מקטרות לעישון טבק, נפוצו ברחבי האימפריה העות’מאנית במהלך המאות ה־17–19 לספירה. למרות שישנן עדויות מעטות לעישון במקטרות מהעת העתיקה, השימוש הנרחב בהן החל במאה ה־16 עם גילוי אמריקה וייבוא הטבק לאירופה ולמזרח. בתוך כך התפתחה האומנות של מקטרות החרס באימפריה העות’מאנית. אל מקטרת החרס התחבר צינור עץ שבקצהו היתה פיה לשאיפת עשן הטבק. המקטרות עוטרו לרוב בעיטורים צמחיים וגיאומטריים ועל חלקן אף מופיע כיתוב. בירושלים פעלו עשרות בתי יוצר לייצור מקטרות, אך הן היו נפוצות באזורים רבים באימפריה, דוגמת איסטנבול, וחלק גדול מהמקטרות מגיע מבתי יוצר מחוץ לירושלים.