ממצא ומוצא החודש: אבן הקלע של נעם ספיבק והמצור על ירושלים בעשרה בטבת

בעשרה בטבת זה, יום המציין את תחילת המצור הבבלי על ירושלים, אנו מתבוננים במעבר של הר הבית ממרכז מקודש למעוז נצור. תגלית שנמצאה בקיץ האחרון בסינון העפר מהר הבית – אבן קטנה ומעוגלת בקפידה שנחשפה על ידי נעם ספיבק – בן ה-12 – מספקת לנו עדות מוחשית לשיטות הלוחמה בעת העתיקה.

עם קוטר של 3 ס"מ ומשקל של 20.38 גרם, מידה קצת קטנה מהטווח המוכר של אבני קלע כדוריות מצור או גיר (בקוטר 4–7 ס"מ), הנמצאות לעיתים קרובות בשכבות חורבן מרכזיות, דוגמת אלו שנחשפו בלכיש. עם זאת, צורתה מרמזת כי ייתכן ששימשה כאבן קלע ייעודית. בהיבט של שיקול בליסטי, אבנים קלות שכאלו מעניקות עדיפות למהירות השיגור ולטווח על פני כוח ההרס המסיבי של אבני מצור כבדות יותר. קליע במשקל 20 גרם בידיו של קלע מיומן יכול להגיע למהירות העולה על כ-160 קמ"ש. בעוד שקליעים גדולים יותר היו מסוגלים לייצר כ-38 ג'אול של אנרגיה קינטית – די והותר לגרימת טראומה קטלנית מעוצמת המכה – אבנים קלות אלו שימשו ככל הנראה לירי מדויק במהירות גבוהה.

אבן קלע זו מצטרפת לקומץ אבנים כדוריות אחרות מצור ומגיר שנמצאו בסינון העפר מהר הבית. נוכחותן של אבני קלע כאלו בהר הבית מדגישה את האופי הטקטי של המצור הבבלי (או אולי המצור האשורי כ-115 שנים קודם לכן). הקלע היה חיוני באותה מידה גם עבור התוקף. ניתן לשער שכאשר הכוחות הבבליים צרו על ירושלים בעשרה בטבת, קלעי הצבא שלהם ודאי השתמשו באבנים מהירות כגון זו על מנת לספק "אש ריתוק", במטרה להסיר את המגינים היהודאיים משיניות החומות וממגדלי השער, כדי שניתן יהיה להקים את סוללות המצור.

הקלע נתפס לעיתים קרובות בשיח העממי כ"נשק של רועים", אך הממצאים הארכיאולוגיים והמקורות הכתובים חושפים שימוש צבאי מאורגן ביותר. התיאור המקראי בשופטים כ', ט"ז מתאר יחידת עילית של 700 קלעים משבט בנימין: "כָּל-זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא", בעוד שבדברי הימים ב', כ"ו, י"ד מצוין כי המערך הלוגיסטי הממלכתי של המלך עוזיהו כלל במפורש הכנה של "אַבְנֵי קְלָעִים" עבור הנשקייה הלאומית.

מבחינה ארכיאולוגית, קליעים אלו מסווגים לעיתים בטעות בהקשרים ביתיים כמקבות, משקולות או כלי משחק. רק באמצעות ניתוח הקשרי – זיהוי ריכוז של פריטים מעין אלו בגזרות הגנה של הישוב או באזורי קרב – מתבררים מהות שימושם ותיארוכם. לאור זאת, ובשל ההקשר המעורבב של הממצאים המסוננים מעפר הר הבית, אנו יכולים רק להעלות את האפשרות שמדובר באבן קלע ששימשה במצור על ירושלים.

בין אם שוגרה על ידי מגן יהודאי ובין אם על ידי תוקף בבלי, אשורי או רומאי, התגלית של נעם ספיבק מגשרת על הפער בין התיאורים במקורות ההיסטוריים לבין שרידי התרבות החומרית שנותרה מהקרבות שהגדירו את תולדות ירושלים. ובמועד המיוחד שאנו מציינים כיום, היא עשויה לעמוד כעדות אילמת לרגע לפני 2,600 שנה, שבו חצרותיו השלוות של הר הבית נפרצו לראשונה על ידי קולות המלחמה ואבניה.