חותם חרפושית, המאה ה־13 לפנה"ס (תקופת הברונזה המאוחרת), אבן סבון (סטיאטיט) עם שרידי תפס ברונזה ששימש לקיבוע לטבעת. מתאר דמות אל מצרי האוחז במטה (אולי סח’מת) ולצידו סימנים בכתב החרטומים.