בולת חמר, “[להצ]ליהו [בן] אמר”, יהודה, סוף ימי בית ראשון. זהו הממצא בעל הזיקה הישירה ביותר לפעילות המנהלית שהתקיימה בבית המקדש שנתגלה עד כה בסינון. טביעת החותם הקטנה הוצמדה לאריג שכיסה מיכל כלשהו ונצרפה לכדי חרס במהלך שריפה. טביעות חותם מסוג זה מוכרות לנו מבתי אוצר של מקדשים וארמונות במזרח הקדום. טביעת החותם נושאת את הכתובת “[…]ליהו/[בן] אמר”. משפחת אימר היתה משפחת כהנים מוכרת בסוף ימי בית ראשון, סביב המאות ה־7 עד תחילת המאה ה־6 לפני הספירה. פשחור בן אימר מוזכר במקרא כ”פקיד נגיד בבית ה’ ” (ירמיה כ’, א’). התואר פקיד ונגיד בסוף תקופת הבית הראשון שכיח במקרא ומיוחס לרוב למנהל של אוצרות ונכסים. ניתן לשער שטביעה זו חתמה פריטי יוקרה או אספקה שנשמרו בבית האוצר של בית המקדש הראשון אשר נוהל בידי הכהנים מבית אימר. טביעת חותם זו היא הכתובת העברית הראשונה שנתגלתה אי פעם מבית המקדש הראשון ומהווה עדות ישירה לפעילות המנהלית של כהני בית המקדש ראשון.
