ירושלים של ערב

הפוסט הבא אינו שגרתי. הוא אינו עוסק בארכיאולוגיה, אלא בסיפור ירושלמי נוגע ללב, שירה עברית, אוצר של ספרים איכותיים לחלוקה מיידית ובהזמנות להשקעה בנדל"ן בירושלים עם תשואה מדהימה, ולמעשה גם תרומה לפרויקט הסינון.

לפני כשנה וחצי ,במהלך חג החנוכה, היה חשש לצמצום של לפחות 50% מהפעילות שלנו. במהלך הכנת קמפיין לגיוס כספים, קיבלנו שיחת טלפון מעורך דין שהודיע לנו שהלקוחה שלו נפטרה, והורישה לנו 90% מדירתה ברח' עמק רפאים בירושלים. עם זאת, הצוואה קובעת שלאימהּ, שגרה איתה בדירה, יש זכות להמשיך לגור בה כל עוד היא בחיים, ולכן אסור לנו למכור את הדירה.

ההודעה הזו ועיתויהּ היו כהתגלות של אור בקצה המנהרה. הירושה הזו היא למעשה התרומה הגדולה ביותר שקיבלנו עד כה, ויש בה ערך רב, אף על פי שלכתחילה נראה היה שלא נוכל לממש אותה באופן מידי. היא נותנת אופק לעתיד, ובטחון שגם אם הפרויקט ייעצר בשל חוסר מימון – בעתיד הרחוק ניתן יהיה לממן את המשך המחקר ואת פרסום הממצאים. הבטחון הזה סייע לנו רבות להמשיך בפעילות, ולגייס מספיק כספים כדי לתפעל את המחקר והסינון בשנת 2023 עד לקבלת תמיכה שאושרה לנו על ידי המדינה. אכן ימים ספורים לפני חג הסוכות הגיע סנונית ראשונה מהתמיכה שאושרה לנו, ואז המלחמה טרפה את כל הקלפים.

שמה של המנוחה, גאולה הודס-פלחן ז"ל (1966-2022), היה מוכר לנו במקצת. היא נהגה מידי פעם לתרום לפרויקט דרך אתר מימון ההמונים שלנו, אבל מעולם לא נפגשנו או דיברנו איתה. גאולה ז"ל הייתה משוררת שאינה מוכרת לציבור הרחב, אבל בקרב חלק ממעגלי עולם הספרות והשירה היא מוכרת. היא עלתה לארץ מרוסיה כשהיתה בת 5, ולמרות זאת העברית היתה בנשמתה, והיא הצליחה להגיע לרמות גבוהות של כתיבת שירה עברית. היא פרסמה ספרים, אנתולוגיות ושירים רבים.

מסתבר שגאולה רחשה אהדה רבה לפרויקט הסינון, ואיננו יודעים אם ביקרה בו. לא היו לה ילדים ולכן לא יכלה להוריש להם את נכסיה. הידיעה שהמשוררת בחרה שההשפעה העיקרית שתותיר אחריה תהיה דווקא תמיכה במחקר, ולא רק בקידום ופרסום יצירותיה מרגשת אותנו מאד, ומהווה גם תמיכה מורלית להמשיך לדבוק במשימתנו ארוכת השנים.

למרבה הצער מצבה של אימא של גאולה לא אפשר לה להמשיך לגור בגפה, ולכן זמן קצר לאחר פטירת ביתה היא עברה לגור בצפון בסמוך לחברתה של גאולה המטפלת בה. בנוסף לכך, הבניין החל בתהליך של פינוי בינוי, ובמקומו ייבנה בניין מודרני עם דירות מרווחות יותר מהנוכחיות. לכן, בעוד מספר שנים יצטרכו כל הדיירים לפנות את דירותיהם.

בשבוע הבא יכנסו שוכרים לדירה וכעת מפנים את החפצים, ובעיקר את הספרייה העצומה שגאולה צברה במשך חייה. בספרייה זו ישנם אוצרות ספרות מכל הסוגים, החל מפרוזה, היסטוריה, פילוסופיה, ידיעת הארץ, ושירה כמובן. אז מי שמעוניין בספרים איכותיים מכל הסוגים מוזמן להגיע לאזור הבניין ברח' עמק רפאים 59. ערימה אחת מצויה ממול המכולת של ה-24 שעות והשניה במכולה בחניון האחורי של הבניין.

כפי שרמזנו בפתיחת הפוסט, דירה זו טומנת בחובה הזדמנות להשקעה מעניינת. מאז המלחמה, היקף התרומות שלנו צנח ביותר מ-70% שכן כמעט כל העולם הפילנתרופי כעת מגויס לנושאים הקשורים ישירות למלחמה. עמותות כמו שלנו נקלעות למצב לא פשוט המעמיד אותן בסכנת סגירה. לכן, הדרך היחידה שלנו להשיג נזילות כספית שתאפשר לנו להמשיך את עבודת המחקר והסינון היא באמצעות ירושה זו.

החלטנו לנסות לבצע עסקה של מכירת אופציית רכישה עתידית של הדירה. הרי בכל מקרה אם היינו יכולים למכור את הדירה כיום באופן סדיר רק משקיעים היו מגלים עניין בנכס כזה לאור תהליך פינוי בינוי שהחל לאחרונה עלה. כלומר, תמורת מקדמה שתשולם כעת המשקיע יקבל זכות רכישה של הדירה במחיר הנוכחי בעתיד. זאת כאשר לאחר השלמת תהליך הפינוי בינוי היזם יספק לדיירים דירות גדולות יותר בכ-60% מאלו הקיימות קיום, בתוספת מרפסת, חניה ומחסן. כלומר, המשקיע יוכל לשלם רק חלק ממחיר הדירה , ללא צורך לקחת הלוואות נוספות, ובעתיד יוכל למכור אותה במחיר גבוה בהרבה. במילים אחרות, מדובר בהשקעה במינוף ללא סיכונים וללא עלויות מימון.

פרסמנו את הדירה לפני כשבועיים (ראו מודעה ביד2) ומרוב פניות הפסקנו לענות לטלפונים… במקום זאת אנו מעבירים למשקיעים את פרטי העסקה במייל, ומבקשים שיגישו לנו הצעות. מכיוון שמדובר בעסקה שמהווה גם תמיכה בהמשך הפעילות של פרויקט סינון העפר מהר הבית, חשבנו להציע אותה גם לידידי ולתומכי הפרויקט, שאולי יראו בכך השקעה שהיא גם תרומה. מי שמעוניין בפרטים נוספים מוזמן לפנות אלינו ב-tmsifting@gmail.com , ונשלח פרטים נוספים.

ולסיום, כדי להוקיר תודה לגאולה פלחן ז"ל, אנחנו נסייע להנציח אותה גם באמצעות פרסום שיריה בערוצי התקשורת שלנו, וכסיפתח נתחיל עם השיר הבא:

ירושלים של ערב / גאולה הודס-פלחן ז"ל

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עֶרֶב, אֲנִי צָעִיף מִצְּעִיפַיִךְ,

אֲנִי אֶבֶן גְּלוּלָה עַל פִּי בְּאֵר,

וּמֵימַי לוֹחֲשִׁים לִי: יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם,

פִּתְחִי לָנוּ, שֶׁכְּבָר בָּא שַׁחַר!

וַאֲנִי לֹא נַעֲנֵית, כִּי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עֶרֶב אֲנִי,

וְשַׁחֲרךְ, לֹֹא לִי הוּא,

שָׁמַיִךְ הָאַדְמוֹנִיִּים,

שֶׁכָּל אַדְמוּמִית וְאַדְמוּמִית

שֶׁבָּהֶם – מַלְכוּת,

שָׁמַיךְ, לֹא לִי הֵם!

וַאֲנִי צָעִיף מִצְּעִיפַיךְ,

לוּ אֶנְוֶּה, רַק לְהֶרֶף עַיִן,

בַּמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ נֶעֱקַרְת,

יְרוּשָׁלַיִם!