כלי יבוא מיקניים בירושלים הקדומה

כלי יבוא מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה־14 לפנה"ס)

לפעמים אין צורך ביותר משלושה-ארבעה שברי כלי חרס בכדי לשנות את הידע הארכיאולוגי ולהפריך את תפיסותנו הקודמות. במהלך הסינון מצאנו שלושה שברי כלי חרס מיובאים מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה14 לפנה"ס). שני שברי חרסים של כלים שיובאו מיוון המיקנית והשלישי מקפריסין. עובדה זו לבדה כבר מלמדת על פעילות מסחרית כלשהי שהתקיימה בירושלים בתקופה זו.

שבר כלי יבוא מיקני (מאזור הים האגאי) מתקופת הברונזה המאוחרת

תקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה־13-16 לפנה"ס) בירושלים, בה אוכלסה העיר באוכלוסייה אמורית-כנענית, היא תקופה שקשה "להניח עליה את האצבע" מבחינה ארכיאולוגית (מה שמהווה דוגמא מצוינת לכלל שהממצא הארכיאולוגי לא תמיד משקף נאמנה את המציאות ההיסטורית). במילים אחרות, מאחר ומתקופה זו אין שכבת חורבן ולא אירעו שינויים דרמטיים אחרים בעיר, הממצא הארכיאולוגי מתקופת זו הוא דל למדי בכל העיר.

אולם הכלל אומר ש"לא מצאנו אינה ראיה", למרות היעדר ממצאים ממשיים מהעיר עצמה, התעודות ההיסטריות בנות התקופה, כגון מכתבי אל-עמארנה ושבר המכתב בכתב יתדות שהתגלה בחפירות העופל מספרים לנו אודות עיר חשובה בירושלים עם מלך, ארמון, סופרים מלכותיים, ותרבות מתקדמת.

באופן כללי, נוכחות כלי יבוא מהווה עדות לקיומם של מסחר וכלכלה מתקדמת – מן המאפיינים החשובים של תרבות עירונית מפותחת.

עד היום, החפירות בירושלים הניבו מעט מאוד קרמיקה מיובאת של תקופת הברונזה המאוחרת ומרבית הממצא שנחקר ופורסם מקורו בהקשרים מעורבים. כמויות נכבדות של כלים מיובאים נתגלו בשלושה אתרים בלבד, כולם אתרי קבורה: האחד בהר הזיתים (במתחם כנסיית דומינוס פלוויט), השנייה בשכונת נחלת צדוק (ב"נחלאות") והשלישי בתחום ארמון הנציב בדרום העיר. אך לא ברור עד כמה הממצא הזה משקף את החיים בתוך העיר עצמה בתקופה זו.

ממצאים נוספים

שבר קערה כנענית טיפוסית מתקופת הברונזה המאוחרת עם עיטור צבוע

במהלך הסינון התגלתה גם כמות קטנה של קרמיקה כנענית מקומית מתקופת הברונזה המאוחרת. ההבדל בין הקרמיקה המקומית (במיוחד סירי הבישול) של תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 1 (תקופת ההתנחלות) הוא לעתים דק ביותר, שכן רבות ממסורות ייצור הכלים המקומיות נמשכו בין שתי התקופות, הן בצורת הכלים והן בעיטוריהם. מלבד החרסים, התגלו מספר חרפושיות וטביעת חרפושית על ידית קנקן, שבר של פסל מצרי וקמע פאיינס הנושא את שמו של תחותמס השלישי מלך מצרים (המאה ה־15 לפנה"ס) – אלה עדויות מעניינות על הקשרים המצרים עם ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת.

הניגוד בין הממצא הארכיאולוגי הדל לבין המשתמע ממכתבי אל-עמארנה הניע את פרופ' נדב נאמן לטעון שהעדות הארכיאולוגית לא תמיד משקפת נאמנה את עוצמתם או חשיבותם וגודלם של אתרים. לפיכך הארכיאולוגיה לבדה איננה מספקת ויש להוסיף עליה את הנלמד מן הכתובים (למאמר המלא). תובנה זו שימשה כטענת נגד לטענתם של פרופ' ישראל פינקלשטיין ואחרים שימי דוד ושלמה בירושלים לאור הארכיאולוגיה אינם תואמים לממלכה מאוחדת עוצמתית, כפי שמתואר במקרא.

בתגובה לטענותיו של נאמן, הציעו פינקלשטיין ואחרים תיאוריה, שלפיה התל הקדום של ירושלים, בתקופת הברונזה המאוחרת שכן למעשה על הר הבית וזו הסיבה למיעוט הממצאים מהתקופה הנ"ל בעיר דוד. במתחם הר הבית, הרי לא ניתן לנהל חפירה ארכיאולוגית. כפי שכתב נאמן: "האזור החשוב ביותר למחקר נותר בחזקת ארץ לא נודעת". לאור זה, ממצאי תקופת הברונזה המואחרת מסינון העפר של הר הבית מקבלים משנה חשיבות.

במהלך הסינון התגלו כמויות אדירות של חרסים וממצאים אחרים שזמנם החל מתקופת הברזל 2א' ועד התקופה המודרנית – מכל התקופות שבהן התקיימה פעילות בהר הבית. אולם בכל העושר הזה, קיימים רק ממצאים בודדים מהתקופות הקדומות לתקופת הברזל 2 – כחצי אחוז בלבד. בשטחי בעיר דוד, לעומת זאת, האחוזים גבוהים בהרבה.

המורדות המזרחיים של הר הבית

גם במחקר החרסים מהמורדות המזרחיים של הר הבית (המדרון המערבי של הקדרון) נמצאו מיעוט של חרסים הקודמים לתקופת הברזל 2ב'. העדויות הללו מצטרפות למשתמע מהמקורות ההיסטוריים ומצביעים על כך שירושלים של קדם־ימי הבית הראשון הייתה ממוקמת מדרום להר הבית (האזור שנקרא כיום "עיר דוד") והפעילות האינטנסיבית בהר הבית עצמו החלה רק בתקופת הברזל IIא (תקופת הבית הראשון). שברי הקרמיקה המיובאים ושאר הממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת מצביעים על כך שהייתה באזור עיר עם קשרי מסחר ענפים, שכללו את המרכזים המיקניים והקיפריים, אבל עיקר האזור המיושב לא היה בהר הבית, אלא בסמוך לו.

מבולבלים? האם העדר ממצא אכן מהווה ראיה או שמא לא?

ובכן, זוהי דוגמא למורכבות המחקר הארכיאולוגי. קיים פער עצום בין אתרים בהם קיימים שרידים אדריכליים וממצא עשיר מהקשר ברור (שניתן לשייכו בדרך כלל לסיומה של תקופה). לבין מקומות בהם נמצאו רק חרסים בודדים, מטבעות וממצאים אחרים מפני השטח בלבד. הנתונים הכמותיים מממצאים כאלו משקפים נאמנה יותר את הפעילויות העיקריות שהתנהלו באתר. חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת נמצאו לרוב בפני השטח ובשכבות מילוי בסביבת עיר דוד, דבר שתומך בסברה המקובלת – ירושלים של התקופה שלפני ימי הבית הראשון הייתה בעיר דוד ולא בהר הבית.

 

כבוד גדול! גבי ברקאי יקבל את פרס יקיר ירושלים

שלשום התקשר ראש העיר, ניר ברקת, אל גבי ובישר לו את ההודעה המרגשת.

מהודעת וועדת הפרס

"ד"ר גבריאל ברקאי –  נולד ב-1944 בגטו בודפסט בהונגריה, מיד לאחר כניסת הנאצים, ועלה ארצה בשנת 1950. לאחר השירות הצבאי החל בלימודי ארכיאולוגיה. את התואר השלישי השלים בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב. מאז השתתף וניהל חפירות רבות כאשר עיקר מעייניו היו נתונים לקדמוניות ירושלים ומחקרה. ד"ר ברקאי חשף בכתף הינם (סמוך למרכז בגין) את פסוקי המקרא הקדומים ביותר הידועים עד כה- ברכת הכהנים. מאז שנת 2004 ייסד בשותפות את פרויקט סינון העפר מהר הבית שעוסק עד ליום זה בהצלה ומחקר של עתיקות מתוך עפר שהושלך מהר הבית בשנת 1999 לנחל קדרון. תגליותיו וחידושי מחקריו היו פורצי דרך, כמו גם פועלו בהצלת עתיקות הר הבית. פעל לשינוי התודעה הציבורית והשלטונית בנוגע להרס עתיקות הר הבית ולחשיבותן. ד"ר ברקאי נחשב כיום למומחה הגדול ביותר לארכיאולוגיה של ירושלים, ומרצה מבוקש בנושא זה בכל רחבי העולם. לצד אלו ד"ר ברקאי פעיל רבות בחיים הקהילתיים, מתגורר בשכונת תלפיות מזרח ולאחרונה הוכתר בתואר יקיר קהילת מורשת אברהם."

ראו פרטים נוספים באתר העירייה.

הרס ושוד עתיקות בסגנון דאע"ש כאן בארץ ישראל

דאע״ש ועיראק זה כאן!
אנחנו עכשיו ביום כיף של צוות המעבדה בבקעת הירדן. הגענו לאתר ארכילאיס ונגמר הכיף. חושך בעיניים. אנחנו עדים להרס ושוד העתיקות הגדול ביותר שהיה אי פעם במדינת ישראל. עשרות דונמים מהאתר מחוררים ונהפכו על ידי דחפורים שבונים כעת שכונת מגורים חדשה בחלקו הדרומי של האתר. כל זה נעשה באופן גלוי לעיני כל, בסמוך לכביש 90.

מדובר בישוב משלהי ימי הבית השני ובבית אחוזה מלכותי של בית הורדוס.

חלקו של האתר מצוי בשטח B ואולי משום כך הם הרגישו חופשי לפעול כאוות רצונם, אבל אם מדינת ישראל היתה באמת רוצה לשמור על נכסי המורשת של ארץ ישראל היו לה הכלים לעצור את ההרס הנורא הזה.

מה שייחודי בהרס העתיקות הזה הוא שזה נעשה גלוי לעין כל, סמוך לכביש ראשי, ובכלים מכנים כבדים. זה לא אתר מחורר בבורות שנחפרו באופן ידני אלא אתר בגודל של עשרות דונמים שדחפורים הפכו כמעט את כולו. הם ביצעו מעין חריש עמוק שמטרתו היתה ככל הנראה לאתר ריכוזי עתיקות בעלות ערך בשוק העתיקות. כאשר עברנו שוב ליד האתר בדרכנו הביתה בזמן החשיכה ראינו אורות בתוך הבורות, ככל הנראה של שודדי עתיקות שפועלים באופן ידני בתוך הבורות.
מסתבר שעל כל מחוז בקעת הירדן ובנימין מוקצה תקן של ארכיאולוג אחד שהוא גם זה שמבצע חפירות הצלה , מפקח על הבניה ומפקח על שוד העתיקות.
מסתבר גם שקמ״ט ארכיאולוגיה התריע על ההרס הזה אבל לא קיבל גיבוי מהצבא ומשרד הבטחון לעצור את העבודות.
קשה לבוא לאומות העולם בדרישה שיכירו בזיקה ובמורשת ההיסטורית של ישראל לירושלים כאשר הלכה למעשה רשויות המדינה מגלים אדישות כלפי שרידי העבר של הארץ.
תהליך הרס דומה החל לאחרונה להתרחש באזור ארמונות החשמונאים ביריחו. אם המדינה לא תתעורר באופן מיידי לא יהיו יותר ארמונות חשמונאים.

שתפו והפיצו כמה שיותר. חייבים להקים קול זעקה כך שלפחות יהיה ברור שלחלק מאתנו יש זיקה ודאגה למורשת של הארץ הזו.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

סיור בהר הבית 9 – מטבע מוסלמי עם סמל המנורה מבית המקדש

אל הסיור שערכנו לפני כחודש בהר הבית ליהורם גאון וחבריו, הצטרף גם הארכיאולוג אסף אברהם שמקדם כעת פרויקט מחקר והסברה הנושא הבסיס היהודי שממנו צמח האסלאם. בתחילת התקופה המוסלמית הקדומה הדבר היה ניכר בממצא הארכיאולוגי וביחס אל כיפת הסלע שמשמעותו היתה למעשה גרסה מוסלמית למקדש שלמה. זאת לפני שיצרו את הקשר בין מקום זה לבין מסגד אל-אקצה שמוזכר בקוראן.
לרגל חג החנוכה אסף אברהם ושותפו למחקר, פרץ ראובן, פרסמו בציבור סדרת ממצאים מוסלמיים שעושים שימוש בסמל המנורה היהודי.
בסרטון הנוכחי אסף מציג בהר הבית, סמוך למקום שבו הוצבו המנורות של בית המקדש, מטבע מוסלמי נדיר ועליו סמל המנורה.
 

דו"ח הוואקף על החיפושים והבדיקות שרשויות המדינה ערכו בהר הבית

שלשום התפרסם דו"ח מדהים של הנהלת הוואקף על הבדיקות שערכו כוחות הבטחון בהר הבית. לפי מה שידוע לנו, התלווה אליהם גם נציג מרשות העתיקות.
נראה שלחלק מהחיפושים והבדיקות לא היו רק מטרות בטחוניות אלא גם מטרות מחקריות.
נלקחו דגימות טיח (ככל הנראה למטרות תיארוך) וגם דווח על פריטי אבן שהיו חסרים.
נראה שבפעם הראשונה בתקופה המודרנית נערכה בדיקה תחת הרצפה של המערה של כיפת הסלע שאליה נקשרו שמועות שונות על חלל תת קרקעי נוסף שמצוי תחתיה. זהו מקום שרבים מזהים עם המסורת של חז"ל כמקום גניזת ארון הברית.

נראה שנכנסו גם לחללים נוספים בלתי מתועדים באזור השער הכפול (אל אקצה אל-קדים) ואולי גם לחלל הגדול בין אזור מעבר השער הכפול למעבר השער המשולש.

להלן התרגום לדו"ח שנעשה מאת דף הפייסבוק "מבט מירושלים המזרחית 202"


"מזכר שהתפרסם על ידי מנהלת הווקף האסלאמי באל-קודס [ירושלים]:
הנזק וההרס שהסב הכיבוש הישראלי למסגד אל-אקצא במשך הזמן בו נעל את שעריו, מתאריך ה-14 עד ה-27/7/2017.

להלן העובדות הנמצאות בדוחות הוועדות המיוחדות של מנהלת הווקף באל-קודס. וועדות אלה מונו על ידי מנהלת הווקף הכללית של אל-קודס ומסגד אל-אקצא בכדי לבדוק ולהתחקות אחרי כל הפגיעות הישראליות שאירעו במהלך התקופה בה, בהחלטה ממשלתית-ישראלית אכזרית ביום שישי ה-14/7/2017, ננעלו שערי מסגד אל-אקצא המבורך. החלטה זו הביאה בעקבותיה את כל הצעדים הביטחוניים, הפרובוקטיביים והשרירותיים, שהובילו לאסור על כניסתם של שומרי ופקידי הווקף של אל-קודס למתחם מסגד אל-אקצא למשך תקופה של 14 ימים. במהלך תקופה זו גרמו המשטרה ורשויות הכיבוש להרס וכאוס במרבית מתחמי התפילה והמתקנים הציבוריים במסגד אל-אקצא המבורך.

ראשית, התוצאות הראשוניות:
התוצאות הראשוניות של הוודות המקצועיות, שאותן פרסם ווקף אל-קודס במזכר הראשון בתאריך ה-9/8/2017, הן תוצאות אמיתיות וודאיות. האימות נעשה באמצעות הדוח הסופי שאישר כי מרבית המנעולים של החדרים והארונות הנעולים במסגד אל-אקצא המבורך נמצאו שבורים וכי תכולתם ניזוקה. כמו כן, המחשבים שנמצאו בתוכם נפתחו ונעשה ניסיון להיכנס אל המערכות שלהם ולהשתמש במידע הנמצא בהם. למרות זאת, הוועדות הממונות הדגישו כי לא נעלם דבר מהנכסים, בכללם: כתבי יד, אוספים, תכתובות או תיקים. לא נרשם כי חסר מהם דבר מה, אל אף שנמצא כי הושלכו ונפגעו.

שנית, החיפושים שנעשו בתוך מתחמי התפילה על ידי הכיבוש הישראלי:
א. מסגד כיפת הסלע המכובדת –
"שלטונות הכיבוש ומנגנוניה הצבאיים והטכניים התקינו ברגים מברזל במספר חלקים בחומות כיפת הסלע המכובדת. הסברה היא כי ברגים אלה הם מעין מכשירי מעקב וצילום. כמו כן, בוצעו עבודות חישוף קרקע באזורים שונים בכיפת הסלע, כשהמשמעותיים שבהם היו עקירת בלטה בתוך המערה והניסיון להשיבה למקומה לאחר מכן. בנוסף, נלקחו דוגמיות מהסלע בשני מקומות רוסס חומר לבן על חלקים מסוימים מן הסלע – דבר המצביע על כך שעניין הנעילה לא נבע ממניעים ביטחוניים, אלא נועד עבור מה שמתכנן הכיבוש בעתיד למבנה הזה ולתכולתו. נוסף לכך, נעשה נזק לשטיח התפילה, ונפתחו גומחות החשמל שגם להם נעשה נזק.
ב. המסגד הקיבלי [1]
שלטונות הכיבוש התקינו ברגים בלוחות העץ הכתובות במקאם אל-ארבעין [2]. כמו כן, ניתן היה להבחין בשבר בצדה של פיסת שיש בראש השער ובפינה הנמוכה של לוח העץ. מעשה זה חזר שנית במחראב זכריא [3] בקורות העליונות שבין העמודים, בגשר שנמצא סביב לכיפה ובמספר לוחות שיש שמצויות בחזית הקיבלית. השטיח נעקר, השער נותץ וכיסוי האבן לתעלות נשבר אף הוא. כל ארונות החשמל המצויים במסגד אל-אקצא ובמסגד עמר נפתחו ונעשה להם נזק.
ג. אל-אקצא אל-קדים [4] ואל-מכתבה אל-ח'תניה [5]:
שלטונות הכיבוש שברו את מנעולי הבארות המצויות באל-אקצא אל-קדים. עוד התברר כי הללו גם קיימו עבודות חישוף בטיח העתיק במספר אזורים בבאר וניתן היה להבחין בניתוצם של מספר אבנים בחומה. הדבר חזר על עצמו באזור העליון שנמצא בצדו המזרחי ובחלקו התחתון של מסגד עֹמר. נעקרה אבן מהחזית הדרומית שלאחר מכן נבנתה מחדש וניתן היה להבחין בקיומו של שבר בחלק גדול מעמוד האבן המעגלי שנמצא מתחת לכניסה של אל-ח'תניה כשהחלק השבור לא נמצא.
ד. המסגד המרוואני [6 ] ומהד עיסא [7]:
שלטונות הכיבוש ניתצו ופתחו את כלל ארונות החשמל, גרמו לנזק בציוד של ועדת הבנייה ופתחו מרצפות אבן השייכות לתעלות המים בשטח המרוואני. במהד עיסא נעקר חלק מהשיש של הספסל הסמוך למבנה וניתן היה להבחין בעקבות של חפירות בצדו כמו גם בעקבות של עקירת מרצפת במישורת הראשונה במדרגות העליונות למהד.
ה. באב א-רחמה ובאב א-תובה (שער הזהב):
שלטונות הכיבוש ביצעו עבודות קידוח בחלונות העליונים של השער מצדו המזרחי – המהווה מעבר אל צדה החיצוני של החומה. כמו כן, ניתן היה להבחין בעקבות של חפירות באזור: בשבר בצד פינת טיילת האבן והימצאותו של קליע בודד שתול בתוכה. כמו בשבר בחלקים מחלון האבן השני.
ו. דאר אל-חדית' (כיסא סולימאן):
'שלטונות הכיבוש גרמו לפגיעה באבני הצד המזרחי, במיוחד ביסודות שלו, והתברר כי נעקרו מספר אבנים מתוכו.'
ז. מסגד אל-בוראק [8] :
'השטיח נעקר ממקומו ונזרק. לא היו שם הערות נוספות.'

שלישית, המתחמים והמשרדים:
שלטונות הכיבוש עקרו אריח עתיק בעל ערך ארכיאולוגי משטח כיפת הסלע, מצדה הדרומי, וניסו להשיבה בנוסף למספר עבודות חישוף שנעשו ביסודות אל-בוואא'יק [9]. כמו כן, הוחרמו מספר חומרים כימיים שנעשו בהם שימוש בכתבי היד ובמעבדות בתי הספר וכן הוחרמו מזוודות אלקטרוניות לימודיות. נוסף לכך, התקיימו מספר עבודות חישוף באולם התחתי של משרדו של מהנדס (ועדת הבנייה); נשבר חלק מהכיפה שנמצאת בתוכו; וניתן היה להבחין בקיומו של פתח קטן בתחתית החומה המערבית של החדר.

רביעית, הפגיעה במערכות החשמל, הסאונד, האזעקה והתקשורת:
שלטונות הכיבוש גרמו נזק לחדר המואזין ולחדר האזעקה והתקשורת וגרמו לאובדן של רכיבים אלקטרוניים יקרים למדי. כמו כן, נגנבו מצלמות צילום ווידאו ונגרם נזק למחשבי חדר השמע ואבדו שני מכשירים מקרב מכשירי התקשורת האל-חוטיים (מספר 21 ומספר 7).

מנהלת הווקף מדגישה, בנוגע לתקיפות אלה, כי ייתכן שנגלה בעתיד דברים נוספים נסתרים ושאינם גלויים לעין – כשמסתכלים על השטח הגדול של מסגד אל-אקצא. אנו נשמור על בריתנו עם אללה ישתבח ויתגדל בהגנה על נכס זה שהופקד בידינו בשמה של האומה האסלאמית, אותה דורשים מאתנו מנהיגים, חכמים ועמים. בתמיכתו ואחריותו של הוד מלכותו, המלך עבדאללה השני בן חוסיין העצום, ובעזרתנו אנו – נגן על אחד משלושת המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, 'אולא אל-קיבלתין' [כיוון התפילה הראשון] והמקום בו קשר נביאנו מחמד, עליו התפילה והשלום, את בהמתו, על מנת שההרס והחורבן שאירע באל-אקצא בין ה-14 ל-27 ביולי ב-2017 לא יחזרו על עצמם.

אללה ישמור עליך, יא אקצא, ועל מאמיניו וההולכים בדרכו.
מנהלת הווקף וההקדשים האסלאמיים באל-קודס.
אל-קודס א-שריף – 8 רביע אל-אוול, 1439,
ה-26/11/2017."

– מנהלת הווקף האסלאמי באל-קודס


הערות של פרויקט סינון העפר מהר הבית:
[1] המסגד הקיבלי: מסגד אל-אקצה.
[2] מקאם אל-ארבעין: מסגד הארבעים שמצוי בתוך מתחם מסגד אל-אקצה בחלקו המזרחי.
[3] מחראב זכריא: גומחת תפילה בקיר המזרחי במסגד אל-אקצה.
[4] אל-אקצא אל-קדים: חלל השער הכפול ובו שרידים משלהי ימי הבית השני. היה זה שער כניסה דרומי לסטיו המלכותי שעמד בדרום הר הבית.
[5] אל-מכתבה אל-ח'תניה: מבנה צמוד לכותל הדרומי של הר הבית מבחוץ, אבל הגישה אליו היא מתוך חלל השער הכפול. בסוף שנות ה-90 היו שמועות שבבורות במבנה זה הוסלק נשק.
[6] המסגד המרוואני: הכינוי החדש למבנה התת-קרקעי הידוע בשם "אורוות שלמה". בסוף שנות ה-90 נערכו בו שיפוצים וחפירות בלתי חוקיות והוא הוסב למסגד חדש בשם אל-מרוואני.
[7] מהד עיסא: מבנה עריסת ישו המצוי בפינה הדרום מזרחית של הר הבית. עד לשנת 1996 דרכו היתה הכניסה היחידה לאורוות שלמה.
[8] מסגד אל-בוראק: מבנה שמצוי מאחורי שער ברקלי (בעזרת הנשים של רחבת הכותל המערבי). זהו מבנה שער מימי הבית השני שהוסב למסגד בשנים האחרונות.
[9] באב א-רחמה ובאב א-תובה: מבנה שערי הרחמים. משמש בשנים האחרונות כספרייה וכמדרסה.

1 2 3 4 23