נסע שריד בית המקדש וישב כאן

עפר עם אפר מחורבן המקדש בניו-יורק

אם יצא לכם לבקר בניו יורק, קפצו לבקר בבית הכנסת האמפטון. שם תוכלו לראות את שלט ההוקרה שתלוי על הקיר. לפני שנה, כשהקשיים הכספיים היו בעיצומם וסכנת סגירה ריחפה מעל הפרויקט, הוזמנו לבקר בבית הכנסת, שם התקבלנו בחום ובנעימות וחזרנו לארץ כשאמתחתנו די תרומות כדי להמשיך את פעילות המעבדה למשך שנה נוספת.

במשך השנים היו לפרויקט תורמים רבים, ואנו מוקירים את כולם – הן את אלו שהיו אתנו מההתחלה והן את המצטרפים החדשים, אבל התרגשנו לראות קהילה שלמה שתרמה תרומה משמעותית להמשך פעילותינו.

מעבר למילות ההוקרה, הלוח מכיל גם פך זכוכית ובו עפר מהר הבית.  כתבנו בעבר על העפר המיוחד אותו אנו מסננים, ואחוזי האפר הגדולים שהוא מכיל, שריד לחורבן הבית הראשון והשני.

רב שרירא גאון, שחי בבבל במאה העשירית, מספר שכאשר גלו ישראל לבבל, "בנו יכניה מלך יהודה וסיעתו בי כנישתא (בית כנסת) ויסדוה באבנים ובעפר שהביאו עמהם מבית המקדש, לקיים עליהם מה שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (וקראו לאותו בית כנסת) "בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא", כלומר שנסע שריד בית המקדש וישב כאן.

ובכן, כעת נסע שריד מהמקדש וישב גם בבית הכנסת האמפטון – בית הכנסת המודרני הראשון המכיל עפר ואפר ממקום המקדש. אנו מקווים שכמו בבבל, עפר זה ישמש בתור תזכורת לקשר עם ציון ויחזק את חברותם של אנשי הקהילה עם פרויקט הסינון.

אין לנו עניין במסחור העפר הזה, איננו רואים עצמנו כבעליו, ואנחנו שמחים לחלק את העפר לכל דורש שמבקר אצלינו. עם זאת, בשל המאמץ הרב שנעשה כדי לסנן אותו ולוודא שלא נותרו בו פריטים ארכיאולוגים ועבור הטיפול במשלוח שלו, אנחנו מבקשים תרומה צנועה באתר התרומות של הפרויקט עבור משלוח של דגימה של העפר בשקית קטנה.

כמו כן, רכזי קהילות המעוניינים בהרצאה על סינון העפר מהר הבית וממצאיו ובשלט הקדשה דומה מוזמנים ליצור קשר במייל inbal@tmsifting.org.

עפר ואפר לששון ויגון

היהדות לדורותיה הטמיעה את זכרון החורבן במקומות רבים בחיי היום-יום ובמעגל החיים. ברכת המזון שלאחר כל סעודה, השארת אזור בלתי מטוייח בבניין בית חדש ומנהגי האבלות בשלושת השבועות שבין צום י"ז בתמוז לתשעה באב הם רק חלק מהדוגמאות לשימור הכאב על חורבנו והעדרו של בית המקדש.

קערית אפר לשימוש בחופה

מנהג אחד, המוזכר בתלמוד הבבלי, הוא נתינת אפר בראשו של החתן ביום חופתו. עם נתינת האפר, קוראים את הפסוקים "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי. אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי."

כפי שסיפרנו בפוסט הקודם בנושא זה, בשנים האחרונות, אנו עדים ליותר ויותר חתנים הניגשים אלינו ומבקשים לקבל מעט עפר עם אפר מהר הבית לשימוש בחופתם.

אבל הבקשות לעפר ואפר מגיעות לא רק ממאורסים טריים, אלא גם מאבֵלים. אחד מהם היה מנהל הפרויקט, צחי דבירה שנהג בלוויית אמו על פי מנהג קדום של עצימת עיני הנפטר ופיזור מעט עפר תוך אמירת הפסוקים "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט) ו"וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (שם מו, ד). לאחרונה, לאחר מותו המצער של אחד התומכים הגדולים ביותר שלנו, שלחנו מעט עפר מהר הבית להיטמן בקברו, והדבר ריגש מאד את משפחתו שמצאה נחמה בכך שהוא טמון יחד עם עפר ממקום המקדש המכיל אפר מהחורבן.

היתה לנו מתנדבת בסינון שסיפרה שמכל הממצאים המרגשים ביותר כגון חותמות, מטבעות נדירים וכתובות, הממצא שהכי ריגש אותה היה פיסת עץ מפוחמת, שיתכן שמקורה בחורבן בית המקדש. החיבור המוחשי באמצעות ידיה עם האירוע הדרמטי ביותר בתולדות ישראל נגע בה בעומקי נפשה.

שנזכה לדעת להפיק משמעות מיום צום ט' באב, יום של התבוננות באירועים שהביאו לחורבן, להשפעתו על חיינו ומה  התיקון לאותה דרך שהביאה לחורבן ולפורענויות נוספות שחלו בעם ישראל ביום זה.

"נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד-ה'" (איכה ג מ)

עדכון בנוגע לנזק הארכיאולוגי שנעשה בערימות העפר במזרח הר הבית

בעקבות הסרטון שהופץ בשבוע שעבר, בו נראים עשרות מוסלמים מסקלים אבנים, ממיינים אבנים (כולל מרצפות עתיקות), חופרים, ובונים קירות טרסות, ערכנו היום סיור בהר הבית במטרה לבחון מקרוב את הנזק שנעשה לערימות העפר בחלק המזרחי.

אנחנו לא יודעים אם המשטרה עצרה את העבודות או לא, אבל מכל מקום, נראה שרק חלק קטן מערימות העפר ניזוק. אפשר לומר ש-97% מהם לא ניזוק. בארבעה מקומות נראה שחפרו והוצא עפר. האבנים מפני השטח סוקלו על מנת ליצור מהן גדרות אבן. על גבי הערימות (שכבר פולסו לפני מספר שנים) נבנו שולחנות וספסלי ישיבה מאולתרים מאבני בנייה מודרניות.

לסיכום, אמנם לא נעשה נזק משמעותי לערימות העפר במהלך העבודות שבוצעו בשבוע שעבר, אך ללא ספק מדובר בהפרה של הוראת בג"ץ, ויתכן מאד שנתגלו במהלכן ממצאים ארכיאולוגים שלא יגיעו לטיפול מקצועי של ארכיאולוגים. העבודות שבוצעו והקירות שנבנו נראים יותר כפעולה של קייטנה ולא של קבלן עפר שהועסק לסדר את הניראות בשטח. נראה שמטרת העבודות היתה להפגין שליטה וסמכות בטיפול בערימות העפר, וזאת כהתרסה נגד איסור הפינוי של ערימות העפר שנמשך מאז שנת 2004, מאז פסיקת בג"ץ בנושא.

דבר נוסף, מטריד לא פחות, הוא ערימת הפריטים הארכיטקטוניים שמצוייה באזור שער הרחמים. ערימה זו מקורה בפירוק של מבנים עתיקים בהר הבית שנעשה בעבר ובפריטים שנתגלו במהלך החפירות באזור אורוות שלמה בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. נראה שפריטים רבים הוצאו ממחסן כלשהו והוטלו באזור זה. דיווחנו בפירוט על ממצאים בתוך ערימה זו בדו"ח שחיברנו בשנת 2013, ובו הודענו על כך שאיתרנו בין הפריטים כתובות עתיקות מהתקופה המוסלמית הקדומה, לוחות ריצוף מימי הבית השני ושברים של סורגי כנסייה מהתקופה הביזנטית. בביקור שערכנו היום וגם בביקור מלפני מספר חודשים נראה ש-3/4 מהפריטים מערימה זו נעלמו והועברו למקום אחר.

קיר טרסה שנבנה כדי לתמוך בערימת העפר (מצד ימין) וערימת עפר (מצד שמאל) ש"ננגסה" על ידי חפירה ידנית.

חלק נוסף של הערימה שנחפר.

שביל נוסף שהוכן בין שתי ערימות עפר וקירות טרסה שנבנו מאבנים שסוקלו.

שולחנות וספסלים מאולתרים על גבי אחת מערימות העפר

מבט מראש אחת הערימות. ניתן לראות על פי העשבייה שנותרה שמרבית השטח לא ניזוק ואף לא נחפר.

קירות טרסות מאולתרים ושביל חדש שסוקל ביניהן

חלק אחר של ערימת העפר שגם הוא נחפר

ערימת עפר ש"ננגסה"

 

חלק ממערום גדול של פריטים ארכיטקטונים משיש שמקורם במבנים מהתקופה הביזנטית והערבית הקדומה (צילום משנת 2013).

שאריות מערום פריטי השיש (צולם היום)

הרס עתיקות נוסף בהר הבית והפרה של הוראת בג"ץ

אירוע חמור התרחש בימים האחרונים בהר הבית. ערימות עפר עשיר בממצאים ארכיאולוגים נחפרו בניגוד להוראת בג"ץ, ושפכי עפר שאמורים להיות מסוננים בעתיד בפרויקט סינון העפר בהר הבית ניזוקו.
———————————————————————————————–
באזור המזרחי בהר הבית ישנן ערימות עפר מחפירות שונות שביצע הוואקף בהר הבית בתחילת שנות ה-2000. בשנת 2004 הייתה כוונה לפנות את העפר מהר הבית והדבר תואם עם המשטרה ורשות העתיקות, אך עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי הועד הציבורי למניעת הרס עתיקות בהר הבית מנעה את הפינוי וסוכם שפינוי של העפר יעשה רק בבקרה ארכיאולוגית ובתיאום מוקדם עם הוועד הציבורי למניעת הרס עתיקות בהר הבית.
 
כמו כן, יש לציין שעל פי דו"ח פנימי שנכתב ברשות העתיקות בשנת 2016 רשיון החפירה שבמסגרתו אנו מסננים את ערימות העפר שפונו מהר הבית בסוף שנת 1999 ובתחילת שנת 2004, תקף גם לערימות אלו.
 
פינוי מבוקר של העפר זה יאפשר הפרדה של מקורות שפכי העפר שמהם מורכבות הערימות הללו. בקרה כזו תספק לנו מידע רב ומדוייק יותר מזה הקיים לנו כיום בחקר הממצאים מסינון של העפר שנזרק לנחל קדרון בשנת 1999. כמו כן, המידע שיעלה מסינון עפר זה ישלים את התמונה של המידע שקיים ברשותנו כעת.
 
במשך שנים משטרת ישראל הצליחה במידה זו או אחרת למנוע עבודות בערימות עפר אלו. בשנת 2013 היה נסיון לפנות אותם באמצעות משאיות וטרקטור בטענה שקרית שרק פסולת גזם פונתה, והצלחנו לעצור את העבודות בזכות התקשורת.
 
כעת, בחסות ימיו האחרונים של חודש הרמדאן שבהם הר הבית סגור למבקרים וגם הנוכחות המשטרתית במקום מצומצמת, לפי מקורות מדפי פייסבוק מוסלמיים, יותר מאלף איש לקחו חלק עבודות חפירה וסיקול אבנים בערימות עפר אלו!
 
מדובר על הפרה של הוראת בג"ץ. זוהי נסיגה של יותר מעשור ברמת אכיפת חוק העתיקות במקום. יש להגביר את הנוכחות המשטרתית במקום בייחוד בתקופה זו.
 
השינויים שנערכו בערימות העפר ישבשו מאד את היכולת לבצע הפרדות של מקורות השפכים במהלך הפינוי שלהן, וכמו כן, במהלך חפירה ידנית מעין זו, מתגלים פריטים ארכיאולוגים רבים, ומן הסתם הם לא יגיעו לידיים של ארכיאולוגים.
 
* אנא שתפו מידע זה והעבירו לתקשורת ולגורמי ממשל.

ההר בא אליכם

לראשונה בתולדות החפירות הארכיאולוגיות בישראל – כל אחד ואחת יכולים לקחת חלק בפעילות ארכאולוגית חינוכית ממש ליד ביתו. פרויקט סינון העפר מהר הבית מחדש את פעילותו, אך הפעם עבודת הסינון יוצאת מירושלים ומגיעה לקהילות ומוסדות ברחבי הארץ. אתמול התקיימה פעילות הסינון בתיכון ישורון בפתח תקווה.

פעילות הסינון התקיימה עד לפני זמן לא רב בגן הלאומי עמק צורים, וכעת היא הפכה לפעילות ניידת המתוכננת לעבור ברחבי הארץ ולעבוד מול קהלים מגוונים כולל בתי ספר, מוסדות ציבור, יישובים וקהילות מכל סוג.

הרעיון הוא להנגיש את המורשת של הר הבית לכלל הציבור בישראל באמצעות הזכות והחוויה של גילוי עתיקות מעפר שנחפר והוצא ממנו באופן גס וללא כל פיקוח ארכיאולוגי. המטרה במיזם זה היא להגיע אל הציבור שהתקשה עד כה להגיע לפעילות הסינון שקיימנו בגן לאומי עמק צורים במשך השנים.

אופן הפעולה של ניידת הסינון הוא באמצעות העברת העפר בתוך שקים גדולים (באלות) על גבי משאית אל אתר הקהילה. שם מותקנת ערכה הכוללת עמדות סינון וצנרת מים. עשרות משתתפים, ילדים ובוגרים, מסננים בכל סבב פעילות הנמשך כשעה וחצי עד שעתיים וכולל מצגת חינוכית על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של הר הבית.

לפני מספר חודשים התקיים סינון נסיוני (פיילוט) ראשוני של המיזם בבית הספר אח"י בישוב תקוע. התגובות היו מאד חיוביות ולכן הוחלט ליישם את הרעיון באופן קבוע ובשבוע זה נערכה הפעילות הראשונה באולפנית בני עקיבא "ישורון" בפתח תקווה. ראש האולפנית, הרב יניב כהן, הסביר את חשיבות קיום הפעילות אצלם בפתח תקווה בכך ש"פעילות הסינון נוגעת בעבר ומאפשרת לנו לפגוש את עצמנו בהווה, מתוך מחויבות לעתיד. פעילות הסינון היא לכאורה פעולה של הפרדה, אבל היא זו שיוצרת חיבורים בשרשרת הנצח של עם ישראל, בוודאי בפתח תקווה שהמחויבות שלה לירושלים כפולה ומכופלת".

מצגת זאת דורשת JavaScript.

יש לנו כוונה להגיע לכל המגזרים בארץ, יהודים, נוצרים מוסלמיים. ההיסטוריה של הר הבית מראה כי ההר היה מרכז פעילות חשוב לכל הדתות המונותאיסטיות לאורך שלושת אלפים שנה. בהקשר זה עשינו הפוך מהאמירה בה "אם ההר לא יבוא אל מוחמד, מוחמד יבא אל ההר", אנחנו דווקא מביאים את הר הבית אל התלמידים.

רשות העתיקות כבר הביעה עניין ותמיכה בפרויקט ורצון לשתף פעולה במסגרת פעילותה החינוכית עם בתי הספר. כמו כן, לאחרונה גיבשה רשות העתיקות עם מנהלי הפרויקט תכנית למחקר ופרסום מדעי של מאות אלפי הממצאים שנתגלו עד כה והגישה המלצה למשרד ראש הממשלה לתקצב את המחקר.

עד כה קיבל הפרויקט הבטחות רבות לסיוע מהמדינה ומנהלי הפרויקט מקווים שמשרד החינוך או משרד ממשלתי אחר יסייעו בסבסוד הפעילות על מנת לאפשר את קיומה בבתי ספר בכל רחבי הארץ, דבר שיאפשר לכל שכבות הציבור להנות מן המיזם.

קהילות ובתי ספר המעוניינים להזמין את הפעילות מוזמנים ליצור איתנו קשר לקבלת הצעת מחיר ב: contact@tmsifting.org

 

למרות שאין צורך להוכיח זאת, להלן סקירת הממצא הארכיאולוגי המעיד על הזיקה היהודית להר הבית

ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) אימץ היום החלטה מגוחכת המתעלמת מההקשר ההיסטורי היהודי להר הבית, מטילה ספק בקשר היהודי לכותל המערבי ומוחה כנגד נסיונות רשות העתיקות לפקח (במטרה להגן על הרס עתיקות) על עבודות הבניה בהר.

זוהי החלטה פוליטית לחלוטין אשר חוברה על ידי פקידים פלסטיניים והתקבלה כלשונה. אין בה דבר עם מדע, תרבות, חינוך או שימור המורשת. האירועים בעשורים האחרונים הוכיחו שהוואקף האיסלמי על ההר, שרשמית מצוי תחת חסותו של משרד ההקדשים הירדני, אך הלכה למעשה נשמע להוראות הרשות הפלסטינאית וחמאס, אינו דואג כלל לשימור המורשת המוסלמית ואינו מקדם חינוך, מדע או שימור נכסי התרבות בהר הבית.

ב-1999 חפרו הארגונים האסלמיים באישור הוואקף בור עצום בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית על ידי בולדוזרים והסירו 400 משאיות מלאות עפר. הדבר נעשה ללא כל פיקוח או ניהול ארכיאולוגי. כתוצאה מכך הקמנו את פרויקט סינון העפר מהר הבית במטרה להציל, לשמר ולחקור את כמות הממצאים הארכיאולוגיים האדירה שהושלכה עם עפר זה. מאות אלפי פריטים נמצאו בעפר ומתוארכים בעיקר למן ימי בית המקדש הראשון והשני ועד לתקופתנו. הממצאים כוללים אף פריטים איסלאמיים רבים שהושלכו.

stamp1

חותם עבד אל-פתאח אל תמימי, סגן המופתי של ירושלים מהמאה ה-18 לספירה.

פריט אסלאמי מענין במיוחד, המתוארך למאה ה-18 לספירה, הוא חותם של קאדי (שופט) שהיה פוסק אסלאמי חשוב ואשר שימש גם כסגן המופתי של ירושלים. שמו, שיח' עבד אל-פתח אל-תמימי, מוביל אל ראש הוואקף של ימינו, שיח' מוחמד עזאם אל-כתב אל-תמימי, אשר הינו מאותה משפחה ויתכן אף אחד מצאצאיו הישירים. אין זה אלא אירוני שארכיאולוגים ישראלים הם שמוצאים ומשמרים את המורשת של הוואקף האיסלאמי אשר הושלכה ונשכחה על ידם.

קיומו של בית המקדש היהודי הוא מעבר לכל ספק והוא מוזכר היטב על ידי היסטוריונים רבים אשר חזו בו במו עיניהם. בכך ניתן להזכיר גם היסטוריונים פגאניים אשר לא היו מושפעים מהמסורות היהודיות או הנוצריות, כמו למשל ברוסוס (מאה 3 לפני הספירה), הקטאיוס איש אבדרה (סביב 300 לפני הספירה), מננדר איש אפסוס (מאה 2 לפני הספירה), ממסיס איש פטרה (סבב 200 לפני הספירה), דיודורוס סיקולוס (מסיציליה, מאה ראשונה לפני הספירה), סטראבון (מאה ראשונה לפני הספירה), טקיטוס (מאה ראשונה לפני הספירה) ורבים נוספים.

למרות שכיום לא ניתן לערוך חפירות ארכיאולוגיות על הר הבית, ישנם ממצאים ארכיאולוגיים רבים התומכים בעובדה המוכרת היטב שזהו מקום מושבם של שני בתי המקדש. רבים מהממצאים מגיעים מפרויקט סינון העפר של הר הבית, ממצאים רבים נוספים עדיין יושבים על הר הבית לאחר שנמצאו במקרה תוך כדי שיפוץ המבנים, או נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות סביב ההר.

להלן מוצגת רשימה של מספר פריטים נבחרים מבין הרבים הקיימים:

1כתובת אזהרת כניסה לנוכרים – הארכיאולוג הצרפתי קלרמון-גנו מצא ב-1871 כתובת יוונית המזהירה נוכרים מלהיכנס למתחם האסור: "הזר אל ייכנס פנימה מהסורג והמחיצה אשר סביב המקדש. כל זר שייתפס דמו בראשו". כתובות אלו מוזכרות על ידי יוספוס פלאביוס, ההיסטוריון הידוע מהמאה הראשונה לספירה, אשר חזה בהן במו עיניו (מלחמת היהודים 5, ה, 2; 6, ב, 4; קדמוניות היהודים 15, יא, 5).

 

2כתובת בית התקיעה – הארכיאולוג בנימין מזר מצא בעת חפירתו בעופל ב-1972 כתובת אשר נפלה מפינתו הדרום-מערבית של הר הבית. הכתובת נחרטה על אבן גדולה ולשונה: "לבית התקיעה להכ[ריז]". היסטוריונים יהודיים ומסורות חז"ל מתארים את המנהג לתקוע בחצוצרה מהר הבית בכדי להכריז על השבת ועל החגים (סוכה ה, ה; בבלי שבת לה ע"ב; תוספתא סוכה ד; מלחמת ד, י, יב).

sealחותם "דכא ליה"– הארכיאולוג אלי שוקרון מצא ב-2011 פריט חרס צרוף קטן עליו טבועה הכתובת "דכא ליה". החפץ נמצא בתעלה למרגלות קצהו הדרומי של הכותל המערבי. חוקר התלמוד, פרופ' שלמה נאה טען באופן משכנע שזהו פריט ייחודי אשר שימש כאסימון / קופון אישור בעזרתו הכהנים האחראים יכלו לעקוב אחר הנסכים הקשורים לבהמות המועלות כקורבן. המנהג מתואר במשנה (שקלים ה, ג-ה). הכתובות על החותמות מתארות את סוג הקורבן. במקרה זה: דכר (אייל), א' (יום ראשון) ו"יהויריב" (אחת מ-24 משפחות הכהונה ששירתו בקודש).

פעמון הכהן הגדול4באותה חפירה בתעלה מצא אלי שוקרון גם פעמון זהב המתוארך לימי בית שני. זהו ממצא ייחודי שלא נמצא מעולם בחפירה ארכיאולוגית אחרת בישראל. ידיעותינו על פריט זה הינן רק במקרא, המזכיר את הפעמונים הרקומים על בגדי הכהן הגדול (שמות כח: לג-לד).

5מקוואות– מקוואת רבות נמצאו סביב הר הבית ואף מתועדות בחללים התת-קרקעיים המצויים בהר הבית, כפי שנסקרו על ידי חוקרים של המאה ה-19 לספירה. מקוה פחות מוכר נמצא על ידי מחלקת העתיקות של המנדט הבריטי ויושב תחת מסגד אל-אקצה. תיעוד של המקוה נמצא בארכיוני מחלקת העתיקות והוא פורסם על ידינו ב-2008.

 

 

6אדריכלות הרודיאנית– במספר מקומות על הר הבית, בשערים ובמיוחד בכיפות של אולם השער הכפול המצוי תחת מסגד אל-אקצה, שמורה עד היום אחת הדוגמאות היפות ביותר לסגנון העיטורי באדריכלות ההרודיאנית המגולף באבן.

 

7מקטע מימי בית ראשון בכותל המזרחי– הנדבכים התחתונים מצפון ומדרום לשער הרחמים מתוארכים על ידי חוקרי הר הבית לימי הבית הראשון (ראה לין ריטמאייר, The Quest 2006). סיתות האבנים מזכר אבני גזית מקירות אחרים המתוארכים לימי בית ראשון.

 

טביעת חותם "[לג]בען / למלך"

טביעת חותם "[לג]בען / למלך"

בור אשפה מימי בית ראשון במורדות המזרחיים של הר הבית– בשנת 2009 חשפנו בור אשפה קדום במורדות הר הבית שבקרבת גת שמנים.

הבור הכיל ממצא עשיר המתוארך החל מהמאה ה-10 לפני הספירה (ימי המלך שלמה) ועד המאה ה-7 לפני הספירה. הממצאים כללו חותם ייחודי עם כתובת המתארת מיסים שהועלו למלך מהעיר גבעון. לפי התיאור המקראי, בית המלך עמד גם הוא על הר המוריה בקרבת בית המקדש.

 

9ממצא מימי בית ראשון שנחשף בתעלה להנחת כבל חשמל של הוואקף– במהלך פיקוח של רשות העתיקות על תעלה שנחפרה על ידי הוואקף ב-2007, באזור שמדרום-מזרח לרחבת כיפת הסלע, נתגלה מכלול של ממצאים מימי הבית הראשון. הממצא כלל שברי כלי חרס, עצמות ושברי צלמיות המתוארכים למאה ה-6 לפני הספירה, שלביו המאוחרים של בית המקדש הראשון.

 

10מאגר מים בפינה הדרום מזרחית של הבמה המוגבהת– מאגר מים תת-קרקעי שתועד על ידי חוקרים במאה ה-19 לספירה, תוארך לאחרונה על ידי הארכיאולוג צביקה צוק לימי בית ראשון על פי צורה זהה של מאגרי מים מתקופה זו מאתרים אחרים.

 

ממצאים מפרויקט סינון העפר מהר הבית

העדות הישירה ביותר לפעילות המנהלית שהתקיימה בבית המקדש הראשון.

העדות הישירה ביותר לפעילות המנהלית שהתקיימה בבית המקדש הראשון.

הממצא בעל הזיקה הישירה ביותר לבית המקדש הראשון שנתגלה אי פעם הוא טביעת חותם קטנה מחרס שבמקור הוצמדה לשק עשוי בד שככל הנראה הכיל פיסות כסף או זהב. טביעת החותם נושאת את הכתובת "[…]ליהו/[בן] אמר". משפחת אימר היתה משפחת כהנים מוכרת בסוף ימי בית ראשון, סביב המאות ה-7 עד תחילת המאה ה-6 לפני הספירה. פשחור בן אימר מוזכר במקרא כ"פקיד נגיד בבית ה' " (ירמיה כ', א'). נתן לשער שטביעה זו חתמה פריטי יוקרה שנשמרו בבית האוצר של בית המקדש אשר נוהל בידי הכהנים. טביעת חותם זו היא הכתובת העברית הראשונה שנתגלתה אי פעם מבית המקדש הראשון ומהווה עדות ישירה לפעילות המנהלית של כהני בית המקדש ראשון.

ממצאים מתחילת ימי הבית הראשון 12b 12חלק מהממצאים מתוארכים למאות ה-10 וה-9 לפני הספירה, ימי המלך שלמה, מקים בית המקדש הראשון, ויורשיו. ממצאים אלו נדירים בירושלים ותרמו עדות חשובה לויכוח העיקש על גודלה של העיר בשלב מוקדם זה. בעבר היו חוקרים אשר פקפקו בהיותו של הר הבית חלק מירושלים כבר במאה ה-10 לפני הספירה. לטענתם ירושלים לא היתה עיר בירה, אלא לכל היותר כפר קטן. הממצאים מפרויקט הסינון סותרים את התפיסה המינימליסטית הזו ומאששים את התיאור המקראי. הממצאים כוללים כלי חרס, חותם אבן נדיר בעל צורה קונית וראש חץ נדיר עשוי מתכת.

 

מטבע מחצית השקל עשוי כסף13מימי בית שני נחשפו בפרויקט הסינון כ-800 מטבעות יהודיים. נראה שמטבעות רבים מסוף ימי בית שני עברו שריפה, ככל הנראה כתוצאה מהאש הגדולה אשר הביאה לחורבן בית המקדש. ממצא מרגש במיוחד הוא מטבע כסף נדיר אשר הוטבע במהלך השנה הראשונה למרד הגדול כנגד רומא (שנת 66/67 לספירה). בצידו האחד המטבע מתאר ענף עם שלושה רימונים וכתובת בעברית עתיקה "ירושלמ קדשה". צידו השני מתאר כלי מבית המקדש וכתובת "חצי השקל". מטבעות חצי שקל שימשו לתשלום מיסי הר הבית במהלך המרד והחליפו את השקל הצורי ששימש לפני-כן. נראה שמטבעות מחצית השקל האלו הוטבעו על הר הבית בידי רשויות בית המקדש. תרומת מחצית השקל, המוזכרת בספר שמות (ל', י"ג-ט"ו), מחייבת כל גבר מעל גיל עשרים לשלם מחצית השקל למשכן פעם בשנה. מטבע מחצית השקל שמצאנו נשמר היטב, אך נושא את סימני השריפה אשר כילתה את בית המקדש השני.

אריחי ריצוף יוקרתיים מרחבת בית המקדש ההרודיאני14מאות אריחי אופוס סקטילה נמצאו בסינון. אופוס סקטילה (בלטינית: "עבודת חיתוך") היא שיטת ריצוף יוקרתית בתשליב גיאומטרי על ידי שימוש באריחים צבעוניים חתוכים בדיוק רב. רבים מהאריחים מתוארכים לסוף ימי בית שני על פי מקבילות מארמונות הורדוס. מידותיהם מבוססות על מידת ה'רגל' הרומית (כ-29.6 ס"מ). יוספוס פלאביוס, בתיאורו את הרחבות הפתוחות סביב בית המקדש, מציין כי "כל הכיכר מתחת לרקיע היה רצוף אבני צבעונים" (מלחמת היהודים 5, 2). לאחרונה, על ידי ניתוח גיאומטרי, הצלחנו לשחזר כמה מדגמי ריצוף מיוחדים אלו מימי הורדוס, אשר עליהם צעדו הכהנים ועולי הרגל.

הקשר היהודי להר הבית לאחר החורבן

בתקופות שלאחר חורבן הבית השני, הר הבית היה ונותר מרכז לתפילותיהם ולמאווי ליבם של היהודים. בסינון העפר נתגלה שבר חרס מהתקופה הביזנטית או תחילת התקופה המוסלמית ועליו חריתה של מנורה. showimage-ashxבנוסף, נתגלו בהר הבית מספר כתובות גרפיטי יהודיות, אשר נכתבו בידי יהודים שבקרו בהר הבית בימי הביניים. זאת על אף הקשיים והאיסורים שהוטלו על היהודים הגרים והמבקרים בירושלים. כתובות אלו מראות גם את הקשר הרציף של העם היהודי לבית המקדש.

מסמכים מהתקופה הערבית הקדומה שנתגלו בגניזה הקהירית מספרים לנו על כך שתושבי ירושלים היהודים נהגו להקיף את הר הבית ולהתפלל על שעריו. הרמב"ם כתב כי ביקר בהר הבית ובחר לעשות לעצמו יום חג במועד זה: "ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו, ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת, תשעה בחודש, יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה, ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל על הכל. ושני הימים האלו, שהם שישי ותשיעי במרחשון, נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפלה ושמחה בה' ואכילה ושתיה".

 

לסיכום

כפי שצוין, העדות ההיסטורית הענפה והמסורות היהודיות, הנוצריות והאסלאמיות הקשורות בהר, מוכיחיות מעבר לכל ספק כי הר הבית הוא מקומו של בית המקדש, ואין צורך של ממש בעדות הארכיאולוגית לצורך הוכחת קיומו של בית המקדש על הר הבית. למרבה הצער, התפיסה של הכחשת בית המקדש, אשר הומצאה לפני 20 שנה וקודמה על ידי פוליטיקאים ומנהיגי דת פלסטיניים הצליחה למצוא את דרכה גם לספרי הלימוד הפלסטיניים, לחוקרי אקדמיה ערבים ולאחרונה אף אומצה על יד אונסק"ו. טענה חוזרת ונשנית היא כי מעולם לא נמצא פריט ארכיאולוגי המוכיח את קיומו של בית המקדש, ומחובתנו להציג את העובדות לציבור הרחב.

הבית היה בהר הבית.

 

פרטים נוספים על ממצאי פרויקט הסינון ניתן למצוא בדו"חות המקדמיים שפרסמנו בעבר ובמאמר באנגלית שיצא לאור בשבוע זה במגזין הארכיאולוגי Biblical Archaeology Review. קישורים לדוח"ות מופיעים באתרי האינטרנט שלנו.

המחקר של הממצאים עדיין בעיצומו וטרם נמצא המימון המלא לקידומו. אם ברצונכם להשתתף במימון הפרסום של הממצאים לחצו כאן.

1 2 3