אשפה קדושה

בשבוע שעבר התפרסמה כתבה בעיתון מקור ראשון תחת הכותרת "פח הזבל של ההיסטוריה". בכתבה מתואר המחקר שביצענו כשסיננו חומר שהתגלה בעת עבודות פיתוח במורדות המזרחיים של הר הבית. עוד בשנת 2007 עלה בדעתנו הרעיון לדגום את השטח מתוך התקווה שיתגלו בו ממצאים שגלשו מהר הבית בתקופה שחומותיו נהרסו, אבל בעת החפירות בשנת 2009 זיהינו תופעה מעניינת עוד יותר – שני מצבורי אשפה – אחד, שהיה טמון בתוך בור, מתקופת הבית הראשון והשני, שהיה מונח על פני השטח בתקופת הבית השני.

את הממצאים המרתקים פרסמנו בכנס "חידושים בחקר ירושלים" ומי שהסיכום שבכתבה לא מספיק לו, מוזמן לקרוא את המאמר המלא.

מורדות הר הבית המזרחיים

בור האשפה מימי הבית הראשון כפי שהוא נראה בשטח לפני סינון.

במאמר פירטנו על תקופות וצורות השימוש במזבלה ועל הממצאים שגילינו כשסיננו אותה. בולה פיסקלית נדירה המלמדת על מערכת המיסוי ביהודה, הצדיקה פרסום עצמאי (תשמעו עוד עליה בפוסט קרוב) וצלמיות מתקופת בית ראשון שהתגלו בעפר הבור פורסמו יחד עם צלמיות דומות מהר הבית עצמו.

נקודה אחת שהתעכב עליה ארנון סגל בכתבה היא הכמות הגדולה של סירי הבישול שנמצאו במזבלה מימי בית שני (כמחצית מהכלים).

שברי חרסים מתחילת ימי הבית הראשון.

בעקבות זאת, בגליון של השבת האחרונה פורסמה תגובה למאמר מאת הרב ישראל אריאל, שבה הוא מציע שריבוי שברי החרסים מקורם בנוהג שהיה מקובל בימי המקדש לשבור סירי חרס ששימשו לבישול בשר קורבנות החטאת. שכן טעם הבשר נבלע בדפנות החרס, וישנו איסור לאכול מבשר הקורנות לאחר זמנם. לדעת הרב אריאל, את שברי החרסים הוציאו הכהנים מחוץ למקדש וקברו ב"בית הדשן". יש לציין, וכפי שצויין במאמר, התופעה של שכיחות גבוהה של סירי בישול מופיעה גם במזבלות האחרות סביב ירושלים, אם כי במזבלה הנדונה השכיחות אף גבוהה יותר. אנו נוטים לקבל את הסברם של רוני רייך וגיא בר-עוז, שכלים אלו היו הכלים העיקריים שבהם עשו שימוש עולי הרגל הרבים, וזהו פשר נוכחותם המוגברת, יותר מהאשפה העירונית הרגילה.

תגובתו של הרב ישראל אריאל

 

 

תולדות הר הבית בתריסר ממצאים: #2 ראשית ימי הבית הראשון

גבירותי ורבותי, נא להכיר – כלי הנשק הקדום ביותר שנתגלה בהר הבית:

ראש חץ דמוי־עלה עשוי ברונזה (מתוארך למאה י' לפנה"ס)

זהו ראש־חץ עשוי ברונזה, משקלו כ־9 גר' ואורכו כשישה וחצי ס"מ. גוף ראש־החץ שטוח ובעל צורה המזכירה עלה אקליפטוס והתקע שבאמצעותו ננעץ ראש החץ בקנה העץ הוא מעובה במעט, ובעל חתך בצורת מעוין.

ראשי־חצים מטיפוס זה נתגלו גם במגידו, קדש ברנע ובעוד אתרים בארץ. ראשי־החצים הללו היו בשימוש במשך תקופה ארוכה, אך בתקופת הברונזה המאוחרת הקשתים נטו להשתמש בראשי־חצים מאורכים יותר, ובתקופת הברזל 2ב', רק מיעוט קטן מראשי־החץ יוצרו מברונזה. כמו כן, התקע בחצים הללו היה בעל חתך עגול ולא מעוין. פרטים אלה, יחד עם מאפיינים נוספים, משייכים את ראש־החץ שלנו לקבוצה מצומצמת של ראשי־חצים שנתגלו בשכבות שמתוארכות למאה העשירית לפנה"ס.

עד היום, ידועים לנו כעשרה ראשי־חצים מחפירות בארץ המתוארכים למאה הי' לפנה"ס. באופן כללי, הממצאים מהתקופה הזו מצומצמים למדי מהסיבה הפשוטה שבניגוד לתקופות אחרות שנסתיימו בחורבן דרמטי והותירו ערים שלמות שחרבו על יושביהן או ננטשו בחופזה, המעבר בין תקופת הברזל 1 (המאות ה-12 עד 11 לפנה"ס) לתקופת הברזל 2א' (המאות ה-10 עד ה-9 לפנה"ס) היה מעבר שקט יחסית שבו האתרים המשיכו להתקיים – החצים לא נורו, כלי החרס לא נשברו ומה שבכל זאת נשבר – לא נשאר במקומו על גבי הרצפות כמו שהארכיאולוגים אוהבים – אלא פשוט נזרק לתוך בורות אשפה. כך לדוגמא כמות גדולה של קרמיקה שמתוארכת לברזל 2א (בעיקר למאה ה-9 לפנה"ס) נתגלתה בבור אשפה במורדות המזרחיים של הר הבית (קראו עוד עליו במאמר המפורט שפרסמנו).

נעזוב לרגע את ראש־החץ ונעבור לדבר על הר הבית – מה קורה בו בתקופה הזו?

ובכן, אודות המאות ה-12 – 11 לפנה"ס (תקופת הברזל 1) – לא ידוע הרבה. ירושלים של אותה העת נשלטה בידי היבוסים – קבוצה, כנראה ממוצא חיתי, שמוכרת לנו רק מהמקרא. הר הבית נותר מחוץ לתחומה של העיר והתקיימו בו עבודות עזר חקלאיות, דוגמת גורן ארונה שכבר הוזכר בפוסט הקודם.

עם יסוד שושלת בית דוד וכיבושה של ירושלים – מאורעות שמקובל לתארכם לסביבות שנת 1,000 לפנה"ס, מגיעה תקופת הברזל 1 לסיומה ומתחילה תקופת הברזל 2א.

לעומת העיר עצמה, שהמקרא מספר על כיבושה, הגבעה הסמוכה – הר הבית, נקנתה לפי המקרא בכסף מלא מאֲרַוְנָה, שליט היבוסים. שמו של ארונה מאוית בארבע צורות שונות במקרא שהמשותף להן הוא השורש "א.ו.ר", שמשמעותו "אדון" בשפה החורית – יתכן מאוד שזה אינו שמו הפרטי, אלא תוארו של מלך היבוסים.

המקרא מספר לנו רק על מזבח שנבנה בידי דוד על הגבעה החשופה שהייתה מחוץ לעיר. בימיו של שלמה נכלל ההר בתחומה של העיר ונבנתה בו קרייה שלטונית. המקרא מונה מספר מבנים – בֵּית הָאֱלֹהִים, בֵּית הַמֶּלֶךְ, בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, בֵּית בַּת פַּרְעֹה, הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה והחָצֵר הָאַחֶרֶת. יחידות נוספות (אוּלָם הַכִּסֵּא, אוּלָם הָעַמּוּדִים, ועוד) נזכרות גם הן, אך לא ברור מתיאורן אם אלו היו אגפים במבנים הנזכרים או בניינים העומדים בפני עצמם.

המקדש והקרייה השלטונית המשיכו לעמוד על הר הבית, כשהם משופצים מפעם לפעם, למשך כל ימי שושלת בית דוד – כ־380 שנה.

עד לא מזמן, המקור היחידי שהיה בידינו בבואנו לדון בתולדות הר הבית בימי הבית הראשון היה התנ"ך. מידת המהימנות של המקרא כמקור היסטורי נתונה בוויכוח סוער בעולם המחקר – כאשר מצד אחד, יש המקבלים את התיאור המקראי כלשונו, ומנגד, יש הטוענים כי אין לטקסט המקראי כל ערך היסטורי למחקר של תקופות מסוימות. מרבית החוקרים נמצאים איפשהו באמצע ומייחסים משקל היסטורי כזה או אחר לנאמר במקרא.

בתיאור של בניית הר הבית ובנייניו בפרקים שבראשית ספר מלכים, מפורטים חומרי הבנייה, מידות הבניינים ועיטוריהם ועוד פרטים המשווים לנאמר צביון של מפרט טכני. ההעדר של כל מסר תיאולוגי או אידיאולוגי מעלה את הסבירות שמדובר בתיאור אמין (המצב דומה בתיאור הקיים בספר דברי הימים, אם כי שם ניתן מקום נכבד יותר לדוד בנוגע להכנות לבנייה). הדמיון בין התיאור המקראי לבין מבנים ומסורות בנייה המוכרים לנו מהמזרח הקדום מובילים גם הם למסקנה שבפני הסופר המקראי עמדו רשימות אותנטיות מארכיוני המקדש.

עם סופה של המאה העשירית לפנה"ס, חלה ירידה בפארו של הר הבית, והמקרא מספר כי בימי רחבעם, אוצרות המקדש ובית המלך ניתנו לשִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם (סביב 920 לפנה"ס). שישק עצמו דאג לתיעוד מסע המלחמה שלו בארץ־ישראל על קירות מקדש בכרנך שבמצרים, ולמרות שהוא לא מזכיר את ירושלים שנכנעה בפניו – מקובל לראות בתיאור זה את המאורע הקדום ביותר המתועד הן בתנ"ך והן במקור חוץ־מקראי בן־הזמן.

בהר הבית לא נערכה מעולם חפירה ארכיאולוגית מסודרת ומבוקרת, דבר שאפשר לחוקרים להעלות הצעות שונות, סבירות יותר ופחות, ללא כל תקווה (או חשש!) שדבריהם יאוששו או יופרכו.

כיום, עם פרויקט הסינון, נוסף לנו מקור מידע חדש המסייע ביצירת תמונה של הנעשה בהר בראשית ימי ממלכת יהודה. במהלך הסינון התגלתה כמות לא מבוטלת של חרסים מטיפוסים שמקובל לתארכם לתקופה זו: קרמיקה מעוטרת במירוק "פרוע", סירי בישול אופייניים, ועוד. השוואה של כמויות החרסים, העולה עשרות מונים על הכמות מתקופות קודמות, מלמדת, שאכן, כפי שעולה מהמקרא, בתקופה זו החלה הפעילות האנושית האינטנסיבית בהר הבית.

מספר ממצאים נוספים מרמזים על אופי הפעילות שנערכה בהר בתקופה זו. ראש־החץ, שאתו פתחנו, עשוי היה להיות שייך לאחד משומרי המקדש או הארמון המלכותי; חותם זעיר (עליו דיווחנו בעבר) עם תיאור של זוג בעלי חיים שנתגלה בסינון. ממצאים אלו מצטרפים למשקולת ברונזה עם כתובת עברית, שלפי המדווח, התגלתה בהר הבית בראשית המאה הקודמת, לממצאים מבור האשפה במורדות המזרחיים של הר הבית ומגן העופל שמדרום להר הבית. ממצאים אלו מעידים על הפעילות המגוונת בקריה השלטונית בהר הבית בתקופה זו.

עד שלא תתקיים חפירה מסודרת בהר הבית לא נוכל לדעת האם נותרו שם שרידי מבנים של ממש מתקופה זו, אם כי בנדבכים התחתונים בחומה המזרחית של הר הבית ישנם שרידים של קיר שזמנו קדום להרחבה ההרודיאנית וישנם חוקרים שהציעו לתארכו לימי הבית הראשון. אם כך הדבר, לא מן הנמנע לתארכו כבר לתחילת ימי הבית הראשון.

כאמור, מלבד בית המקדש, בהר הבית התקיימה בתקופה זו הקרייה השלטונית של הממלכה ויש להניח שמרבית הממצאים מקורם בפעילות המנהלית שהתקיימה במבנים אלו ולא במקדש שהיווה רק חלק קטן משטח הר הבית של ימינו. עם זאת, המקדש היווה מוקד השראה לכל הפעילות שהתקיימה במבני הציבור ולמוסדות השלטון הסמוכים לו. על פי המקרא, יעודו של המקדש היה לשמש כמוקד החיים הפולחניים והלאומיים של העם. אליו מעלים את הביכורים, המעשרות והתרומות, אליו מתקבץ העם מכל קצוות הארץ שלוש פעמים בשנה, ובאמצעותו מכוונות כל התפילות. כתוצאה מכך, המקום היה אמור להוות השארה לכל הפעילות התרבותית, כלכלית, מנהלית ומשפטית בחיי העם. בו היו מוכרעות כל המחלוקות המשפטיות וממנו יוצאת תורה לעם ישראל ולעולם.

האם יעוד אוטופי זה אכן התרחש בשלב כלשהו של ימי הבית הראשון? האם יש לממצא הארכיאולוגי מה לתרום בשאלה זו? על זה ננסה לענות בפוסט הבא בסדרה שיעסוק בשלביו המאוחרים של ימי הבית הראשון.

וידאו מהרצאתו של ד"ר אהרן גרינר על הצלמיות מהר הבית בכנס חידושים בחקר ירושלים

למעוניינים להעמיק להלן הרצאתו של ד"ר אהרן גרינר על שברי הצלמיות מהר הבית שניתנה בכנס חידושים בחקר ירושלים באוניברסיטת בר-אילן לפני מספר שבועות.

פרסום שברי צלמיות החרס מהר הבית בכנס חידושים בחקר ירושלים באונ' בר-אילן

ביום חמישי בשבוע שעבר יצאנו בפרסום ראשוני של תוצאות עיבוד נתוני שברי צלמיות החרס מימי הבית הראשון שנתגלו בסינון העפר מהר הבית (ראו קישור למאמר ברשימת פרסומי הפרויקט בצד שמאל). הכנס גם צולם בוידאו ואנחנו מקווים שבקרוב ניתן יהיה לספק גם קישור להרצאה המצולמת. אהרן גרינר שחקר את שברי הצלמיות הראה שהמכלול בכללותו דומה למכלולים אחרים של צלמיות שנתגלו בירושלים אך במספר הבדלים נקדותיים, כגון העדר הופעתן של צלמיות זרות מסגנון שהיה נפוץ מחוץ ליהודה או ריבוי השימוש בראשים מטיפוס אף צבוט בניגוד לראשים עשויים בתבנית.

מבחר שברי צלמיות מהר הבית

מבחר שברי צלמיות מהר הבית

מלבד מאמר זה הכנס היה עשיר בהרצאות מעניינות וחידושים מחקרים. הרצאה נוספת ניתנה על ידי גבי ברקאי ורוברט דויטש בנוגע לבולה שנתגלתה בחפירתו של יובל גדות בעיר דוד. הם קראו את הבולה מחדש וזיהו אותה כבולה פיסקלית, שהיא הבולה השלישית מסוג זה שנתגלתה בעבודה ארכיאולוגית (בניגוד לכל השאר שהופיעו בשוק העתיקות). בולה זו שניתן לקרוא אותה כ'אלתקן למלך' מצטרפת לבולה הראשונה שגילינו בסינון בור האשפה ממורדות הר הבית ('גבעון למלך') והבולה השניה שגילינו בסינון עפר עבור חפירות בית המעיין בעיר דוד ('בית לחם למלך').

מאמר מעניין נוסף היה של פרופ' זאב ספראי שביקר את מאמרו של פרופ' שלמה נאה בנוגע לטביעת החותם 'דכא ליה' שמקורה בשפכי העפר בתעלת הניקוז בתחתית הכותל המערבי. טביעה זו גם היא נמצאה בסינון בעמק צורים שנעשה כשירות עבור חפירתו של אלי שוקרון. ספראי הראה טביעה זהה שנתגלתה בשוק העתיקות. טביעה זו זוהתה כקופון שניתן לעולי הרגל שרכשו נסכים עבור הקורבנות בלשכת החותמות בבית המקדש, ואותו החליפו לאחר מכן בנסך המתאים לקורבן שניתן להם בלשכת הקורבנות. פרופ' נאה טען שהכיתוב על הטביעה כולל את שם הקורבן, שם היום ושם משמר הכהנים. ספראי חלק בעיקר על השימוש בשם משמר הכהנים עבור ציון תאריך הטביעה, אך לא חלק על שם הקורבן או על הקריאה הראשונית שלו על ידי רייך ושוקרון כדכא ליה שפירושו בארמית טהור לה'. עבור קוראי הבלוג נגלה שגם בסינון העפר מהר הבית נתגלתה טביעת חותם עשויה בסגנון דומה, אלא שהכיתוב בה הוא ביוונית. טביעה זו כמו הטביעה מתחתית הכותל המערבי ניתנה ביד כקופון עבור תשלום ולא כטביעת חותם שחתמה אגרת או חבילה כלשהי. אנו עדיין מצפים להתפנות לחקור לעומק את הממצא הזה אשר ישפוך אור נוסף על ממצאים מסוג זה משלהי ימי הבית השני.

מספר עדכונים על הנעשה בפרויקט הסינון בחודשים האחרונים

החודשים האחרונים היו עמוסי אירועים, ולצערנו היינו עסוקים מידי מכדי לספק עדכונים שוטפים בבלוג זה. עם זאת, הבלוג באנגלית פעיל מאד ומי שמעוניין יכול להתעדכן בו באופן שוטף בקישור המופיע בצד שמאל למעלה. על העדכונים באנגלית שוקדת בכשרון רב ג'ניפר פליישר-גרין שהצטרפה אלינו השנה כאחראית על תחום יחסי הציבור בשפה האנגלית. כרגע אין לנו תקציב מספק בכדי למנות אחראי יחסי ציבור לקהל הישראלי, אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לפרסם כאן באופן מרוכז את העדכונים החשובים ביותר.

כפי שכבר פרסמנו כאן בבלוג האירועים של החודשים האחרונים החלו בפרסום נושא רצפות האופוס סקטילה – שחזורי דגמי הרצפות המעוטרות מימי הבית השני אותם חקרה פרנקי שניידר. הנושא זכה לחשיפה תקשורתית רחבה ביותר ולתהודה שנמשכת עד לזמן זה. חשוב לציין שהמחקר בנושא עדיין בעיצומו.

פרנקי שניידר מסבירה על שחזור דגמי הריצוף במסיבת עיתונאים באתר הסינון בעמק צורים

פרנקי שניידר מסבירה על שחזור דגמי הריצוף במסיבת עיתונאים באתר הסינון בעמק צורים

הדגמים שפרסמנו והרצפות שבתוכם שימשו ככל הנראה לריצוף של אזורים מקורים בהר הבית ולא לריצוף הרחבה הפתוחה אותה מתאר יוסף בן מתתיהו, שהשתרעה בין התחום המקודש הראשון של הר הבית לתחום המקודש השני שבו עמד בית המקדש. בין הממצאים נתגלו אריחי ריצוף גדולים שמתאימים יותר לריצוף רחבה היושבת תחת כיפת השמיים. רק במעטים מהאריחים הגדולים ניתן לשחזר את צורת האריח השלמה והדבר מקשה אף יותר לשחזר את דגם הריצוף או את שיוכו לתקופה. עם זאת, יש לנו מספר נתונים והצעות המאפשרים כיווני מחשבה שונים ועם התקדמות הסינון והמחקר מתגלים נתונים נוספים שיתכן ויעזרו לנו לשחזר גם את הדגמים של הרחבות הפתוחות.

ישראל היום

YNET

וואלה

הארץ

כתבה במבט לחדשות בערוץ הראשון

כתבת מגזין במקור ראשון

לפני כחודש יצאו לאור שני מאמרים שפרסמנו ב-Biblical Archaeology Review, המגזין הפופולרי הנפוץ בעולם לארכיאולוגיה. מאמר אחד כלל סקירה של הפרויקט וממצאיו והשני עסק ברצפות האופוס סקטילה ההרודיאניות. בעקבות המאמר יצרה אחת מקוראות המגזין שמיכות טלאים עם דגמים זהים (Quilt Work).

Relics in Rubble: The Temple Mount Sifting Project

What the Temple Mount Floor Looked Like

הרצאה של צחי דבירה בכנס מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה על העדויות הארכיאולוגיות כנגד מגמת הכחשת המקדש.

הרצאה של צחי דבירה בכנס מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה על העדויות הארכיאולוגיות כנגד מגמת הכחשת המקדש.

עוד אנו עוסקים בהד שנוצר מפרסומים אלו והנה הפתיעה אותנו ההחלטה חסרת ההגיון וחסרת היושר שהתקבלה באונסק"ו בנושא הר הבית. החלטה זו התעלמה במופגן מהזיקה היהודית למקום והעלתה שוב את פרויקט הסינון לכותרות. כחודש קודם לכן, נתנו הרצאה בכנס מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה בנושא מגמת הכחשת המקדש והעדויות הארכיאולוגיות שכנגד, שזכתה כבר אז לעניין רב. לאחר הצהרת אונסק"ו סיכמנו את הדברים במאמר אינטרנטי פופולרי שהפצנו בבלוגים שלנו. המאמר באנגלית זכה לכ-100 אלף קוראים ולשיתופים ושכפולים באתרים אחרים!

Archaeology 101: An Archaeology Lesson to UNESCO

UNESCO’s Jerusalem resolution ignores Christian roots, too

כתבה של דני קושמרו באולפן שישי בערוץ 2

כתבה של דני קושמרו באולפן שישי בערוץ 2

כלי תקשורת שונים שעסקו בהצהרת אונסק"ו דיווחו שוב על ממצאי פרויקט הסינון כאשר המרכזי שבהם היה דני קושמרו מערוץ 2 אשר עשה כתבת מגזין לאולפן שישי. במוקד הכתבה עמדו ממצאי פרויקט הסינון והעובדה שהמדינה אינה תומכת בפרויקט בעל חשיבות לאומית שכזו. בסיום הכתבה ניתנה תגובה של שרת התרבות והספורט. השרה אמרה שתבחן את נושא מימון פרויקט הסינון שוב, אך חשוב מכך, גם ראש הממשלה שצפה בכתבה הגיב והזמין אותנו להפגש עמו. לאחר מספר ימים, באירוע בו נאם לרגל הקמת הקרייה הארכיאולוגית החדשה של רשות העתיקות, הוא הצהיר בשנית שישמח להפגש עמנו וגם לסייע. הכתבה באולפן שישי זכתה לחשיפה רבה, אך שבועיים לאחר מכן, שודרה כתבה נוספת בנושא וראיון עם ד"ר מרדכי קידר. בכתבה זו שודרו שוב קטעים מהכתבה הקודמת, אך הפעם הכתבה זכתה גם לחשיפה עצומה באינטרנט כאשר בפייסבוק לבדה היא זכתה לכ-900 אלף צפיות!

הכתבה הראשונה של דני קושמרו ופוסט שלנו בנושא

הכתבה השניה של דני קושמרו בנושא הכחשת המקדש

גבריאל ברקאי והפובליציסט הפלשתינאי וואלד אל-חוסיני בכנס של ברומא.

גבריאל ברקאי והפובליציסט הפלשתינאי וואלד אל-חוסיני בכנס של ברומא.

כמה ימים לאחר מכן הוזמן ד"ר גבי ברקאי על ידי העיתון האיטלקי IL-FOGLIO לדבר בכנס שהתקיים ברומא בעקבות הצהרת אונסק"ו, שאליו הוזמנו גם דיפלומטים איטלקיים ונשיא איטליה.

בנוסף לאירועים האלו, בסוף אוקטובר התקיים הכנס השנתי של רשות העתיקות, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב בנושא חידושים בחפירות ירושלים וסביבותיה. פרוייקט הסינון זכה בכנס בלא מעט ציטוטים ואזכורים. חלק מהחוקרים אמנם התייחסו לנתונים שפרסמנו בדו"חות המקדמיים בשנים הראשונות של הפרוייקט, אך הראו חוסר הבנה של משמעות הנתונים והעפר שאותו אנו מסננים. הדבר רק מאיץ בנו יותר לקדם את פרסומם של מאמרים מקדמיים נוספים אשר יספקו נתונים ותובנות מעודכנות יותר.

מאמר נוסף עתיד להתפרסם בכנס חידושים בחקר ירושלים הקרוב שיתקיים באוניברסיטת בר-אילן. המאמר שנכתב על ידי ד"ר אהרן גרינר, יעסוק באוסף שברי הצלמיות מתקופת הבית הראשון וההבדלים בינו לבין מכלולים אחרים שנתגלו בירושלים ומחוצה לה. מלבד זאת צפויים פרסומים של עוד כשלושה מאמרים מדעיים עד סוף שנת 2017.

איננו יודעים אם נזכה לתמיכה ממשלתית בפרויקט הסינון. אם אכן יקרה, יהיה זה מן הסתם תהליך בירוקרטי ארוך. בשלב זה תקציב המחקר שלנו מאפשר לנו פעילות לעוד כחמישה חודשים ולכן בימים הקרובים נתחיל בקמפיין מימון המונים שיפנה לקהל דוברי האנגלית. קמפיין נוסף שיפנה לקהל הישראלי יתקיים בחודש אדר. בינתיים מי שמעוניין מוזמן כבר עכשיו לתת כתף ולקחת חלק בקמפיין באנגלית.

1 2