מטבעות מהר הבית
מעל ל-6,000 מטבעות נמצאו בסינון העפר מהר הבית. מתוכם, המטבעות שנטבעו בירושלים, משתייכים כמעט אך ורק לתקופות בהן שימשה כעיר הבירה. מטבע אינו רק אמצעי תשלום. כל מטבע הוא תעודה משפטית בזעיר אנפין, אמצעי תעמולה לפרסום השלטון ונושא על גביו את הרעיונות, הסמלים והאמונות של בני התקופה.
מטבע "יהד": זעיר, עשוי כסף ועליו מוטבעת המילה 'יהֻד' בכתב העברי העתיק. צד א': שחוק; בצד ב' – דמות דורס לילי (כוס או תנשמת) ולצידו הכיתוב "יהד". מהמטבעות הראשונים שנטבעו בירושלים על ידי יהודים בארצם. המטבע מתוארך החל מאמצע המאה הרביעית לפני הספירה, אז שלטה באזור האימפריה הפרסית.
מטבע ברונזה של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס, 175- 164 לפנה"ס, התקופה ההלניסטית. נטבע בפתולמאיס (עכו). בימיו הוכרזו גזרות השמד על היהודים שבעקבותיהם פרץ מרד המכבים בשנת 167 לפנה"ס. צד א': ראש השליט פונה לימין; צד ב': דמות אלה (פרספונה או דמטר).
תלמי השלישי, 230 – 222 לפנה"ס, התקופה ההלניסטית. נטבע בצור, ברונזה. צד א': ראש זאוס־אמון; צד ב': זוג סמלים של זאוס – נשר על גבי ברק.
יוחנן הורקנוס, 125 – 105 לפנה"ס, ברונזה. נטבע בירושלים. צד א': כתובת בכתב עברי קדום, מוקפת זר: "יהוחנן הכהן הגדול וחבר היהודים". צד ב': זוג קרני שפע עם רימון. ראשון השליטים החשמונאים שטבע מטבעות.
אלכסנדר ינאי, 79/80 לפנה"ס, ברונזה. נטבע בירושלים. צד א': עוגן מוקף עיגול. צד ב': כוכב עם שמונה קרנים. היה המלך החשמונאי ששלט את התקופה הארוכה ביותר. המטבעות שנטבעו תחת שלטונו, ובעיקר פרוטות הברונזה הקטנות, המשיכו לשמש עשרות שנים לאחר מותו ועד סמוך לסוף ימי בית שני.
הורדוס, 37 לפנה"ס – 4 לספירה, ברונזה. בצד אחד: עוגן עם כתובת. בצד שני: קרני שפע עם מטה הרמס (קדוקיאוס). נטבע בירושלים. "המלך הבנאי", הורדוס הקים את מבנה הר הבית ואת בית המקדש. עליו נאמר: "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו". הבניה נעשתה ללא חומר מליטה אלא על ידי שימוש באבנים ענקיות מסותתות היטב, כך שיותאמו זו לזו באופן מדויק. מרחב הר הבית שבנה הורדוס היה ה'טמנוס' (המרחב המקודש) הגדול ביותר בעולם הרומי של אותה תקופה.
אמביבולוס, שימש כנציב תחת שלטונו של אוגוסטוס. 9/10 לספירה, ברונזה. נטבע בירושלים. צד א': שיבולת עם כתובת; צד ב': עץ תמר עם תאריך לשלטון הקיסר. היה מראשוני הנציבים הרומיים בארץ.
פונטיוס פילטוס, 29/30 לספירה, ברונזה. נטבע בירושלים. צד א': כלי פולחן רומי (סימפולום). צד ב': שלוש שיבולים. פילטוס שימש כנציב תחת שלטונו של טיבריוס ובימי שלטונו נצלב ישו. פילטוס לקח מכספי בית המקדש לטובת מבני ציבור ואמת המים לירושלים.
אגריפס הראשון, 41/42 לספירה, ברונזה. נטבע בירושלים. צד א': סוכך מלכותי; צד ב': שלוש שיבולים. נכדו של הורדוס.
מטבע כסף "מחצית השקל" מהשנה הראשונה למרד הגדול ברומאים, 67/66 לספירה. צד א': ענף עם שלושה רימונים וכתובת בכתב העברי העתיק – "ירושלים הקדשה"; צד ב': גביע העומר, מעליו האות א' ומסביב הכתובת "חצי השקל". מטבעות מחצית השקל שימשו לתשלום מיסי המקדש ברוח מצוות מחצית השקל עבור המשכן (שמות ל, י"ג), והחליפו בימי המרד הגדול את השקלים הצוריים. מטבעות אלה נטבעו כנראה בהר-הבית עצמו על ידי שלטונות המקדש.
שמינית שקל, שנת 70/69 לספירה, ברונזה. שנת ד' למרד הגדול. נטבע בירושלים. צד א': גביע וסביבו כתובת: "לגאלת ציון". צד ב': לולב אגוד בין שני אתרוגים וסביבו הכתובת "שנת ארבע".
האנשה של העיר קונסטנטינופוליס, 330 – 335 לספירה, ברונזה. נטבע בתסלוניקה בראשית ימי בית קונסטנטינוס. בצד א': ראש חבוש קסדה וחנית; צד ב': אלת הנצחון (ניקה) על חרטום ספינה.
אל-מנצור אל-חאכם באמר אללה, 996 – 1021 לספירה (386 – 411 להיג'רה), נטבע בסיציליה בשנת 395 להיג'רה, זהב. היה החליף הפאטימי שהכריז על עצמו כנביא וייסד את הדת הדרוזית בשנת 1017 לספירה. החריב את כנסיית הקבר עד היסוד בשנת 1009 לספירה, רדף את היהודים והנוצרים ונעלם באופן מסתורי בשנת 1021 לספירה.
צד א': במרכז – الحاكم بامر الله \ امير المؤمنين; מסביב: بسم الله ضرب هذاالدينار بصقلية سنة خمس و تسعين و ثلثما ئة.
תרגום צד א': במרכז – אלחאכם באמר אללה / אמיר המאמינים; מסביב: בשם אללה מטבע זה נטבע בסיציליה בשנת חמש ותשעים ושלוש מאות.
צד ב': במרכז- محمد رسول الله \ على ولى الله; מסביב: لااله الاالله وحده لاشريك له محمد رسول الله على ولى الله.
תרגום צד ב': במרכז – מוחמד שליח אללה / ועלי הנלווה לאללה; מסביב – אין אלוהים מלבדי אללה היחיד אין לו שותף איתו, מוחמד שליח האל ועלי הנלווה לאללה.
בלדווין השלישי, מלך ממלכת ירושלים הצלבנית בשנים 1143–1163 לספירה. בילון דינר, סגסוגת כסף. נטבע בירושלים. צד א': צלב וסביבו כתובת: BALDVINVS REX (בלדווין מלך); צד ב': מגדל דוד וסביבו כתובת: DE IERUSALEM (מירושלים).
אסימון עופרת מהתקופה הצלבנית. שימש באירופה של ימי הביניים במאות ה־12 וה־13 לספירה כתחליף למטבעות כסף שהיה זול וקל להכנה. בתקופה זו עליית היקף המסחר הובילה למחסור במטבעות ברונזה, זהב וכסף. תחליף דומה לא שימש בעולם האסלאמי ולכן מציאתו בהר הבית עשויה להיקשר לפעילות הצלבנית במהלך המאה ה־12, בדגש על האבירים הטמפלרים שהפכו את חציו הדרומי של הר הבית למפקדתם הראשית. מטבעות כאלו נמצאו באתרים רבים ברחבי ממלכת ירושלים הצלבנית. יתכן שבחלק מהמקומות שימשו גם כאסימונים לספירה וככלי משחק.
אל-ט'אהר אבו-סעיד ג'קמק, 1438–1453 לספירה (842–857 להיג'רה), נחושת מצופה זהב. נטבע בקהיר. נוסח הטקסט המקובל למטבעות אלו (חלקו חסר במטבע זה):
צד א': بالقاهرة \ السلطان الملك الظاهر \ ابو سعيد جقمق عز نصره\ [—]
תרגום צד א': בקהיר / הסולטן המלך אלט'אהר / אבו סעיד ג'קמק שנצחונו יהיה רב פאר \ […]
צד ב': ارسله \ لااله الاالله \محمد رسول الله \ بالهدى
תרגום צד ב': הוא [מוחמד] נשלח / אין אלוהים מלבד אללה / מוחמד שליח אללה / בהדרכתו [של מוחמד]
אל-מלך אל-אשרף סיף אל-דין קאיטבאי אבו אל-נאצר, 1468 – 1496 לספירה (872 – 901 להיג'רה), כסף. כנראה נטבע בחלבּ. בנה את סביל קאיתבאי ואת מדרסה אשרפייה בהר הבית.
צד א': במרכז – قا يتباى; מסביב – السلطان الملك الاشرف ابو النصر.
תרגום צד א': קאיתבאי ; מסביב: הסולטן המלך אל-אשרף (הנעלה) אבו אל-נאצר.
צד ב': لا اله الا \ الله محمد \ رسول الله.
תרגום צד ב': אין אלוהים מלבד / אללה מוחמד / שליח אללה.
ביאזיד השני, שלט באימפריה העות'מאנית לפני שכבשו את הארץ, 1481 – 1512 לספירה (886 – 918 להיג'רה), כסף. בנו, סלים הראשון, כבש את הארץ מידי הממלוכים. ביאזיד ציווה על כל מושלי הנפות האירופאיות של האימפריה הע'ותמאנית לקבל את מגורשי ספרד ולנהוג בהם בידידות ולעג לפרדיננד ואיזבאלה ששלטו בספרד על כך שרוששו את ממלכתם בעקבות גירוש היהודים והביאו שגשוג לאימפריה העות'מאנית. הפך את הצבא העות'מאני ל'מודרני' על ידי הכנסת נשק חם ובנה צי ימי שאפשר לבנו לנצח את הממלוכים.
נפוליאון השלישי, 1858, זהב, הקיסרות הצרפתית, נטבע בצרפת על ידי ז'אן ז'ק ברה (Baree). נפוליאון השלישי הוא אחיינו של נפוליאון-בונפרטה המצביא. הכריז על עצמו כקיסר בשנת 1851. צד א': Empereur. Baree. Napoléon III. צד ב': 5 Frances 1858. מסביב: EMPIRE FRANÇAIS. מטבעות מסוג זה שימשו במסחר בירושלים וכונו "נפוליאונים". מטבע זה נוקב והפך לתכשיט.
מחמד החמישי, 1327 – 1336 להיג'רה (1909 – 1918 לספירה), סגסוגת נחושת וניקל.
מונה לסולטן לאחר הפיכה צבאית שנישלה את אחיו, עבד אל-חמיד השני.
הצטרף במלחמת העולם הראשונה לכוחות גרמניה ואוסטריה כנגד מדינות ההסכמה.
צד א': טוגרה (סמל הסולטן ותאריו) בתוך זר. מימין: رشاد; מתחת: سنة ٤ ; מסביב: حريت \ مساوت \ عدالت.
צד ב': במרכז – ٥ باره; מסביב: ضرب في دولت عثمانيه قسطنطينية ; בתחתית: ١٣٢٧.
