בולת חמר, “[להצ]ליהו [בן] אמר”, יהודה, סוף ימי בית ראשון. זהו הממצא בעל הזיקה הישירה ביותר לפעילות המנהלית שהתקיימה בבית המקדש שנתגלה עד כה. טביעת החותם הקטנה הוצמדה לאריג שכיסה מיכל כלשהו ונצרפה לכדי חרס במהלך שריפה. טביעות חותם מסוג זה מוכרות לנו מבתי אוצר של מקדשים וארמונות במזרח הקדום.

משפחת אימר היתה משפחת כהנים מוכרת בסוף ימי בית ראשון, סביב המאות ה־7 עד תחילת המאה ה־6 לפני הספירה. פַּשְׁחוּר בֶּן אִמֵּר מוזכר במקרא כ”פָקִיד נָגִיד בְּבֵית ה’ ” (ירמיה כ’, א’). התארים פקיד ונגיד בסוף תקופת הבית הראשון שכיחים במקרא ומיוחסים לרוב למנהלים של אוצרות ונכסים. ניתן לשער שטביעה זו חתמה פריטי יוקרה או אספקה שנשמרו בבית האוצר של בית המקדש הראשון אשר נוהל בידי הכהנים מבית אימר. טביעת חותם זו היא הכתובת העברית הראשונה שנתגלתה אי פעם מבית המקדש הראשון ומהווה עדות ישירה לפעילות המנהלית של כהני בית המקדש ראשון.