להוציא את מצרים מבני ישראל

לקראת חג הפסח, רבים דורשים את הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן… לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ו', י"ג), ומזכירים שלפעמים קשה יותר להוציא את מצרים מבני ישראל, מאשר להוציא את בני ישראל ממצרים. בדרך כלל הכוונה היא לשיעבוד הרוחני, אבל תגלית חדשה שנחשפה ממש השבוע מוכיחה שגם את התרבות החומרית ה"מצרית" היה קשה להוציא מיהודה. מה גילינו? הציניקנים בטח יאמרו שארכיאולוגים תמיד "שולפים" ממצאים רגע לפני החג (בדיוק כפי שקרה בקיץ האחרון, כשמצאנו בולה מתקופת חורבן הבית בדיוק לפני ט' באב). אבל המציאות, מסתבר, עולה על כל תזמון!

ביום ראשון האחרון הגיעו ארבל מוניקנדם ומשפחתו להשתתף בסינון העפר מהר הבית (אל דאגה, יש לנו מרחב מוגן!), ומצאו שבר טביעת חותם (בולה) מימי הבית הראשון. על גבי החותם מתנוססים סמלים מצריים מובהקים, בהם שמש מכונפת (סמל לשלטון תחת הגנה אלוהית) וחלקי כרטוש (מסגרת אליפטית המקיפה שמות מצריים).

בשלב זה טרם נוכל לפרסם פרטים נוספים על הטביעה או תמונה מוגדלת שלה, שכן הממצא מצריך מחקר ופרסום מדעי מסודר לפני שיוצג לציבור הרחב. אך בשל התזמון המדהים רגע לפני ליל הסדר, החלטנו לשתף אתכם בהתרגשות.

ממצא זה מצטרף לשורה של ממצאים נוספים מפרויקט הסינון, מירושלים ומיהודה מאותה תקופה, המצביעים על שימוש נרחב במאפיינים מצריים במערכת המנהל של ימי הבית הראשון. אנו מוצאים שימוש בספרות היראטיות (מצריות), במידות ומשקולות, בסמלים ואפילו בשמות מצריים המופיעים על חותמות וטביעות חותם. גם במקרא עצמו אנו נתקלים בתופעה זו, בעיקר בקרב כוהנים ולוויים נושאי שמות מצריים (לדוגמה: חופני, פנחס ופשחור).

שורשי ההשפעה המצרית בתרבות המנהל של יהודה נעוצים ככל הנראה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת, בימי השושלות ה-18 עד ה-20, עת שלטה מצרים בכנען – דבר שהצריך הקמת מנגנון מנהלי רחב היקף.

מה משמעות התופעה? האם השימוש בסמלים מתוך פולחן האלים המצרי משקף חדירה של עבודה זרה לקרב תושבי יהודה? או שמא הסמלים הללו עברו "חילון" והפכו לסמלי מנהל אוניברסליים? (בדומה לשמות החודשים הלועזיים בימינו, כמו מרץ או יולי, שחלקם מקורם בשמות אלים ושליטים רומיים).

שאלה מרתקת נוספת היא מה היה יחסם של תושבי יהודה בימי הבית הראשון לתרבות המצרית, לאור מסורת יציאת מצרים? כזכור, ליהודה הייתה מערכת יחסים מורכבת ורבת-תהפוכות עם מצרים: החל בברית הנישואים של המלך שלמה עם בת פרעה וקשרי המסחר שניהל עימה, דרך פלישת שישק וביזת אוצרות המקדש, ההישענות של חזקיהו מלך יהודה על מלך מצרים כהגנה מול הפלישה האשורית ("משענת קנה רצוץ" כדברי הנביא), העימות הקטלני עם פרעה נכה בימי יאשיהו, ועד לסיוע הצבאי המצרי בשלהי ימי הבית בזמן המצור הבבלי.

את התשובות לשאלות המורכבות הללו נשאיר למחקר, אבל בהחלט רצינו לשתף אתכם שעוד נדבך בנתונים המצטברים של קשרי ישראל ומצרים נחשף ממש עכשיו, ימים ספורים לפני חג הפסח.

חג שמח! שנזכה להשתחרר מכל השיעבודים – הנפשיים והחומריים – בין אם הם "מצריים" ובין אם אחרים. אנו נושאים תקווה עמוקה לסיום המלחמה בהקדם, על ידי הסרת כל האיומים של המבקשים לכלות את עם ישראל ובהכנעתם.