראה שמטבעות מחצית השקל האלו הוטבעו על הר הבית בידי רשויות בית המקדש. תרומת מחצית השקל, המוזכרת בספר שמות (ל', י"ג-ט"ו), מחייבת כל גבר מעל גיל עשרים לשלם מחצית השקל למשכן פעם בשנה. מטבע מחצית השקל שמצאנו נשמר היטב, אך נושא את סימני השריפה אשר כילתה את בית המקדש השני.

אריחי ריצוף יוקרתיים מרחבת בית המקדש ההרודיאני14מאות אריחי אופוס סקטילה נמצאו בסינון. אופוס סקטילה (בלטינית: "עבודת חיתוך") היא שיטת ריצוף יוקרתית בתשליב גיאומטרי על ידי שימוש באריחים צבעוניים חתוכים בדיוק רב. רבים מהאריחים מתוארכים לסוף ימי בית שני על פי מקבילות מארמונות הורדוס. מידותיהם מבוססות על מידת ה'רגל' הרומית (כ-29.6 ס"מ). יוספוס פלאביוס, בתיאורו את הרחבות הפתוחות סביב בית המקדש, מציין כי "כל הכיכר מתחת לרקיע היה רצוף אבני צבעונים" (מלחמת היהודים 5, 2). לאחרונה, על ידי ניתוח גיאומטרי, הצלחנו לשחזר כמה מדגמי ריצוף מיוחדים אלו מימי הורדוס, אשר עליהם צעדו הכהנים ועולי הרגל.

הקשר היהודי להר הבית לאחר החורבן

בתקופות שלאחר חורבן הבית השני, הר הבית היה ונותר מרכז לתפילותיהם ולמאווי ליבם של היהודים. בסינון העפר נתגלה שבר חרס מהתקופה הביזנטית או תחילת התקופה המוסלמית ועליו חריתה של מנורה. showimage-ashxבנוסף, נתגלו בהר הבית מספר כתובות גרפיטי יהודיות, אשר נכתבו בידי יהודים שבקרו בהר הבית בימי הביניים. זאת על אף הקשיים והאיסורים שהוטלו על היהודים הגרים והמבקרים בירושלים. כתובות אלו מראות גם את הקשר הרציף של העם היהודי לבית המקדש.

מסמכים מהתקופה הערבית הקדומה שנתגלו בגניזה הקהירית מספרים לנו על כך שתושבי ירושלים היהודים נהגו להקיף את הר הבית ולהתפלל על שעריו. הרמב"ם כתב כי ביקר בהר הבית ובחר לעשות לעצמו יום חג במועד זה: "ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו, ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת, תשעה בחודש, יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה, ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל על הכל. ושני הימים האלו, שהם שישי ותשיעי במרחשון, נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפלה ושמחה בה' ואכילה ושתיה".

 

לסיכום

כפי שצוין, העדות ההיסטורית הענפה והמסורות היהודיות, הנוצריות והאסלאמיות הקשורות בהר, מוכיחיות מעבר לכל ספק כי הר הבית הוא מקומו של בית המקדש, ואין צורך של ממש בעדות הארכיאולוגית לצורך הוכחת קיומו של בית המקדש על הר הבית. למרבה הצער, התפיסה של הכחשת בית המקדש, אשר הומצאה לפני 20 שנה וקודמה על ידי פוליטיקאים ומנהיגי דת פלסטיניים הצליחה למצוא את דרכה גם לספרי הלימוד הפלסטיניים, לחוקרי אקדמיה ערבים ולאחרונה אף אומצה על יד אונסק"ו. טענה חוזרת ונשנית היא כי מעולם לא נמצא פריט ארכיאולוגי המוכיח את קיומו של בית המקדש, ומחובתנו להציג את העובדות לציבור הרחב.

הבית היה בהר הבית.

 

פרטים נוספים על ממצאי פרויקט הסינון ניתן למצוא בדו"חות המקדמיים שפרסמנו בעבר ובמאמר באנגלית שיצא לאור בשבוע זה במגזין הארכיאולוגי Biblical Archaeology Review. קישורים לדוח"ות מופיעים באתרי האינטרנט שלנו.

המחקר של הממצאים עדיין בעיצומו וטרם נמצא המימון המלא לקידומו. אם ברצונכם להשתתף במימון הפרסום של הממצאים לחצו כאן.

תופעה: חתנים מגיעים לגן לאומי עמק צורים ומבקשים לקבל "אפר ממקום המקדש" לחופה

היום התפרסמה כתבה בישראל היום על תופעת החתנים שמבקרים אותנו ומבקשים לקבל עפר עם אפר כדי לשים על ראשם בטקס החופה בזמן שמזכירים את חורבן ירושלים.
להלן הסיפור המלא:


 

בעוד מספר ימים נציין את יום חורבן בית המקדש, החל בתשעה באב.

האירוע הטראגי, המהווה את אחת ההתרחשויות המשמעותיות בהווייתו של העם היהודי, מוצא לו ביטוי לא רק פעם בשנה בצום תשעה באב, אלא לאורך כל ימות השנה במגוון אירועים מחיי היום יום: בתפילה, בברכת המזון, בבניית בית חדש ובמהלך טקס החופה.

העפר מהר הבית (לאחר סינון יבש). צבעו האפור נובע מהאפר המעורבב בו

העפר מהר הבית (לאחר סינון יבש). צבעו האפור נובע מהאפר המעורבב בו

על פי מנהג, שמקורו בעדת יוצאי תימן, מונח קורט אפר על ראש החתן במהלך החופה, בשלב שבו מזכירים את חורבן ירושלים. אפילו בשיא שמחתו של האדם, ברגע שבו הוא מתאחד עם זיווגו ומקים את ביתו, הוא זוכר שבניין ירושלים עדיין לא הושלם. מדובר באחד הטקסים המשמעותיים ביותר במסורת היהודית. הרעיון בא לבטא את העובדה שכל מטרה שאנו חותרים אליה, וכל הצלחה שאנו מגיעים אליה, הן תמיד אמצעי למטרה גבוהה יותר ולא פסגת השאיפות שלנו.

במהלך החודשים האחרונים הולכת וגוברת תופעה חדשה, במסגרתה מגיעים חתנים צעירים לגן הלאומי עמק צורים, ומבקשים לקבל מעט אפר שהוצא מהר הבית- מהמקום עליו עמד המקדש החרב. לא בכדי, העפר מהר הבית הוא בצבע אפור, מפני שהוא מכיל אפר מהשריפה האדירה שהתחוללה במקום במהלך חורבן הבית השני. למעשה תופעה זו מוכרת מכל חפירותיה של ירושלים הקדומה. כל השכבות שהתרבדו לאחר חורבן הבית השני הם במרקם האפור, וכאשר מגיעים לשכבת עפר במרקם טבעי כגון אדמת טרה רוסה אדומה, זהו סימן לזמן הקדום לחורבן ירושלים בימי הבית הראשון. במקרה של הר הבית שלאחר ההרחבה של הורדוס, האתר נותר כ'קופסא סגורה' שלא הוכנסו אליה יותר מילויי עפר מבחוץ. האפר המצוי בשכבות העפר העליונות בהר הבית הוא ככל הנראה האפר מחורבן הבית השני.

 

אוהד טל (35) תושב נחושה, מספר כי "כשהתחתנתי שמתי את האפר על הראש. זה ממש בער בי! כשעבדתי במנהרות הכותל נחשפתי להמון סוגי אנשים ואחד הדברים שגילתי שם שהנושא של הר הבית מהווה עצב פתוח אצל כולם. זו נקודה  מרגשת, משמחת ומעציבה. היה לי ברור שביום החתונה כשאגיד 'אם אשכחך ירושלים'- אני רוצה להיות הכי מחובר לנקודה הזו ולרגע הזה וזו הייתה הדרך שלי  באמצעות האפר על ראשי".

הנחת האפר על ראש החתן (מחתונה תמר ואוהד טל)

הנחת האפר על ראש החתן (מחתונה תמר ואוהד טל)

ישי רוזנבאום (35) חילוני מהיישוב אורנית, שלקח אף הוא אפר מהר הבית מספר כי "אחד הדברים שהיו לי ממש חשובים  ביום החתונה זה המנהג של לשים אפר על הראש. כל החופה הדהד לי בראש  הפסוק האלמותי 'אם אשכחך ירושלים- תשכח ימיני'. אני חושב שאם ביום החתונה שלי התעסקתי דווקא בעניין הזה, זה מראה עד כמה אני זוכר את חורבן הבית דווקא ביום הזה שאמור להיות היום השמח והמשמעותי בחיי. נסעתי להר הבית כדי לשים אפר על ראשי  ולהראות שעל אף החורבן יש שמחות, יש תקומה, יש דברים טובים". לדבריו, "יש כאלו שמתנגדים לאמירת 'מזל טוב' מיד לאחר שבירת הכוס כי זה זכר לחורבן הבית, אבל אני דווקא אומר שצריך להגיד מזל טוב מיד אחרי שבירת הכוס, כי דווקא במעמד כזה אתה זוכר את החורבן ומצפה לבניין מחודש ביום הכי קדוש שלך בחיים".

 

מסתבר כי המנהג המיוחד מצא לו מקום גם בקרב קהילת הקראים.

"בעברי עבדתי בפרויקט הסינון בעמק צורים וכשהתחתנתי החלטתי לקחת משם אפר". מספר נריה הראה (33), תושב המושב מצליח, אשר משתייך לקהילת הקראים. "יש אצלנו מנהג ארוך ועתיק שנים של שימוש באפר במהלך טקס הנישואים. אצל הקראים יש אלמנט מאוד חזק של אבלות על חורבן הבית. אנחנו לדוגמא צמים לא רק בתשעה באב אלא גם בשבעה באב וגם בעשרה באב- כי אלו הימים שבהם התחיל החורבן והסתיים החורבן". עוד הוא מספר כי "אצלנו יש מנהג שלא שוברים כוס בחופה אלא שמים במקום זה אפר על הראש של החתן והכלה. מה מסמל יותר את החורבן מאשר האפר שבאמת נשרף? זו היתה  בשבילי הדרך הכי חזקה להתחבר לחורבן בית המקדש. למרות שכרגע אנחנו בונים בית בעם ישראל אנחנו יודעים שהמצב הוא לא תקין ולא שלם".

הראל אברהמי, מנהל האתר מטעם עמותת אל עיר דוד, המפעילה ומממנת את פרויקט הסינון בניהול רט"ג, מספר כי "במהלך השנה האחרונה הגיעו למטרה זו לגן הלאומי עמק צורים למעלה מ-50 חתנים.

"למעשה, כשניגשנו לראשונה אל שפכי העפר בנחל קדרון יום לאחר שהוטלו שם, כמעט ולא מצאנו חרסים או ממצאים אחרים", מספר דבירה, "אך כאשר חזרנו אליהם יומיים לאחר מכן, ולאחר שירד גשם שוטף פתאום נראו הממצאים. גם בימיו הראשונים של פרויקט הסינון היה קשה מאד למצוא ממצאים כאשר ביצענו אך ורק סינון יבש. שלא נדבר על מטבעות. אבל לאחר כשבועיים כאשר מצאנו פתרון לביצוע סינון רטוב באופן חסכוני שלא מצריך שימוש במים רבים, פתאום הופיעו המטבעות הראשונים שחיכינו להם במשך שבועיים (עד כה נתגלו קרוב ל-6000 מטבעות).

בעדה הקראית מנהג זה הוא עתיק יומין (חתונתם של נריה ונילית הראה )

בעדה הקראית מנהג זה הוא עתיק יומין (חתונתם של נריה ונילית הראה )

בפרויקט סינון העפר מהר הבית השתתפו עד כה קרוב ל-200 אלף איש, אשר סיננו ושטפו את שאריות האבק האפור מהחומר שממנו בוררים את הממצא הארכיאולוגי, אך רק בודדים מהם מודעים למשמעות הרבה של האבק הזה. מלאכת הסינון כוללת סינון יבש מקדים שנעשה על ידי צוות העובדים באתר ומתנדבים לטווח ארוך. עבודה זו הינה מאובקת ביותר, והעובדים המסורים נאלצים לנשום את האבק הזה ומסיימים את יום העבודה כאשר כל בגדיהם וגופם מקבל את הצבע האפור של אפר החורבן. לעיתים אין ברירה והעבודה נעשית עם מסכות נשימה. לאחר מכן החומר מהסינון היבש מוכנס בדליים לאוהל הסינון הרטוב ומושרה במים. המבקרים באתר, הם אלו שמבצעים את השלב החשוב ביותר של איתור הממצאים, והוא הסינון הרטוב שבו שוטפים את שאריות העפר המוצמד לאבנים ולממצאים.

בעקבות ההבנה שהעפר שבידינו מכיל בתוכו כמויות גדולות של אפר מחורבן הבית ממש, החלו להגיע אל אתר הסינון מידי פעם חתנים ביום חתונתם במטרה לקחת דגימת עפר ולהשתמש בה בטקס החופה לפני אמירת 'אם אשכך ירושלים'. במהלך העשור האחרון, הפך המנהג לנפוץ בכל העדות. לדבריו ויש שמשתמשים אף באפר ממחנות ההשמדה באירופה.

להבדיל ממנהג הזכרת ירושלים באמצעות אפר במהלך החופה, ישנו מנהג אחר הקשור בהלוויות. בסיום טהרת גופת המת כהכנה לקבורתה נהוג שהבנים מניחים קצת אפר על עיניו העצומות של הנפטר תוך כדי אמירת הפסוקים "מעפר באת ואל עפר תשוב  / ויוסף ישית ידיו על עיניך". צחי דבירה (צויג) מספר כי הוא עצמו בחר לעשות זאת עם אפר מהר הבית כאשר אמו, הילה צויג ז"ל, נפטרה לפני שלוש שנים, מספר ימים לפני ט' באב. יתכן שגם מבקרים אחרים שלקחו דגימות אפר השתמשו בו לצורך מטרה זו.

קיבלו במשך השנים פניות רבות מיזמים שונים אשר ביקשו לשווק את העפר המיוחד הזה, ואלו נענו תמיד בשלילה מוחלטת. אין אנו רואים עצמנו בעלים של העפר הזה, כפי שבמידה מסוימת איננו רואים את האחריות של חשיפת השרידים הארכיאולוגים ממנו כאחריות בלעדית שלנו. זהו נכס של עם ישראל ולמעשה גם של העולם כולו, ואנו מאפשרים לכל מי שחפץ בכך לבקר באתר הסינון לקבל דגימות מהעפר.

ספר הכוזרי מסתיים במילים הללו:

גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקוותנו כמה שנאמר 'אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו' (תהילים ק"ב, יד-טו). זאת אומרת: ירושלם לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה.

 

 

 

דיון בועדת הפנים של הכנסת בנושא הרס העתיקות בהר הבית והטיפול בערימות העפר שעדיין לא פונו ממנו

ביום שלישי השבוע (24/12/13), התקיים בועדת הפנים של הכנסת דיון מעניין בנושא הרס העתיקות בהר הבית. חברי הועד הציבורי למניעת הרס עתיקות בהר הבית ופרוייקט הסינון השתתפו בדיון.

בניגוד לדיונים הקודמים בנושא זה בכנסת הפעם זכינו לדיון ענייני (אולי בזכות ח"כ דוד צור ממלא מקום יו"ר הועדה). שמענו סקירה מעניינת מפיו של ארכיאולוג מרחב ירושלים של רשות העתיקות. לפיו מאז שנת 2009 לא ניתנים יותר היתרים לבצע עבודות חפירה עם כלים כבדים בהר הבית. מכאן משתמע שבשנתיים שלאחר החפירה של תעלת החשמל בשנת 2007, שנעשתה באמצעות טרקטור, התבצעו עבודות חפירה נוספות שנעשו בעזרת כלים כבדים. עם זאת, ולמרות טענת רשות העתיקות, גם בשנת 2012 נעשה נסיון לפנות עפר יחד עם גזם באמצעות כלים כבדים, אך לאחר מחאה תקשורתית כנגד העבודות הם נעצרו מייד. נשאלת גם השאלה האם המדיניות של מדינת ישראל אכן השתנתה מאז שנת 2009 או שפשוט לוואקף לא היה צורך ממשי לבצע עבודות חפירה באמצעות כלים כבדים בארבעת השנים האחרונות. אם אכן מדובר בשינוי מדיניות האם זה קשור לראש הממשלה שנבחר בשנת 2009?

ארכיאולוג מחוז ירושלים ומפקד המשטרה של מרחב העיר העתיקה, ניצב משנה אבי ביטון, נשאלו האם במקרה שיעלה צורך לבצע חפירה נוספת בהר הבית בתוואי חדש (לא במקום שכבר קיימות תשתיות) האם ימליצו לועדת השרים למקומות הקדושים להתנות את קיום העבודות בחפירת הצלה מקדימה, כנהוג בכל אתר ארכיאולוגי אחר. תשובתו של קצין המשטרה היתה שהם כלל לא מאשרים עבודות מסוג זה. ארכיאולוג מרחב ירושלים התחמק מלענות על השאלה. מכל מקום, נקווה שהמדינה תמשיך לדבוק במדיניות של מניעת שימוש בכלים כבדים בחפירות בהר הבית.

הועדה דנה רבות בעניין קורות העצים שעדיין שוכבות סמוך לשער הרחמים וחשופות לפגעי רטיבות ולחות. מסתבר שרשות העתיקות המליצה להוציא אותם מהר הבית או להעבירם לחלל סגור, אך המשטרה בחרה להסתפק בכיסוי הקורות באמצעות ברזנט. הועדה בחרה לשלוח פניה לראש הממשלה וועדת השרים ובו דרישה להוציא את קורות העצים מהר הבית.

נושא נוסף שנדון היה ערימות העפר במזרח ההר שלא ניתן לפנותם מאז שנת 2004 עקב פסיקה של בג"ץ. על פי הפסיקה על המדינה ליידע את הועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית 30 יום קודם לפינוי הערימות, וזאת על מנת שהועד יוכל לבחון את תכנית הפינוי ולהגיש את התנגדותו במידת הצורך. פרוייקט הסינון הביע נכונות לקלוט את העפר ולסנן אותו, ועקב כך בשנים האחרונות התקיימו מספר פגישות בנושא זה בין הועד הציבורי לרשות העתיקות והמשטרה, אך עקב דרישתם של חלק מחברי הועד לקיים סינון מלא של העפר כבר בהר הבית, לא היתה הסכמה בין הצדדים. ועדת הפנים החליטה לאתגר את החלטת הבג"ץ מ-2004 ולהוציא את העפר מהר הבית באופן מבוקר. הועדה גם החליטה לקיים סיור בהר הבית.

לחץ כאן כדי לצפות בדיון בארכיון שידורי ערוץ הכנסת  (יש לבצע חיפוש של הדיונים של ועדת הפנים מיום ה-24/12/13).

1 2 3