סרטונים נוספים ועדכונים

שלום חברים,

כפי שציינו הגענו ליעד הראשון בקמפיין מימון ההמונים, ואנחנו ממשיכים עכשיו לשלב ב'. מטרתנו כעת היא להגיע למספר תורמים גדול ככל האפשר, והיעד כעת הוא 2000 תורמים. מספר גדול של תורמים אשר מביעים תמיכה בפרויקט תסייע לנו רבות במאמצינו לקבל תמיכה משמעותית מהמדינה. דבר אשר יאפשר את חידוש עבודת הסינון.

למי שאינו עוקב אחרינו באמצעות דף הפייסבוק להלן מספר סרטונים שפרסמנו לאחרונה.


 

סיפורו של התינוק גבריאל ברקאי וספר התורה שנלווה עמו בגטו בודפשט

פרויקט הסינון אמנם מתמקד בממצאים מהעבר הרחוק, אבל בין הממצאים ישנם גם ממצאים רבים מהעת החדשה, כולל ממצאים ממלחמות העולם הראשונה והשניה. אבל אנו תמיד נוהגים לומר שה"ממצאים" החשובים ביותר הם האנשים שמתנדבים בסינון וצוות העובדים והסיפורים האישיים שלהם.
לרגל יום השואה ברצוננו לשתף אותכם בסיפורו האישי של מנהל הפרויקט ד"ר גבריאל ברקאי שנולד בגטו בודפשט שנה לפני תום המלחמה, וספר תורה ייחודי שהיה עמו בעריסה. שניהם הצליחו להגיע ארצה.
"נולדתי בשנת 1944 באותו יום בו אמי נכנסה לגטו. היו לה שני דברים יקרים. התינוק שעוד לא נולד וספר התורה שהיה שמור עם המשפחה. היא גררה עגלה גדולה עם כל החפצים שהיא יכלה לסחוב ומרוב המאמץ שהיא סחבה את ספר התורה הזה היא ילדה אותי. היו סוסים ששימשו לגרירת העגלות, אך את הסוסים אכלו בשבועות שקודם לכן, ולכן לא היה אוכל וגם לא היו סוסים.
הסבא של אמא שלי, ר' דוד וייס, גר בבית משפחתי שגרו בו כמה מבני משפחתו. הוא היה אבא לחמישה ילדים, ארבעה בנים ובת שהיא היתה סבתא שלי. היה לו בבית בית-כנסת פרטי, וספר התורה היה שם בבית הכנסת. זה ספר תורה שנכתב כנראה במאה ה-19 ברומניה.
מבודפשט כמעט לא לקחו למחנות ההשמדה. שמרו אותם כבני ערובה לקראת הסוף. עם סוף המלחמה היו מצעדי מוות מבודפשט לכוון אוסטריה. רוב האנשים נהרגו בדרך ואחרים התגלגלו למחנות ריכוז באוסטריה. חלק מתו וחלק נותרו בחיים. ואותנו כנראה שכחו מאחור.
בנובמבר 1944 פעם אחת הוציאו את כל יושבי הגטו, כולל אותי, והעבירו אותנו לתחנת הרכבת, כנראה כדי לנסוע לפולין, אבל מה שקרה בדיוק אני לא יודע. כנראה, הפציצו את המסילות ואז החזירו אותנו לגטו ואני נשכחתי מאחור. כך ניצלתי, וגם ספר התורה שהוחזק בעריסתי. לאחר המלחמה עלינו ארצה, אני וספר התורה.
בשנת 2006 הוזמנתי לסדרת הרצאות בקנדה. פגשתי שם בן דוד של אמא שלי, שהיה אז בן 91 ובינתיים נפטר. סיפרתי לו שספר התורה של הסבא שלו נמצא אצלי. הוא אמר "חכה רגע", נכנס לחדר השני והביא את הפרוכת של ארון הקודש שבו הוחזק ספר התורה ונתן לי אותו. הפרוכת הזו נרקמה בשנת 1900 בערך. חנה, אשתו של ר' דוד וייס, רקמה אותו לכבוד יום הולדתו. זוהי רקמת כסף על קטיפה.
הספר שימש פעם אחת בבר מצווה שלי ב-1957 ואחר כך הסתבר שהוא פסול, ואז דאגתי שהוא יתוקן.
הספר עבר תלאות רבות ותוקן לפני מספר שנים והוכנס מחדש בבית הכנסת שלי בתלפיות מזרח בירושלים."

ספין נוסף, והפעם של רשות העתיקות, במטרה לעצור את קמפיין מימון ההמונים

הודעה לעיתונות

——————

בתגובה להודעת רשות העתיקות הערב כי ימצא פתרון לסינון, אנו מתריעים על ספין תקשורתי. בניגוד לנאמר בהודעתם, לא נוצר עימנו כל קשר והבעיות בעינן נותרו: תקציב הפרוייקט נגמר ואנו עדיין זקוקים לעזרת הציבור בקמפיין מימון ההמונים שמתנהל כעת דרך giveback (מבית הדסטארט).

אנו מודעים לבלבול שנוצר עקב הודעת לשכת ראש הממשלה ועמותת אלע"ד מלפני כשבוע וחצי. עלינו להבהיר זאת: סינון העפר מהר הבית בעמק צורים נפסק. העפר המסונן שם כעת מקורו בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד. הקמפיין בgiveback מיועד לכיסוי חלקי של ההוצאות הנדרשות למחקר הממצאים שכבר נתגלו בסינון העפר מהר הבית בלבד. רק כאשר יובטח מימון לנושא זה, נוכל לעבוד על מציאת פתרונות גם לסינון העפר הנותר.

אנו מתנגדים להעברת פרויקט הסינון לחסותה של רשות העתיקות. אנו מאמינים שכרגולטור, היא אמורה לפקח על חפירות ומחקרים ארכיאולוגים, ולא לעסוק בביצוע חפירות ומחקר. מציאות זו יוצרת תחרות לא בריאה בין הרגולטור הממשלתי לבין המחקר הארכיאולוגי המתנהל על ידי האקדמיה. פרויקט סינון העפר מהר הבית חייב להמשיך לעבוד תחת חסותו של המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן.

 

קישור לקמפיין:

https://www.giveback.co.il/project.aspx?id=564

 

1 2 3 5