תולדות הר הבית בתריסר ממצאים: #1 תקופת הברונזה המאוחרת

שלום לכולם! מי שמנוי על הידיעון שלנו כבר יודע שבכוונתנו להתחיל בסדרה של פוסטים על תולדות הר הבית בתריסר ממצאים.

בשנת 2011, השתתפה בסינון משפחה נחמדה. הם ציפו למצוא מספר ממצאים "רגילים" – כמה חרסים, קוביות פסיפס, פיסות זכוכית ואבן ואם יתמזל מזלם – אפילו מטבע. מה רבה הייתה ההפתעה כשהם שלפו קמע עשוי פיאנס (חומר קירמי דמוי-זכוכית) שעליו נראו בבירור סימנים הירוגליפיים מצריים (כתב החרטומים). מיד כשראינו את הקמע היה ברור שהוא עתיק, וקשור למצרים הקדומה, אבל מלאכת הפיענוח ארכה זמן־מה, ורק כעבור זמן רב בישרו כותרות העיתונים: בת 12 גילתה בי-ם קמע של פרעה מלפני 3,200 שנה.

קמע מצרי מפרויקט סינון עפר הר הבית, תקופת הברונזה המאוחרת. (לחצו להגדלה)

הקמע נבחן בידי אנשי הצוות ובידי ברוך ברנדל, מומחה לחותמות מצריים, שפירט את האלמנטים הנראים בו:

  • למעלה: עין בתוך שמש זורחת.
  • למטה מימין: ניתן לראות את זנבו המתעקל של נחש קוברה (אוראוס).
  • למטה משמאל: בתוך מסגרת סגלגלה (קרטוש), מצוין שמו של פרעה מלך מצרים; השם מורכב משלושה סימנים: העיגול העליון הוא גלגל השמש; הסימן הדומה למסרק הוא למעשה לוח של משחק סנת, עם כלי המשחק ערוכים עליו; מתחת ללוח הסנט ניתן להבחין ברגליה הקדמיות של חיפושית־הזבל הקדושה.

שלושת הסימנים הללו יוצרים יחדיו את המילה "מנ-חפר-רע"  שם הכס של פרעה שמוכר יותר בשם לידתו – תחותמס השלישי, שמלך במצרים במאה ה־15 לפנה"ס.

אז מה עושה קמע מצרי בירושלים, מרחק עצום מתבאי (נא אמון), בירת מצרים באותה תקופה?

כדי לענות לשאלה, נצטרך להתעמק לרגע ביחסי ארץ־ישראל-מצרים, כמה אלפי שנים לפני שהנשיא אנואר סאדאת ירד מהמטוס:

פרעה תחותמס השלישי מָלך במצרים בין השנים 1425-1479 לפנה"ס. הוא השתייך לשושלת ה־18 של שליטי מצרים הקדומה, בראשית ימי הממלכה החדשה. באותה עת, שררה בכנען תקופת הברונזה המאוחרת והארץ נשלטה בידי "מלכים" – שליטי ערי־מדינה שהיו תחת הגמוניה מצרית.

תחת שלטונו של תחותמס השלישי הפכה מצרים למעצמת־על שהשתרעה מסוריה ועד נוביה (סודן). את מעלליו הצבאיים הוא פירט על קירות מקדש אמון בכרנך ומשם אנו מכירים את פרטי 17 מסעותיו הצבאיים, בהם קרב מגידו המפורסם של שנת 1457, הראשון והגדול שבהם, שם הוא הכניע קואליציה של שליטי כנען.

המצרים המשיכו לחלוש על כנען עד אמצע המאה ה־12 לפנה"ס והותירו את עקבותיהם  באתרים ארכיאולוגים רבים, דוגמת יפו, מגידו, בית שאן ואשקלון.

תקופת הברונזה המאוחרת מחולקת לשלושה חלקים, ומתוכם, החלק שעליו יש לנו הכי הרבה ידיעות לגבי יחסי כנען ומצרים הוא תקופת הברונזה המאוחרת ב'. התקופה המקבילה במצרים ידועה בשם תקופת אל-עמארנה.

תקפות אל-עמארנה החלה בשנת 1336 לפנה"ס, כשפרעה אחנתון, כחלק מרפורמות מקיפות שערך, העביר את עיר הבירה למיקום חדש – אחתאתון, הידועה כיום בשם אל-עמארנה. למזלנו, הרפורמות שלו בוטלו לאחר מותו של בנו, תות-ענח-אמון המפורסם, והעיר ניטשה.

בשנת 1887 התגלתה העיר מחדש ונמצא ארכיון שמור היטב של "משרד החוץ" המצרי הכולל את המכתבים ששלחו השליטים הכנעניים לפרעה. בין המכתבים היו גם שישה של עבדיחפה, מלך ירושלים.

במכתביו, מתחנן עבדיחפה לפרעה שישלח לעזרתו חיילים שיעזרו להכריע את אנשי החבירו ואת מלכי הערים האחרות שקושרים כנגדו, והוא המלך היחידי שנותר נאמן לפרעה. כמובן שבמכתביהם, כל אחד מהמלכים מספר לפרעה על נאמנותו…

הארכיון המצרי מכיל רק מכתבים נכנסים, כך שעד לפני כמה שנים, לא ידענו אם עבדיחפה קיבל אי־פעם תשובה למכתביו, אך אז, כשד"ר אילת מזר חפרה בעופל, למרגלות הר הבית, היא שלחה אלינו את עפר החפירה לסינון ושם מצאנו שבר של מכתב התואם לחלוטין את אלו שבארכיון. לצערנו, המכתב, על גבי לוח טין, היה שבור מכדי לקרוא בו יותר ממילים ספורות – אבל לפחות אנו יודעים שהתקשורת אכן הייתה דו־כיוונית.

למדנו מהמקורות הכתובים שירושלים של תקופת הברונזה המאוחרת הייתה עיר משמעותית, ובכל־זאת, החיפוש אחרי שרידיה נשא רק פירות מועטים.

בחפירות בעיר דוד ובעופל נמצאו רק מעט חרסים מתקופה זו, רובם מקומיים, אך גם כמה שברי כלי יבוא מקפריסין ומהעולם האגאי. ניתן להוסיף לחרסים המיובאים הללו גם את מעט החרסים שנתגלו בסינון העפר מהר הבית, שכתבנו עליהם בעבר.

מעט ממצאים אחרים התגלו ברחבי ירושלים, כולל חרפושית מצרית וראש חץ בעופל, מספר ממצאים פולחניים שהתגלו באזור מנזר סנט אטיין (מצפון לשער שכם) המעלים את האפשרות שישב שם מקדש על אם הדרך, ומספר קברים – בהר הזיתים, בארמון הנציב ובנחלת אחים (אם כי חלקם מרוחקים מספיק מעיר דוד בכדי להעלות את השאלה האם הם באמת שייכים לירושלים הקדומה או שמא לכפר אחר שהיה בסביבה).

בסופו של דבר, מדובר במעט מאוד ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת. זהו דבר מובן כשבאים לחפש תקופות קדומות בעיר המיושבת במשך כ-6,000 שנה, כשמפעלי הבנייה תמיד הורסים את שרידי השכבות הארכיאולוגיות שתחתיהן.

בפרויקט סינון העפר מהר הבית יש בידינו מעט ממצאים מתקופה זו.  בנוסף לקמע, נתגלו שתי חרפושיות, שלושה שברים של כלי אבן, שבר אצבע של פסל שעשוי להיות מהתקופה הזו, וחרסים מועטים. העובדה שאפילו בכמות מזערית שכזו נמצאו חרסים מיובאים, מעידה על חשיבותה של העיר. כמות הממצא הזעומה אינה מתאימה למקום ששכנה בו עיר, אבל בהחלט מתאימה לאתר בשולי עיר, שאולי התקיימה בו פעילות חקלאית כלשהי. ואכן, המקרא מתאר את גורן ארונה היבוסי בראש הגבעה.

זריית חיטה במג'דל שמס (צילום: שרי ספיר. 1967). האם זו הייתה הפעילות העיקרית שהתרחשה בהר הבית בתקופה הכנענית?

בפוסט הבא נתקדם הלאה ונעסוק בתקופת המקדש הראשון (תקופת הברזל), הישארו עמנו!

האירוע האלים שחווינו בסיור ארכיאולוגי שקיימנו בהר הבית

הפוסט הזה שבו אספר (צחי דבירה) על אירוע קשה שחווינו לפני יומיים בהר הבית עומד להיות מטריד במיוחד. התלבטנו רבות האם לקדם את פרסום הנושא מכיוון שאין זה מעניינו של הפרויקט שבמהותו הוא מחקרי לעסוק במצב הפוליטי הבעייתי בהר הבית. מכיוון שהנושא כבר הגיע לתקשורת בישראל והתחיל כעת לקבל כיסוי נרחב בתקשורת היהודית בחו"ל הגענו למסקנה שאין מנוס מלפרסם התייחסות רשמית לאירוע הקשה שחווינו ולספר את פרטי הדברים.

ראשית כל, אנו מקבלים פניות רבות ובהן דאגה לשלומנו, אז רציתי לדווח שכולנו בריאים ושלמים ולהודות על דאגתכם. אמנם אחד מאתנו יצא עם מספר חבלות ודימום קל מהצוואר, אבל בסופו של דבר לא נזקק לטיפול רפואי. לדבריו הפציעה העיקרית היא "בלב".

השבוע קיימנו שני סיורים מקצועיים לצוות החוקרים של המעבדה. הסיור הראשון התקיים ביום שני בחפירות חדשות בירושלים. הסיור היה מרתק ושמענו על הרבה חידושים ארכיאולוגים שלא הכרנו קודם לכן. הסיור השני, שהתקיים ביום רביעי, היה סיור מבוא על הארכיאולוגיה של הר הבית שיועד בעיקר לחוקרים החדשים שהצטרפו אלינו. הסיור הודרך על ידי גבריאל ברקאי ועל-ידי.

על מנת שהסיור יהיה יעיל דאגנו מראש לתת הנחיות למשתתפי הסיור על אופי הסיורים בהר הבית. היה חשוב לנו להסתובב חופשי כמו כל תייר ולא להחשב כקבוצה יהודית דתית. ביקשנו מאנשים שהם חובשי כיפה לחבוש כובע. זו היתה בקשה מאד לא נוחה עבורנו, אבל במציאות של היום חייבים לעשות זאת אם רוצים לקיים סיור מקצועי ללא הפרעות. למי שלא יודע, הנוהל הבלתי רשמי בהר הבית הוא שאסור לקיים שום תפילה שאינה מוסלמית, ולכן מבקרים עם חזות יהודית, קרי כיפה או ציציות בחוץ, מהווים עבור המוסלמים איום, שכן הם בעלי פוטנציאל תפילה. לכן הם מלווים על ידי המשטרה ועל ידי אנשי וואקף לבל יניעו את שפתותיהם וימלמלו תפילה כלשהי שאינה מוסלמית.

בסופו של דבר לא הצטרף לסיור אף חובש כיפה, כך שלא היינו צריכים להתמודד עם הבקשה הבעייתית מהמשתתפים להסתיר את זהותם ואת לבושם הרגיל. היינו כשבעה אנשים ועלינו להר כמו כל אחד מהתיירים ללא ליווי משטרתי או של אנשי וואקף. כבר בכניסה נתקלנו באיש וואקף שגער באחת המשתתפות על כך שהיא אינה לבושה באופן צנוע (השרוולים של חולצתה היו קצרים). למזלינו היה לה בתיק שרוול, שהיא יכלה להתעטף בו. בהמשך הסיור, קיימנו דיון ארוך מול חזיתו של מסגד אל-אקצה, וזה הרגיז את אחד משומרי הוואקף במקום שטען שאנחנו משתהים שם זמן רב מידי, וביקש שנתקדם. המשכנו, ובמשך שעתיים הסיור התקיים ללא כל הפרעות.

גבי ברקאי מדריך את הקבוצה

גבי ברקאי מדריך את הקבוצה

כאשר הגענו לאזור חורשת הזיתים בצד המזרחי, בסמוך לשפכי העפר שעדיין לא פונו מהר הבית, אחת המשתתפות ראתה פריט חשוד באדמה והרימה אותו (מדובר היה במסמר חלוד). איש וואקף שצפה בנו מרחוק צעק עליה, התקרב אלינו ולקח את המסמר. לאחר מכן הוא החל ללוות אותנו ובשלב כלשהו איבד את סבלנותו וביקש שנעזוב את האזור.

המשכנו להתקדם תוך כדי הסברים על ערימת הפריטים הארכיטקטונים העתיקים הנמצאת בסמוך לשביל. בשל כך או מסיבה לא ברורה אחרת, הוא החליט שעלינו לעזוב את המקום. לאט לאט התאספו אליו שומרי וואקף נוספים, וכשרצינו לעלות למעלה לכיוון הרמה העליונה הם אסרו עלינו ודרשו שנצא מההר דרך שער השבטים (השער הקרוב ובמסלול שלא מצויים בו שוטרים).

ניסינו להבין מהם מה עשינו לא בסדר. הם טענו שאיננו מכבדים את המקום ושאנחנו גונבים זיתים. אמרנו להם שאנחנו מאד מכבדים את המקום ושלא נגענו בזיתים. הם דחקו בנו שנצא. הסברתי להם שאין להם סמכות לקצר לנו את הסיור ושיפנו אל המשטרה (נותרו עוד 30 דקות לזמן הביקורים). הם התרגזו מאד וטענו שהם בעלי הסמכות והם אלו שקובעים ולא המשטרה. ניסינו לעלות לטרסה העליונה כדי להשיג קשר עין עם המשטרה אך הם מנעו זאת מאתנו בדחיפות. ניסיתי להתקשר למשטרה במשך מספר דקות אך לא היה מענה. בינתיים כמות אנשי הוואקף שהגיע למקום הלכה וגדלה. החלה מהומה רבה וקיוויתי שהרעש ימשוך את תשומת הלב של השוטרים המסתובבים בהר. אחד מהארכיאלוגים בקבוצה החל לצלם אותם ומייד הותקף על ידי אחד מאנשי הוואקף שהכה אותו. בעקבות זאת הוא הודיע להם שהוא הולך אל שער הקרוב לקרוא למשטרה, וכאשר הוא הלך ללכת התנפלו עליו ארבעה אנשי וואקף, הפילו אותו ארצה והכו אותו בבעיטות ואגרופים. הוא הצליח להחלץ מהם בדרך כלשהי. באותו זמן הצלחתי ליצור קשר עם השוטר בעמדת הבידוק שבמקרה היה לי את המספר הנייד שלו. השוטר דיווח מיידית על האירוע בקשר.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

החלטתי לצלם בוידאו את האירוע כדי להרתיע אותם, ואז המוקד עבר אלי. שני אנשי וואקף התנפלו עלי וחטפו את הטלפון ומחקו את הצילומים. תוך כדי שאני מנסה לקחת את הטלפון חזרה הם דחפו והחזיקו אותי.

המשטרה עדיין לא הגיעה .

רק כאשר הסברתי להם שהם מחללים את כבוד המקום ללא כל סיבה אמיתית, ואיימתי שאלך להתלונן אצל מנהל הוואקף תוך הזכרת שמו, הם נבהלו והחזירו את הטלפון. רק אז המשטרה הגיעה. רובם הספיקו לברוח (בסוף האירוע הם היו כעשרה אנשי וואקף), ורק לאחר שאחד מאתנו שהצליח לצלם הראה לשוטרים מספר תמונות הם עצרו שניים. הם לא רצו לעצור נוספים מבלי ראיות מצולמות (קשה לי להבין למה הם זקוקים לצילומים ואינם יכולים להסתפק בעדות שלנו).

אחד מאנשי הוואקף שנעצרו לאחר האירוע

אחד מאנשי הוואקף שנעצרו לאחר האירוע

הבחור שעשו בו לינץ' יצא בנס רק עם חבלות חיצוניות ודימום קל בצוואר, אך לא נזקק לטיפול רפואי. המשטרה היתה מאד נחושה לטפל בנושא במהירות ולהכניס את המעורבים לכלא. הם הפצירו בנו שכולנו נגיע לתחנה ונגיש תלונות ועדויות. בילינו את כל היום בתחנת הקישלה שליד שער יפו, ובעקבות העדויות הם עצרו את המנהיג של החבורה שגם היה זה שחטף לי את הטלפון.

משום מה המשטרה הוציאה תוך זמן קצר הודעה לתקשורת על האירוע שבו מתואר כאילו היא הגיעה מיד לאירוע ועצרה את התוקפים. האמת היא שהמשטרה הגיע לזירה רק לאחר כרבע שעה.

מתוך הארבעה שוחרר אחד באותו יום, וביום חמישי בבוקר הובאו השלשה הנותרים לבית המשפט לצורך הארכת מעצר, וזה אישר את הבקשה עד ליום שישי בבוקר.אין לי מידע רשמי נוסף על המשך הטיפול בעצורים, אך על פי דיווח שהופיע היום בפייסבוק מנהיג החבורה, ראיד זג'יר, שגנב לי את הטלפון, שוחרר היום ממעצר.

כולנו עדיין מאד נסערים מהאירוע הזה. במשך 18 שנה אני מקיים ומדריך סיורים בהר הבית ומעולם לא נתקלתי בעוינות ואלימות כאלו. למרבה הצער עבור חלק מחברי הקבוצה זה היה הביקור הראשון שלהם בהר הבית, ומן הסתם זו תשאר החוויה שלהם מהמקום הקדוש ביותר לעם ישראל.

גבי ואני מאד מנוסים בהדרכות בהר הבית וגם יודעים כיצד להמנע מעימותים עם אנשי הוואקף. יתכן שמה שעורר את העוינות החריגה שלהם כלפינו הפעם היה העניין הרב שלנו בנקודות שונות בהר שתיירים אינם נוהגים להתמקד בהן. כמו כן, הדרישה שלהם לעזוב את האתר לחלוטין דרך שער ספציפי על מנת שלא נוכל ליצור קשר עין עם המשטרה היתה מוגזמת ולא יכולנו להענות לה. מאז האירוע קיבלנו עדויות נוספות ממבקרים בהר שעולים כתיירים ללא ליווי משטרתי ונתקלים בהטרדות של אנשי הוואקף, עד כדי דחיפות וגירושם לפני שעת הסגירה.

פרויקט סינון העפר מהר הבית אינו עוסק בסוגיות הפוליטיות של הר הבית ומטרתו הינה מחקרית בלבד. מצד שני מדובר במחקר באתר הרגיש ביותר בעולם עם גישה מוגבלת ביותר לחוקרים וללא אפשרות ביצוע חפירה ארכיאולוגית. בעיות אלו אינן סיבה עבורנו לברוח מלבצע מחקר בארכיאולוגיה של האתר, אלא להיפך, הדבר מהווה אתגר עבורנו ואנו שמחים לעמוד בו. אנחנו נמשיך לחתור לעשות כל מה שביכולתו על מנת לחשוף את השרידים הארכיאולוגים הטמונים במקום החשוב הזה, לחקור ולשמר אותן, ולפרסם את התגליות לעולם כולו.

בשבוע שעבר נחשפו צילומים נדירים מהרצפה של חלקו הפנימי של מבנה כיפת הסלע בהר הבית

אחד מתחומי המחקר המרתקים ביותר בפרויקט הסינון הוא תחום ה'אופוס סקטילה'. מונח זה מקורו בלטינית והוא מתייחס לטכניקת ריצוף שכללה אריחים בצורות גיאומטריות שונות וצבעים שונים אשר יצרו תשליב רצפה מעוטר. השימוש בסגנון זה החל בעיקר בתקופה הרומית ונמשך עד לימינו, אבל בעת העתיקה היה בשימוש רק במפעלי בניה מפוארים.

פרנקי שניידר, מצוות החוקרים במעבדת המחקר שלנו, התמחתה בתחום זה וזיהתה בין האריחים הרבים שעלו בסינון קבוצת אריחים התואמים בסגנונם לאריחים המצויים ברצפות צלבניות בכנסיית הקבר וכנסיית יוחנן בעין כרם. לאור זאת, היא הצליחה לשחזר שני דגמי עיטור ששימשו ברצפות אופוס סקטילה צלבניות על הר הבית.

עם התקדמות מחקרה היא גילתה שאותם דגמים נראים בציור של סיר דאגלס וודוורד מטעם הקרן הבריטית לחקר פלשתינה (PEF) שפורסם בשנת 1880 ובו נראית רצפת כיפת הסלע, וגם בשני צילומים מעבודת דוקטורט על כיפת הסלע שפורסמה בירדן. לאור זאת שלחנו לפני מספר חודשים מאמר לפרסום ובו אנו מציעים שחזור של רצפת כיפת הסלע ממערב לסלע המגודר אשר היה מכוסה בתקופה הצלבנית ברצפת שיש ועליה מזבח. במאמר פרסמנו פרטים נוספים אודות רצפה זו והצעה למשמעות הסימלית של מיקומה הייחודי. המאמר עתיד לצאת  בסוף שנת 2016, כחלק מקובץ מאמרים נלווה לכנס שהתקיים בנובמבר 2015 באוניברסיטת חיפה וציין 150 שנה להיווסדה של ה-PEF.

כחלק ממחקר זה ניסינו במשך זמן רב לאתר צילומים עדכניים ומלאים יותר של חלק זה של רצפת כיפת הסלע כאשר היא אינה מכוסה בשטיחים, אך עד כה ללא הצלחה. להפתעתנו הרבה בשבוע שעבר פורסמו במספר דפי פייסבוק איסלמיים העוסקים בהר הבית, תמונות מהסרתם של הפיגומים אשר עמדו בשנים האחרונות סביב הסלע שבלב המבנה וכתוצאה מכך גם הוחלפו השטיחים באזור סביבו. הדיווחים בדפי פייסבוק אלו היו נדיבים בתצלומים של הרצפה שנחשפה ואף נוקתה ונשטפה לקראת הדבקת השטיחים החדשים מעליה.

להלן תמונות נבחרות מהצילומים שלקטנו ברשת. המסגרת הצבעונית עם הדגמים המורכבים מאריחים קטנים היא זו המתוארכת לתקופה הצלבנית. הדגמים המזכירים לוח שחמט הם מאוחרים יותר, והחליפו ככל הנראה דגם שיתכן שהכיל מוטיבים נוצרים שהמוסלמים לא יכלו להרשות לעצמם להשאיר במקום זה. כמו כן, נראה שגם המסגרת הצלבנית עברה שיפוצים שכללו פירוק ושחזור בתקופות מאוחרות יותר. השיפוץ האחרון של רצפות כיפת הסלע נעשה בשנת 1959 ובו הוחלפו חלקים רבים מהרצפה אך נראה שהשיפוץ לא כלל חלק זה של הרצפה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

דברים אלו הם רק הצצה אל תוך המחקר הרחב שעורכת פרנקי שניידר על שיטות הריצוף ששימשו בהר הבית החל מימי הורדוס, בהם נבנה מחדש בית המקדש והמתחם כולו הורחב, ועד לימינו. מאמר בנושא הדגמים הייחודים שעיטרו את חצרות בית המקדש השני נשלח לפרסום ובקרוב נדווח כאן גם עליו.

מחקר זה ומחקרים רבים נוספים שאנו עורכים לא יכלו להתקיים ללא השתתפותו של הקהל הרחב בסינון העפר, והתרומות שאנו מקבלים עבור המחקר. לצערנו, עדיין לא הגענו ליעד גיוס התרומות הנדרש לצורך השלמת המחקר והבאתו לכדי פרסום מדעי מלא. על כן, נשמח לכל סוג של תמיכה, קטנה כגדולה, מקהל הקוראים שלנו באמצעות אתר מימון המונים שהוקם לצורך זהhalf-shekel.org  תרומתכם תאפשר להפיץ את סיפורו המלא של הר הבית בכל העולם.

הודעה לעיתונות: קמיע מצרי קדום התגלה בהר הבית

לכבוד החג: קמיע מצרי קדום התגלה בהר הבית

 

קמע מצרי נדיר בן  למעלה מ-3200 שנה התגלה בירושלים בתוך עפר שהוצא מהר הבית.
הקמע, התגלה על ידי ילדה בת 12 שהגיעה עם משפחתה להשתתף בפרויקט סינון העפר מהר הבית שבגן לאומי עמק צורים

"השנה כשאקרא את ההגדה, זה יהיה יותר משמעותי"

המפעל מנוהל מזה כ-11 שנים על ידי ד"ר גבריאל ברקאי ויצחק דבירה, בחסות אוניברסיטת בר אילן ובשיתוף עמותת אל עיר דוד, רשות הטבע והגנים, הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל והחברה לחקירת א"י ועתיקותיה.

מי שזכתה לחשוף את הקמע היא הילדה נשמה שפילמן, שהגיעה לבילוי משפחתי באתר.

"הגעתי עם המשפחה שלי לסנן עפר בעמק צורים, וכשהייתי באמצע הסינון, פתאום ראיתי חתיכת חרס מלבנית שהיתה שונה מכל שאר העפר". תיארה נשמה את רגעי מציאת הקמע. "המלבן היה חצוי לשנים בקו עקום ומיד הבנתי שזה משהו מיוחד אבל לא ידעתי מה זה. התרגשתי שמצאתי משהו שונה, ומיד אבא שלי הלך לארכיאולוג כדי שיבדוק מה זה. לקחו את זה לבדיקה במעבדה ואחר כך התקשרו לספר לנו שזה קמע מתקופת פרעה מלך מצרים".

מדובר בממצא  קטן בצורת תליון לוחית מלבני, שחציו התחתון שבור. מידותיו: רוחב 21 מ"מ, גובהו שנשתמר: 16 מ"מ ועוביו כ-4 מ"מ. הוא עשוי מפאיאנס בצבע חום שאיבד את הזיגוג שלו. על הקמיע יש עיטור בתבליט, תוצאה של עיצובו בתבנית. בראש הקמיע יש לולאה מיועדת לפתיל, שאיפשר ענידתו על הגוף. על פני הקמיע יש עיטור בתבליט המכיל כרטוש – מסגרת סגלגלה, שבתוכה נמצאו סימנים בכתב המצרי, המהווים את שם הכס של פרעה מלך מצרים, תחותמס השלישי, שמלך בשנים 1425-1473 לפנה"ס. המלך תחותמס השלישי היה מחשובי המלכים בממלכה החדשה של מצרים, הוא בן השושלת המצרית ה-18, ונחשב למייסד הפרובינציה האימפריאלית המצרית בכנען. הוא ערך 17 מסעות מלחמה לארץ ישראל וסוריה, וניצח ברית מלכים כנעניים במגידו בקרב בשנת 1457 לפנה"ס. הוא כינה עצמו "מכניען של 1000 ערים".

בתוך הכרטוש נשתמרו שני סימנים היירוגליפיים מצריים וחלקו העליון של סימן שלישי, מרכיבי שמו של המלך. מעל לכרטוש מופיעה עין מאופרת, ומימין לכרטוש יש שרידים של סימן מצרי נוסף בדמות נחש קוברה שקטעים מראשו וזנבו נשתמרו.

חרפושיות (חפצים זעירים דמויי חותמות בצורת חיפושית הזבל) עם שמו של תחותמס השלישי נתגלו כבר קודם לכן בירושלים, למשל בקבר שנחשף בכנסיית דומינוס פלביט, שבמדרון הר הזיתים ובחפירות העופל שניהלה דר' אילת מזר.

בשל חשיבותו של המלך תחותמס השלישי בתולדות מצרים, המשיכו לייצר חפצים עם שמו גם בתקופות המאוחרות לזמנו. פסלים וחפצים רבים עם שמו של תחותמס השלישי ומזמנו מוצגים עתה בתערוכה המקפת "פרעה בכנען" המוצגת במוזיאון ישראל.

ניתן לשחזר את הקמיע מהר הבית בשלמותו על פי קמיע זהה שנעשה כנראה באותה התבנית ופורסם בשנת 1978 כחלק ממכלול פריטים בסגנון מצרי, שיתכן שמקורם מקבר בקרבת הכפר עארה בנחל עירון. בין הפריטים במכלול היה קמיע נוסף ובו שמו של סתי I, שמלך על מצרים בסוף המאה ה-14 ובתחילת המאה ה-13 לפנה"ס. מכאן שכנראה זה זמנו של המכלול, וכן זמנו של הקמיע שנתגלה בסינון העפר מהר הבית. מחקר הקמיע מהר הבית  נעשה על ידי החוקר ברוך ברנדל.

נראה שהקמיע הגיע להר הבית עם עפר למילוי, שהוכנס בימי הבית השני לצורך הרחבת הר הבית. עפר זה הובא ככל הנראה ממורדות נחל קדרון בסמוך להר הבית, אזור שבו היו גם קברים של תקופת הברונזה המאוחרת (1550– 1150 לפנה"ס). בעבודות סינון העפר מהר הבית נתגלו שברי כלי חרס מתקופה זו, כולל שברי כלי חרס מיובאים מקפריסין וממיקני שביוון וכן כמה חרפושיות בסגנון מצרי.

ממצאים אלו מצטרפים לממצאים נוספים מתקופה זו שנתגלו בשנים האחרונות בחפירות בעיר דוד וממצאים העשויים להעיד על קיומו של מקדש מצרי בירושלים בשטח מנזר סנט אטיין הסמוך לשער שכם, המתוארכים למאות ה-14 וה-13 לפנה"ס, ערב התקופה המיוחסת לסיפור יציאת מצרים.

לדבריה של שפילמן, "זה מיוחד למצוא משהו מלפני כל כך הרבה זמן! זה לא משהו שמוצאים בכל יום. אני מצאתי בירושלים משהו שהגיע ממצרים וזה מרגש במיוחד עכשיו לפני החג. ברור לי שהשנה כשאקרא את ההגדה, זה יהיה יותר משמעותי- כי הסיפור של ההגדה לא יהיה רק משהו רחוק שקשה לדמיין. בשבילי זה ממש מחייה את סיפור ההגדה וזה מרגש מאד! הרי אנחנו מצווים להרגיש כאילו יצאנו אנחנו ממצרים, ואחרי שמצאתי כזה ממצא, זה עוזר לי להרגיש את זה בעצמי. אני ממש ממליצה גם לילדים אחרים לסנן עפר בגן הלאומי עמק צורים כי יש סיכוי שגם הם יצליחו למצוא משהו מיוחד כמו זה, וזו חוויה שתישאר איתי לכל החיים".

אסף אברהם, ארכיאולוג, מנהל גן לאומי סובב חומות ירושלים ברשות הטבע והגנים: "מציאת ממצא שכזה מאוד סמלית בתקופה זו של השנה והיא בהחלט דרישת שלום מן העבר. רשות הטבע והגנים מזמינה מבקרים בחוה"מ הקרוב להגיע לגן הלאומי עמק צורים ולשלב חוויה ארכיאולוגית עם חדוות פריחת האביב וכל זאת אל מול נופה הקסום של ירושלים".

 

למידע נוסף על פרויקט סינון העפר מהר הבית, ממצאים נוספים, פרטים על השתתפות בסינון ואף במחקר אודות ממצאים בלתי מזוהים בקרו באתר האינטרנט של הפרויקט.

גילוי תליון הקמיע המצרי מסינון העפר מהר הבית מובא לידיעת הציבור לקראת חג הפסח- חג יציאת מצרים.

 

 

לפרטים נוספים:

נעמה, יח"צ עיר דוד: 052-2542779

רעות וילף, מנהלת מח' הסברה עיר דוד: 054-6356289

 

תצלום: קמע מצרי קדום מפרויקט סינון עפר הר הבית. קרדיט צילום: צחי דבירה

תצלום: קמע מצרי קדום מפרויקט סינון עפר הר הבית. קרדיט צילום: צחי דבירה

נשמה שפילמן באתר סינון העפר בעמק צורים. קרדיט צילום: עדינה גרהם, עיר דוד

נשמה שפילמן באתר סינון העפר בעמק צורים. קרדיט צילום: עדינה גרהם, עיר דוד

נשמה שפילמן באתר סינון העפר בעמק צורים. קרדיט צילום: עדינה גרהם, עיר דוד

נשמה שפילמן באתר סינון העפר בעמק צורים. קרדיט צילום: עדינה גרהם, עיר דוד

 

 

 

 

 

שוב עבודות בהר הבית ללא כל פיקוח ארכיאולוגי

שוב הוואקף ביצע עבודות בהר הבית ללא כל פיקוח של משטרת ישראל, קל וחומר, של רשות העתיקות. הפעם מדובר ביציקת בטון בתוך תעלת ניקוז קדומה בקצה הדרומי של הרחבה המוגבהת, בסמוך לדוכן הקיץ.

ראו תמונות וסרטונים בקישורים הבאים:

https://www.facebook.com/himma.news/videos/801227199986547/?theater

https://www.facebook.com/himma.news/videos/801214549987812/?theater

https://www.facebook.com/himma.news/photos/pcb.801224323320168/801224249986842/?type=3&theater

https://www.facebook.com/himma.news/photos/a.551336501642286.1073741828.534174733358463/801199646655969/?type=3&theater

1 2