הכניסה ליהודים אסורה

מאת שלום ירושלמי

משה דיין, שר הביטחון לשעבר, הגה את רעיון הסטטוס-קוו, שימנע חיכוך דתי ויביא לאחווה בין שני העמים

גילוי: במהלך שלב תכנון הפריצה להר הבית ביום ראשון, תשעה באב, בעקבות יידוי האבנים על המתפללים בכותל, הציעו גורמי ביטחון מסוימים לראש הממשלה שרון להזרים כוחות נוספים פנימה, ולסלק מן ההר את כלי העבודה המסיביים, שהעלו לשם עובדי הוואקף בחודשים האחרונים. מדובר במסור אבן חשמלי ענק, ארבעה מטר אורכו, שתמונתו נחשפה בעמודים אלה לפני שלושה שבועות, וכן בטרקטורים קטנים, מלגזות, קומפרסורים ומקדחות. בעזרת כל אלה הופכים המוסלמים את הרחבה המזרחית של הר הבית לשטח מרוצף, שעליו כנראה ייבנה עוד מסגד גדול, ובמקביל הם הורסים כל שריד של תרבות, יהודית ואחרת, שהיתה על ההר.

ראש הממשלה דחה את הלחצים, בעצתו של השר ראובן ריבלין, שניהל מקרוב את הסיכסוך סביב ההר ביום ראשון, בתוקף תפקידו כממלא-מקום השר לביטחון פנים (השר עוזי לנדאו שהה בחופשה). ריבלין מאשר: "ראש הממשלה לא רצה לערבב שמחה בשמחה. החלטנו לפזר את זורקי האבנים, ולא יותר. צריך להיות זהירים. יאסר ערפאת רוצה לגרור אותנו לעימות דתי, יהודי-מוסלמי. הוא רוצה להוכיח שהוא סלאח א-דין המודרני, וזה לא יהיה נבון לשחק לידיו".

בינתיים ההר סגור לבי קור יהודים, ובעצם איבדנו שם כל שליטה.

"הריבונות של ישראל לא צריכה להיות מוטלת בספק. צריכים לפתוח את שערי הר הבית, אבל כל דבר צריך להיעשות בזמן המתאים. אנחנו לא נעזור לערפאת לפוצץ את ירושלים ולהפוך את כל השטח לבוסניה וקוסובו, כדי שיבוא לכאן כוח בינלאומי".

* * *

כאשר עלה שרון על הר הבית, בסוף ספטמבר 2000, נלווה אליו ראובן ריבלין. למעשה היו השניים ומלוויהם, היהודים האחרונים שסבבו בהר הבית. למחרת הביקור המפורסם, שגרר מהומות דמים והאיץ את האינתיפאדה, סגר הוואקף המוסלמי את שערי ההר לכניסת מבקרים באשר הם, גם בתשלום, וכך הרס במחי-יד את הסטטוס-קוו שהתקיים על ההר מאז 67'.

"הם לא נותנים לקבוצות תיירים מחו"ל להיכנס פנימה, שמא חס וחלילה אחד התיירים יהיה יהודי", אומר ראש הממשלה שרון בשיחה פרטית, וההתמרמרות ניכרת בקולו. שרון אומר גם שיש לנו זכות נצחית על הר הבית, וכולם יכולים כמובן לגשת אליו, אבל לא בעת הזו. מתנגדיו של שרון טוענים שהזכות שיש לנו על ההר דומה לזכות שיש לנו על הגלעד. בלתי-ניתנת למימוש.

על הר הבית עצמו אין ואקום, והוואקף מנצל את הזהירות המוצדקת של הממשלה, את ה יחס האמביוולנטי של השרים אל ההר ואת חוסר הנוכחות היהודית, ורק מעמיק את אחיזתו. הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר, חברת הוועד למניעת הרס העתיקות על ההר, ועד שמחזיק בדרך-כלל אינפורמציה אמינה אודות הנעשה במקום, גילתה שלשום כי עשרות פועלים מוסלמים עוסקים בימים אלה בפעילות תת-קרקעית מתחת לשער הרחמים. "מדובר במבנה קדום, מדראסה, בעל גילופים נהדרים מהתקופה הביזנטית והצלבנית, שהוואקף הופך אותו למסגד קטן, מסגד שער הרחמים. ברגע שהמדראסה יוכרז למסגד, לא תהיה שום דרך חזרה".

לדברי מזר, הכותל הדרומי, שהוא הקיר החיצוני של מסגד אורוות שלמה (מסגד ענק שנבנה מתחת לאפה של הממשלה ונחנך ב-96'), מתנפח בחודשים האחרונים בצורה מסוכנת, ועומד לבקוע בכל רגע. "יש לחצים גדולים מבפנים, אולי בגלל העבודות של הוואקף שאנחנו לא יודעים עליהן דבר", אומרת מזר. "המבנה עלול להתמוטט ולגבות קורבנות, ואז יאשימו את ישראל במעשה, ועלול להיות פיצוץ גדול. יש כאן קשר שתיקה, ואני חייבת להתריע על כך".

השר לביטחון פנים, עוזי לנדאו, אמר השבוע בראיון ל'קול ישראל', כי על הר הבית לא מתבצעות היום שום עבודות, וחזר בדבריו על הצורך בפעי לות ישראלית מחושבת ומאופקת בהר הבית. ראוי לקחת את הדברים של השר בערבון מוגבל מאוד. ב-11 ביולי ענה לנדאו בכנסת לשאילתות רבות, שעלו בעקבות הפירסומים שהיו כאן על העבודות בהר. לנדאו סקר את ההיסטוריה הארוכה של ארץ ישראל, וקבע כי היהודים הם בעלי הבית על הר הבית, וכי המוסלמים "באו הלכו, באו והלכו" והם על תקן של אורחים מזדמנים בארץ. הדברים עוררו מהומה, וח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה, מכוכבי הארועים שהיו על הר הבית ביום ראשון האחרון, הוצא אז מאולם המליאה.

במהלך דבריו טען השר לנדאו, כי המסור האימתני המצוי על ההר שובת מפעילות, ואינו עובד זה כחודשיים. כעבור יומיים זימן ח"כ זבולון אורלב, יו"ר ועדת החינוך ואחד הפרלמנטרים הפעילים בנושא הר הבית, דיון בוועדה. ניצב-משנה ניסו שחם, מפקד משטרת העיר העתיקה, דיווח לנוכחים כי המסור על ההר עובד גם עובד.

* * *

השערים שנסגרו בפני ביקור יהודים, והעבודות המתבצעות על ההר ללא כל פיקוח, מבשרים כאמור על קיצו של הסטטוס-קוו על הר הבית, שהחזיק מעמד 33 שנים, אם כי כורסם בהדרגה. נדב שרגאי, עיתונאי ב'הארץ', מומחה להר הבית ומחבר הספר 'הר המריבה' טוען, כי "עק רון חופש הגישה למקומות הקדושים, שעליו התבסס הסטטוס-קוו, שבק חיים. הממשלה, המשטרה ואפילו בג"ץ אינם מוכנים עוד להגן עליו. את מקומו של הסטטוס-קוו החליף עקרון אחר: שקט בכל מחיר. מבקשים למנוע חיכוך בכל מחיר, גם אם המחיר הוא נוראי, חסימת יהודים, בניית מסגדים והרס העתיקות".

משה דיין, מי שהיה שר הביטחון, היה הראשון שניסה למנוע את החיכוך הדתי, היהודי-מוסלמי, והגה את רעיון הסטטוס-קוו, שיביא לאחווה בין שני העמים, הישראלי והערבי-פלשתיני. דיין עלה על הר הבית כמה שעות אחרי כוח הצנחנים שפרץ למקום ביום השלישי של מלחמת ששת הימים, ב-7 ביוני 67', והכריז כי "הר הבית בידינו". דיין, מספר שרגאי בספרו, התהלך בין שני המסגדים על ההר כמוכה קסם וחשב על פיתרון. הוא הורה, כמעט מתוך אינסטינקט, להסיר את דגל ישראל שהתנופף כבר מעל כיפת הסלע. דיין גם פקד על פלוגת צנחנים, שנערכה לשהיית קבע על ההר, לפנות את המקום הקדוש.

דיין האמין, כי צריך לאפשר לאיסלם לממש את הריבונות הדתית על ההר, וכך להותיר את הסיכסוך הישראלי-פלשתיני במישור הלאומי-טריטוריאלי בלבד. הוא ביקש לאפשר ליהודים לבקר על ההר, אבל מנע מהם פולחן דתי, וכך כיוון גם להוראות רוב הרבנים החשובים, האוסרים ביקור ותפילה על ההר הקדוש.

דיין הניח כי המוסלמים יסתפקו בתחושה של עצמאות ואוטונומיה על ההר, וכי היהודים שיעלו למקום הקדוש, דבר שנאסר עליהם בעבר, ירגישו סוברנים לכל דבר. ההחלטות ההיסטוריות שקיבל דיין, כותב שרגאי, הפתיעו לחלוטין את אנשי הדת המוסלמים באותם ימים. הם ציפו לכובש ישראלי אכזר, ולא מתון כל-כך.

לימים התברר, כי רעיון ההפרדה בין דת ולאום הוא בלתי-אפשרי כמעט, בעיקר במקומות קדושים ובין שתי קהילות מסוכסכות עד חורמה, שגורמים קיצוניים ופונדמנטליסטיים מכתיבים להם את סדר היום. הר הבית הפך להיות מוקד של מהומות דמים, ומאות קורבנות נפלו עליו, בגללו ובסביבתו. מעולם לא הושגה פשרה אמיתית על ההר בין הערבים והיהודים, העימותים לא פסקו לרגע, ואנשי ציבור מוסלמים, יחד עם קנאים יהודים, ידעו לשפוך שמן רותח על המדורה, כמו ביום ראשון האחרון.

ברגע זה הר הבית סגור, כאמור, והמוסלמים עושים בו כל מה שהם רוצים. הסטטוס-קוו של דיין הפך לבדיחה. בתחילת החודש הגיש משה יוגב מתנועת 'אמנה', עתירה לבג"ץ כדי שיאפשר לו לעלות להר הבית, בתוקף חוק מדינה המחייב גישה חופשית למקומות הקדושים. העתירה נדחתה. יוגב טען, כי למשטרה אין סמכות לסגור את שערי הר הבית למבקרים. נציגת המדינה בבג"ץ, אסנת מנדל, טענה כי מי שחוסם את הכניסה הוא אכן הוואקף, ללא סמכות. "אנחנו שוקלים את צעדינו", סיכמה מנדל.

שרים בכירים טוענים, כי המשטרה מחפשת בסך-הכל שקט מקצועי, ולכן היא מוכנה לסבול את כל ההפרות של הוואקף, וכי הממשלה פשוט מסתתרת מאחורי הסינר של המשטרה. רוב השרים שאיתם שוחחתי מוכנים לקבל את ההחלטה של שרון לפעול בזהירות סביב ההר, ולא לנקוט בכוח ולשחק לידיים של ערפאת. אבל יש גם כאלה שמזהירים, כי המשך השליטה המוסלמית-פלשתינית הבלעדית תהפוך את הר הבית לנקודה שאין עליה שום מחלוקת מדינית. כמו שכם או רמאללה. "בכל מקום בעולם היו נזעקים מול מה שקורה על ההר. אצלנו כלום. המצב הזה לא יכול להימשך", אומרת שרת החינוך, לימור לבנת.

אגב, יש שרים שהר הבית לא נמצא בקידמת מערכת השיקולים המדיניים שלהם. אחד השרים, חבר בקבינט, לא ידע כלל כי יהודים לא עולים על ההר זה כשנה.

* * *

בתוך המציאות הסבוכה הזו בולטת במיוחד עמדת השב"כ. ראשי השב"כ, שמכירים היטב את הנפשות הפועלות סביב ההר, מציעים לפתוח את השערים בהקדם, כדי שגורמים קיצוניים יהודיים יוכלו לפרוק שם, איכשהו, את מאווייהם, ולא יחפשו דרכי הסתננות ויגררו למעשים מסוכנים שיציתו את האש הגדולה מחדש. בניגוד למשטרה, בשב"כ לא חרדים מדי מהתגובה בצד הפלשתיני. במהלך הדיונים השונים שהתקיימו לאחרונה בבג"ץ, קבעו בכירים לעבר בשב"כ כי הסכנה אינה כה נוראה.

בדרישה הפרקטית של השב"כ, לפתוח את השערים, יש הגיון. ביום תשעה באב התלוויתי ליהודה עציון, חבר המחתרת היהודית לשעבר, שתיכנן בשעתו לפוצץ את המסגדים על הר הבית. עציון ניגש עם קבוצת יהודים להתפלל בבית-הכנסת במתחם המחכמה, מקום שבו התפילה מותרת רק בתשעה באב וביום כיפור. השוטרים הלחוצים שהבחינו בעציון שלפו אותו מיד מתוך מעמד התפילה, גררו אותו לניידת, לקחו אותו למשטרת הקישלה, שם נעצר לזמן קצר, הוזהר ושוחרר.

אבל עציון לא ויתר ולא מוותר. במהלך השבוע האחרון הוא מנהל תכתובת מאלפת עם ניצב מיקי לוי, מפקד משטרת ירושלים. עציון הודיע ללוי כי נוכח אוזלת היד של הממשלה והמשטרה, המונעת ממנו את הכניסה להר הבית, הוא ושבעה מחבריו, רובם פעילי הימין קיצוני, ה חליטו לחדור פנימה מחופשים לערבים, ו"כך נוכל לבוא אל הקודש, ולשאת תפילה לאלוקי ישראל".

ניצב לוי נחרד. "הצעתך להיכנס אל ההר בתחבולות מסתערבים מסוכנת מאוד", הוא פיקסס לעציון, "ומעמידה בסכנה ממשית את חייהם של אלה שיעלו להר הבית בעת הזו. העלייה עלולה להביא להתלהטות יצרים ולהתלקחות דמים שסופה מי ישורנו". עציון התלקח מעצם התשובה. "או תותר כניסתנו ותפילתנו כיהודים", הוא ענה ללוי, "או כמים המחפשים להם כל דרך אל הבור, נחתור אנחנו למצוא כל דרך אל האור".

* * *

בתשעה באב, אחרי שנעצר ושוחרר, ניסה עציון לחדור שוב לאזור המחכמה, אבל כוחות המשטרה המתוגברים מנעו זאת ממנו. עציון נסע לנקודת תצפית, ליד בית-החולים 'אוגוסטה ויקטוריה', שם נשא את פניו אל ההר, פרש את שתי ידיו לרווחה, לחש תפילה חרישית, ונשבע שיגיע במהירות האפשרית לקודש הקודשים, עם או בלי הסיוע של הממשלה, השב"כ והמשטרה.