לעתים תיארו ההיסטוריונים את המציאות באופן מגמתי לפי אמונותיהם, לעיתים נטו להתמקד רק במאורעות המכוננים ובדמויות החשובות, ולעיתים זהו הקורא עצמו, שאמונותיו ותפיסת עולמו מסיחות את דעתו מהפרטים והפריטים הקטנים שמופיעים בין השורות. בפערים אלו נכנסת הארכיאולוגיה. הממצא הקטן מספר על עולם האמונות כפי שהן באות לידי ביטוי במעשה היום־יומי ומאירים באור חדש את הכתוב.

 

שבר אצבע עם ציפורן של פסל בגודל טבעי שייצג דמות אל או מלך. הפסל הובא ממצרים, שם נחצבה האבן המטמורפית השחורה, במהלך תקופת הברונזה המאוחרת (מאות 15־13 לפנה”ס, השושלות ה־18 עד ה־20) כשמצרים שלטה במרחב כנען.

 

תליון עשוי פיאנס עם כרטוש תחותמס ה-III. בחלקו העליון מופיעים עין מאופרת ונחש קוברה. נוצר כנראה בסוף המאה ה־14 או בראשית המאה ה־13 לפנה”ס, לאחר שלטונו של תחותמס. למידע נוסף.

 

שבר צלמית של ראש אריה מהמאה השמינית לפנה”ס. ניתן להבחין בלסת התחתונה הבולטת, באוזניים המעוגלות הקטנות ובשרידי רעמה תחת האוזן. בין הצלמיות הרבות מתקופת הברזל שנתגלו בירושלים וסביבתה, רק מעטות מתארות חיות פרא.

למידע נוסף על מחקר שברי הצלמיות שנתגלו בהר הבית.

 

צלבים עשויים אבן וברונזה. שימשו כתליונים או במחרוזת תפילה. התקופה הביזנטית עד התקופה הצלבנית. למידע נוסף (באנגלית).

 

חותמות חרס עם עיטור בדגם צמחי. התקופה הביזנטית, מאות חמישית – שביעית לספירה. נועדו להטבעה על לחם הקודש בכנסיות. בניגוד לחותמות לחם ששימשו ללחמים תופחים, לחם הקודש נאפה כמעין אפיפית שטוחה ולכן חותמות החרס היו בעלי שטח פנים רחב שאפשר להחתים על חלק רחב מהלחם.

 

שבר כלי מזיגה עשוי חרס בדמות בעל חיים (זואומורפי), השתמר ראש החיה שפיה שימש כזרבובית הכלי ובגבו השתמר שבר של ידית הכלי. התקופה האומאית עד העבאסית הקדומה, המאות השביעית עד התשיעית לספירה. פריט זה אינו בהכרח פולחני, אך יש בו מן הסתירה מול איסור הדמויות שהאסלאם אימץ מהיהדות. (ראו דוגמאות שלמות מכלים מעין אלו באתר “אוצרות המדינה”)

 

תליון סגסוגת כסף עם ברונזה. ציור של מרים אם ישו עם כתובת: “Je suis l’immaculée conception” (“אני העיבור ללא חטא”). בצידו השני של התליון מתוארת ככל הנראה הבזיליקה “העליונה” שהוקמה רק בשנת 1876 ותחתיה מצויינת שנת האירוע (1858) וכיתוב: ‎[Sa]nctuaire de N.D. de Lourdes, “כנסית גבירתנו של לורד”. מזכרת מכנסיית נוטרדאם בעיר לורד המתייחסת לסיפור מקומי משנת 1858 על התגלות של מריה לילדה במערה ליד העיר. לפי הסיפור, מריה אמרה לילדה “אני העיבור ללא חטא”, רעיון שנחשב למרכזי בכנסיה הקתולית. התליון הוא מסוף המאה ה־19 או ראשית המאה ה־20.

 

תליון מתכת זעיר בצורת ספר, בשני צדדיו הכיתוב “אללה” וארבעה כוכבים עם חמש קרניים. התקופה האסלאמית המאוחרת.

 

חותם גדול עם שארית דיו, המאה ה-19 עד המאה ה-20. כיתוב: “וקף האסלאמי”.

 

לחזרה לדף הראשי של התערוכה