עבריין עתיקות או שומר שרידי ישראל?

מאת יפה גולדשטיין (פורסם בצופה 9/5/01)

הדי פרשת הרס העתיקות בהר הבית הושקו בינתיים, אבל ספיחיה ממשיכים לפעפע בשקט, גם בהמשך ההרס הבלתי הפיך על הר הבית עליו כבר לא מדברים, וגם בפרשה להלן.

בבית משפט השלום בירושלים מתנהל משפטו של צחי צוויג, סטודנט לתואר שני בארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן. צוויג מואשם בכך שביצע פעולות אסורות באתר עתיקות ליד כפר אוריה, אסף עתיקות וחיבל במקום.

לא ניכנס כאן לסיפור הזה בעוד המשפט מתנהל, למרות ששרידי האמון שלנו במערכת המשפט מעורערים מאוד אחרי פרשות כמו זו של מרגלית הר שפי. אך כדאי להזכיר שצוויג, במקרה או שלא במקרה, הוא הארכיאולוג שהציג לראשונה בכנס שנתי שרידים שליקט מהשפכים שפינו הפלשתינים לקידרון שלא כחוק ובלי פיקוח ארכיאולוגי מהר הבית בסוף נובמבר 1999. זאת בשעה שארכיאולוג מחוז ירושלים טען בתוקף שלא מדובר במימצאים יהודיים או בהרס ארכיאולוגי משמעותי.

טעותו הגדולה של צוויג היתה כנראה שהעז לקום בכנס העוסק בחידושים בחקר ירושלים ולהציג מימצא מתקופת בית ראשון שמצא בשפכים. בעוד ארכיאולוג מחוז ירושלים טורח להקל במעשי ההרס של הוואקף בפרשת הפתיחה הבלתי חוקית של הכניסה הראשית של מסגד אורוות שלמה בהר הבית, הולך סטודנט, ועושה מעשה ש'לא יעשה' וחושף את מה שהארכיאולוג המחוזי היה אמור לחשוף מייד עם גילוי הפרשה, ולפחות לעשות זאת טרם הביע חוות דעת על השפכים שהוצאו מהר הבית.

הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר, שנכחה באותו כנס מעידה שארכיאולוג המחוז קם ומחה על הצגת הדברים ונזף בצחי "בחימה גלויה כאילו היה צחי העבריין פורע החוק שעשה את הוונדאליזם בעתיקות הר הבית ולא אנשי הוואקף. הנוכחים נדהמו מתגובת אנשי רשות העתיקות ובמיוחד מאלה שמניעת הרס העתיקות על הר הבית היא בתוקף תפקידם ואחריותם הישירה".

מזר שחפרה בהר הבית מודה שצוויג הוא שעורר לראשונה את המחאה של הארכיאולוגים הפרשה זו, מחאה שתוך זמן קצר יותר הפכה להתארגנות של הוועד למניעת הרס העתיקות.

צוויג הוא שארגן את הפגנת הארכיאולוגים, בתוכם בכירים ביותר שנערכה במחאה על יד ערמת השפכים רווית העתיקות שנזרקו מהר הבית.

אם אתה מחבר את התגובה הנזעמת של רשות העתיקות, לעובדה שמייד הואשם בפרשה שולית של כניסה לאתר עתיקות, עליה גם דיווח למרצה שלו, מה ששולל אפשרות שהדברים נעשו בגניבה, עולה חשש כבד שפעילותו של צחי בפרשת השפכים שהוצאו מהבור באורוות שלמה בהר הבית השפיעה על שיקולי רשות העתיקות בהמלצתה להעמיד את צוויג לדין, בעוד צוויג, שקיבל שבחים על עבודתו מסירותו ורצינותו, מציג נימוקים משכנעים בפרשת החפירה באתר שליד כפר אוריה, אליה כאמור לא ניכנס.

ברשות העתיקות סרבו להתייחס לטיעוניו של צוויג, ואמרו בתגובה כי הדברים ידונו בבית המשפט והוא שיכריע. אם אכן צוויג חף מפשע, אין לו מה לחשוש. כאילו מדובר 'רק' במשפט, ולא בעינוי דין ובמה שעלול לסתום את הגולל על עתידו המדעי. וזה תמוה קצת מול ריבוי מקרי שוד העתיקות של שודדי עתיקות אמיתיים ולא של ארכיאולוגים בעלי עניין אמיתי בשימור העתיקות.

ד"ר מזר אומרת שלאור היכרותה עם צוויג נראה לה שהסבר והתראה מצד אנשי הרשות היו פתרון מתאים, וכי "לכל היותר מדובר בסטודנט נלהב יתר על המידה ולא בעבריין שיש להגן על עתיקות הארץ מפניו.".

נראה שדווקא בגלל הקשר של צוייג לפרשת העתיקות בהר הבית, היה ראוי שרשות העתיקות תנקה עצמה מחשד של מניעים לא עניינים, ותנסה לערוך ברור פנימי בעניין זה עם ארכיאולוג שגילה יותר אחריות מקצועית ולאומית מבכירים מנוסים וממוסדים ממנו, לפני ששופכים את דמו של צוייג בהצגתו כפושע.