הקרב על דרך העופל
עתירה לבג"ץ מבקשת מהמדינה למנוע את המשך
הקבורה המוסלמית שלאורך החומה המזרחית של הר הבית, אתר עתיקות רב חשיבות. העותרים
הפעם אינם חברי תנועה משיחית הזויה, אלא אישים כמו ס' יזהר, א.ב. יהושע וראשי מוסד
לשעבר. שני נשיאים בדימוס של בית המשפט העליון תומכים מהצד
מאת נדב שרגאי
לא בכל יום פוגשים שופטי בג"ץ על דוכן העותרים גוף וולונטרי דוגמת
"הוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית", שבו חברים גם שלושה מעמיתיהם
לשעבר, ודווקא הבכירים שבהם: הנשיאים לשעבר מאיר שמגר ומשה לנדוי, והמשנה לשעבר
לנשיא, השופטת בדימוס מרים בן פורת.
שמגר, בן פורת ולנדוי אמנם הקפידו שלא להירשם אישית כעותרים, אך הם חברים בוועד,
שהוא העותר מספר אחת נגד המדינה בפרשה סבוכה ועדינה של קבורה מוסלמית באחד האזורים
הרגישים בישראל - למרגלות החומה הדרום-מזרחית של הר הבית (מחוץ למתחם ההר).
גם 17 העותרים האחרים החברים בוועד, שלא נרתעו משילוב שמם כעותרים, נמנים עם עלית
החברה הישראלית, ובהם: הסופרים א.ב.
יהושע וס' יזהר; פרופ' אבי רביצקי; הרמטכ"ל לשעבר
דן שומרון, וראשי המוסד לשעבר צבי זמיר ויצחק
חופי; הארכיאולוגים פרופ' אהוד נצר, פרופ' רוני רייך, פרופ' אפרים שטרן
(ראש המועצה לארכיאולוגיה של רשות העתיקות) פרופ' אליעזר
אורן (סגנו), ד"ר גבי ברקאי
וד"ר אילת מזר. את הרשימה הנוצצת
הזאת חותם עו"ד ד"ר שמואל
ברקוביץ, מומחה בעל שם עולמי למקומות
קדושים בישראל, שאף הגיש את העתירה בשם הוועד.
שרידים מבית ראשון
לפי חוות הדעת של הארכיאולוגים שעתרו לבית המשפט, באזור נשוא העתירה, כ-2,000
מ"ר, שהינו חלק מדרך העופל, נמצאים השרידים הקדומים השמורים ביותר הקיימים
בארץ ישראל. במקום נשתמרה בנייה מקורית של הכותל המזרחי של הר הבית מימי הורדוס ואף בנייה קדומה עוד יותר: קרוב לנקודת המפגש עם הכותל
הדרומי נראה בבירור קו תפר אנכי קדום המבדיל בין שני סוגי בנייה: הצפוני, ככל
הנראה מימי בית חשמונאי, והדרומי, מימי בית הורדוס.
צ'ארלס וורן,
שחפר כאן לפני יותר מ-140 שנה פירים אנכיים ומנהרות, גילה שאבני הפינה בחמשת
הנדבכים התחתונים נבנו אל תוך רובד של אדמת טרה רוסה, המכיל שרידים מימי
בית ראשון. באדמה האדומה נתגלו טבעות החותם הראשונות מסוג "למלך",
שנמצאו בארץ ישראל. מדובר בטבעות החותם הרשמיות שהוטבעו על ידיות קנקנים מימי
חזקיהו מלך יהודה
(שלהי המאה ה-8 לפני הספירה). בסמוך לפינה של כותלי הר הבית נמצא על ידי וורן גם כלי החרס הראשון
מימי הבית הראשון שנתגלה בארץ.
בימי השלטון הירדני חפרו במקום הארכיאולוגית קתלין
קניון והאב רולאן דה-וו וחשפו שישה נדבכים מאבני הכותל
המזרחי שלא היו גלויים קודם לכן. ד"ר ברקאי מציין כי ב-1967 הכריזה המדינה על
האזור כגן לאומי מתוך הכרה בחשיבות השרידים שבמקום, וכי השטח הצמוד ממזרח לפינה
הדרום-מזרחית של כותל הר הבית, הוא אתר מפתח להכרת שרידיו הקדומים של הר הבית. "המשך
בנייה של קברים בצמוד לכותל המזרחי ובסביבתו מעלימה את השרידים הקדומים החשובים
ופוגעת בהם. היא מונעת התרשמות בלתי אמצעית משרידי בנייה קדומים, מהחשובים ביותר
הקיימים בעולם כולו ובעיקר - חוסמת כל אפשרות של חפירה ארכיאולוגית עתידית לצורך
חשיפת שרידים עתיקים במקום".
ברקאי וחבריו הארכיאולוגים מציינים, כי לפי המידע שוורן אסף, זו אחת מנקודות המגע הנדירות של הבנייה מימי
בית שני עם שרידים קדומים יותר מימי הבית הראשון, ומזהירים כי קבורה מוסלמית במקום
שמעולם לא שימש כבית קברות עלולה לסתום את הגולל על האפשרות לחפור בעתיד במקום,
כפי שנעשה למשל למרגלות הכותל הדרומי, ולמרגלות חלק מהכותל המערבי.
גם פרופ' עמיחי מזר, רוני רייך
ואהוד נצר חתומים על חוות דעת דומה, אלא שהמדינה, המאשרת את הרוב המוחלט של
העובדות הכלולות בעתירה, נמנעת מלאכוף את החוק במקום בשל מה שאילן פרנקו, מפקד
משטרת מחוז ירושלים, הגדיר בבג"ץ: "הפרות סדר בקנה מידה כזה או
אחר", הצפויות להתפתח אם ינסו לאכוף את החוק במקום. גם רשות העתיקות פועלת
באזור כשידיה כבולות, שכן כל פעולותיה שם כפופות להנחיה והכוונה של הדרג המדיני.
האזור שבו מדובר נושק לחומה המזרחית של הר הבית ומקביל לו. אורכו 800 מטרים, שמתוכם כ-650 מטרים, מצפון ומדרום
לשער האריות ושער הרחמים תפוסים על ידי שני בתי קברות מוסלמים. האחד מצפון לשער
האריות, ושמו "אל יוספייה", והשני מדרום לשער
האריות ולשער הרחמים ושמו "באב אל רחמה".
הקצה הדרומי בית הקברות "באב אל רחמה" תחום בגדר ישנה. בין הגדר הזאת
לפינה הדרום-מזרחית של חומת הר הבית משתרע שטח המריבה: אורכו כ-80 מטר ורוחבו כ-25 מטר. חלק מדרך העופל,
שמעולם לא שימש קודם לכן לקבורה. בשטח הזה, המוגדר בחוק כאתר עתיקות וכחלק
מ"הגן הלאומי", החלו ערבים מוסלמים לקבור את מתיהם לפני שנים אחדות.
המשטרה אומרת שעד כה נקברו במקום 21 מתים, ונחפרו עוד 39 קברים שטרם נעשה בהם
שימוש. המשטרה גם מונה 35 חלקות קבר נוספות, שהיא אינה יודעת אם כבר נקברו בהם
מתים, אם לאו. "הוועד", לעומת זאת, מדווח על קבורה בפועל של 15 מתים
בלבד, ועל עוד כמה עשרות תאי קבורה וחלקות ללא תאי קבורה, עם שלט אבן המציין את
זהות בעליהן.
לעתירה של הוועד קדמה עתירה נוספת
באותו עניין, של פעיל הימין אריה קינג.
קינג ערך תחקיר משלו ומצא שמוכתר הכפר סילוואן, יחד עם שניים אחרים, מוכרים לכל דורש חלקות קבורה
במקום במחיר של 2,500 שקל לחלקה. המשטרה, לדבריו, אינה מונעת קבורה במקום, אלא
מסתפקת במו"מ עם הבעלים כביכול של חלקות הקבורה, לשם הנמכת מבני הקבורה.
קינג הגיש לבג"ץ תצהיר המעיד, שהוא עצמו רכש
מהמוכתר של סילוואן שתי חלקות קבורה במקום באמצעות
"איש קש" ערבי. השופטים החליטו לאחד את העתירה של קינג
עם העתירה של הוועד. בוועד, שהינו א-פוליטי ושעניינו המוצהר הוא "הרצון למנוע
פגיעה בעתיקות הר הבית, שהם נכס תרבותי ומדעי אוניוורסלי
וקדוש לשלוש הדתות", היתה אי נוחות מסוימת מהחבירה הזאת שבג"ץ כפה
עליהם, אבל "בגלל החשיבות חסרת התקדים של העניין", הוחלט לא לברור
בשותפים.
עו"ד שמואל ברקוביץ, מחבר הספר "מלחמות המקומות
הקדושים", שהגיש את העתירה, מציין, כי לפי כל הגרסאות, הקברים התפוסים מהווים
רק 1.5% משטח האתר שבו מדובר, "ולא יעלה
על הדעת לוותר על אתר של 2,000 מ"ר בגלל קברים בלתי חוקיים בשטח של 30
מ"ר בלבד". ברקוביץ גם מזכיר שעיריית
ירושלים, בעלת השטח, הוציאה צו הריסה מינהלי לשני מבני קבורה במקום, אבל המשטרה,
ככל הנראה בהנחיית הדרג המדיני, נמנעה מלממש אותו.
תוצאה אחת משמעותית כבר הביאה העתירה: המדינה הצהירה בבג"ץ שתמנע קבורה
בחלקות חדשות באזור העופל. במקום גם הוצבו שוטרים. עם זאת, המדינה אינה מוכנה
להתחייב למנוע קבורה בחלקות שהוכשרו לכך, ושטרם נעשה בהם שימוש. ברקוביץ אינו מבין זאת: "אם ימנעו מלקבור במבנים קיימים,
יהיו הפרות סדר, ואם ימנעו קבורות חדשות, לא יהיו הפרות סדר?" גם השופט
העליון אליקים רובינשטיין העלה תמיהה
דומה. עו"ד יובל רויטמן, סגן פרקליט המדינה, מבקש
מבג"ץ שלא להתערב ולהשאיר את שיקול הדעת בפרשה הזאת לדרג המדיני. הוא ציין
בפני השופטים כי למרות העובדה שהאזור מצוי מחוץ להר הבית, הרי שההלוויות למקום
יוצאות מתוך ההר, "ומידת הרגישות שם רבה ביותר".
"צו ביניים ופעולות אכיפה
שתתחייבנה כתוצאה מכך, כרוכים בסיכון ממשי של הסדר הציבורי", אומר רויטמן. בתשובה הכתובה של המדינה לבג"ץ נכללת גם
התחייבות לסייע לעיריית ירושלים, "בעיתוי המתאים", לבצע את צווי ההריסה
המינהליים נגד שניים ממבני הקבר החדשים שטרם הושמשו.
מי שמתקומם נגד השימוש בנימוק של "הפרות סדר" הוא ראש המוסד לשעבר,
זמיר: "יש לא מעט תקדימים מהשנים האחרונות, שבהם המדינה השתמשה בנימוק הזה
כדי להשתמט מחובתה לאכוף את החוק. מדינת ישראל היא כיום השליט בהר ועליה מוטלת
החובה לאכוף את החוק במקום. אפשר לעשות את זה בחוכמה, ומבלי להגיע לעימות ולהחרפה.
זה לא חייב בהכרח להיות בכוח, אבל אי אפשר לנהוג במקום הזה מנהג של הפקרות, וזה מה
שהתרחש שם בשנים האחרונות יותר מדי פעמים.
"הרצון לשקט בהר הבית מובן, והוא אכן צריך להיות לנגד עיניהם של מקבלי
ההחלטות, אבל חלק מהשקט נבנה על ידי שמירת החוק. ניתן לעשות זאת בעדינות המתבקשת,
אבל גם בהחלטיות המתבקשת. הר הבית חשוב לא רק לנו, אלא לכל הדתות, וזאת חובתנו
לפעול שם כשצריך". דברים ברוח הזאת מצורפים לעתירה גם במסגרת תצהירים שהגישו
בעבר לבג"ץ "ביטחוניסטים" נוספים, כמו
מאיר דגן, לשעבר חבר הוועד וכיום ראש המוסד; השר לשעבר לביטחון פנים אביגדור קהלני, ויעקב יניב, ראש אגף לשעבר בשב"כ. שלושת אלה,
ובמיוחד קהלני, מונים שורה של מקרים שבהם הדרג המדיני
דחה את המלצת המשטרה להימנע מאכיפת החוק בהר הבית מחשש למהומות דמים, ולמרות זאת
השקט נשמר. הם גם מתריעים מפני אימוץ דפוס התנהלות, שבו עצם השימוש באיום על ידי
המוסלמים ימנע מהרשויות להתנהל כיאות בכל הנוגע לשמירת החוק.
ההר של כולם
סוגיית הר הבית על מורכבותה, סיבוכיה ורגישויותיה זוהתה עד היום בציבור כעניינם של
מתי מעט, בעיקר אנשי ימין - דתי, או קומץ של משוגעים לדבר, ספק תמהונים ספק
סהרורים, כפי שהתקשורת נהגה לתייג אותם. הפעילות של "הוועד" הביאה
למציאות ציבורית חדשה, והפקיעה למעשה את העיסוק בעניין הר הבית והאזור הסובב אותו
מתחום הימין.
כך למשל, על המודעה הראשונה שפירסם
לפני שנים אחדות חתמו 82 ח"כים מכל סיעות הכנסת, ובהם גם ח"כים ממרצ. אחר כך הצטרפו גם סופרים, משוררים ואפילו טדי קולק. הוועד הכריח למעשה את הרשויות באמצעות בתי המשפט לאפשר
את פרויקט סינון העפר מההר, להוציא מההר משור חשמלי ענק שבו השתמשו אנשי הווקף כדי
לחתוך אבנים עתיקות, זירז את הטיפול בבלטים המסוכנים בחומה הדרומית ובחומה המזרחית
של מתחם הר הבית, והביא להגבלת כניסה של חומרי בניה לאתר, חומרים ששימשו לבנייה
בלתי חוקית.
הסופר ס' יזהר, אחד העותרים, אומר שחשיבות העתירה ופעילות הוועד היא בעצם העלאת
הנושא אל סדר היום, כדי לאלץ את הרשויות להתייחס ולטפל בעניינים הקשורים להר הבית,
שהינו עניין של כל שלוש הדתות. גם הניסוחים שעליהם חתומים אישים כפרופ' רביצקי וא.ב. יהושע שונים באופיים
מהניסוחים שבהם בוחרים תנועות הר הבית. הוועד ואנשיו מדברים על הצורך למנוע
"פשעים ארכיאולוגיים, שהם בלתי נסבלים בעיני כל בן תרבות, וזאת ללא כל קשר
לזהות פוליטית או עמדה אידיאולוגית. זאת, בדיוק כפי שאין להעלות על הדעת ביצוע
מעשה הרס שיטתי דומה באתרים בעלי חשיבות דומה בעולם, כמו האקרופוליס באתונה או
הפורום ברומא".
שופטי בג"ץ מגלים זהירות, אך גם אהדה מסוימת. הם סירבו להוציא צו ביניים, אך הוציאו צו על תנאי המורה למדינה לנמק עד
סוף החודש הזה מדוע לא יגודרו הקברים שבהם כבר נקברו מתים בדרך העופל, מדוע לא
ייהרסו לאלתר כל מבני הקבורה הריקים במתחם ויסולקו מיידית השלטים המכריזים על
שיוכן של חלקות מסוימות בדרך העופל למשפחות מוסלמיות לצורך קבורה בעתיד, וכן מדוע
לא יועמדו מוכרי הקברים, חופריהם וקוברי המתים במתחם
העופל לדין, והרשויות לא ידאגו לשמור עליו כגן לאומי וכאתר עתיקות. הם גם ממליצים
בפני הרשויות לפתוח בהידברות עם הוועד.