כלי יבוא מיקניים בירושלים הקדומה

כלי יבוא מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה־14 לפנה"ס)

לפעמים אין צורך ביותר משלושה-ארבעה שברי כלי חרס בכדי לשנות את הידע הארכיאולוגי ולהפריך את תפיסותנו הקודמות. במהלך הסינון מצאנו שלושה שברי כלי חרס מיובאים מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה14 לפנה"ס). שני שברי חרסים של כלים שיובאו מיוון המיקנית והשלישי מקפריסין. עובדה זו לבדה כבר מלמדת על פעילות מסחרית כלשהי שהתקיימה בירושלים בתקופה זו.

שבר כלי יבוא מיקני (מאזור הים האגאי) מתקופת הברונזה המאוחרת

תקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה־13-16 לפנה"ס) בירושלים, בה אוכלסה העיר באוכלוסייה אמורית-כנענית, היא תקופה שקשה "להניח עליה את האצבע" מבחינה ארכיאולוגית (מה שמהווה דוגמא מצוינת לכלל שהממצא הארכיאולוגי לא תמיד משקף נאמנה את המציאות ההיסטורית). במילים אחרות, מאחר ומתקופה זו אין שכבת חורבן ולא אירעו שינויים דרמטיים אחרים בעיר, הממצא הארכיאולוגי מתקופת זו הוא דל למדי בכל העיר.

אולם הכלל אומר ש"לא מצאנו אינה ראיה", למרות היעדר ממצאים ממשיים מהעיר עצמה, התעודות ההיסטריות בנות התקופה, כגון מכתבי אל-עמארנה ושבר המכתב בכתב יתדות שהתגלה בחפירות העופל מספרים לנו אודות עיר חשובה בירושלים עם מלך, ארמון, סופרים מלכותיים, ותרבות מתקדמת.

באופן כללי, נוכחות כלי יבוא מהווה עדות לקיומם של מסחר וכלכלה מתקדמת – מן המאפיינים החשובים של תרבות עירונית מפותחת.

עד היום, החפירות בירושלים הניבו מעט מאוד קרמיקה מיובאת של תקופת הברונזה המאוחרת ומרבית הממצא שנחקר ופורסם מקורו בהקשרים מעורבים. כמויות נכבדות של כלים מיובאים נתגלו בשלושה אתרים בלבד, כולם אתרי קבורה: האחד בהר הזיתים (במתחם כנסיית דומינוס פלוויט), השנייה בשכונת נחלת צדוק (ב"נחלאות") והשלישי בתחום ארמון הנציב בדרום העיר. אך לא ברור עד כמה הממצא הזה משקף את החיים בתוך העיר עצמה בתקופה זו.

ממצאים נוספים

שבר קערה כנענית טיפוסית מתקופת הברונזה המאוחרת עם עיטור צבוע

במהלך הסינון התגלתה גם כמות קטנה של קרמיקה כנענית מקומית מתקופת הברונזה המאוחרת. ההבדל בין הקרמיקה המקומית (במיוחד סירי הבישול) של תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 1 (תקופת ההתנחלות) הוא לעתים דק ביותר, שכן רבות ממסורות ייצור הכלים המקומיות נמשכו בין שתי התקופות, הן בצורת הכלים והן בעיטוריהם. מלבד החרסים, התגלו מספר חרפושיות וטביעת חרפושית על ידית קנקן, שבר של פסל מצרי וקמע פאיינס הנושא את שמו של תחותמס השלישי מלך מצרים (המאה ה־15 לפנה"ס) – אלה עדויות מעניינות על הקשרים המצרים עם ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת.

הניגוד בין הממצא הארכיאולוגי הדל לבין המשתמע ממכתבי אל-עמארנה הניע את פרופ' נדב נאמן לטעון שהעדות הארכיאולוגית לא תמיד משקפת נאמנה את עוצמתם או חשיבותם וגודלם של אתרים. לפיכך הארכיאולוגיה לבדה איננה מספקת ויש להוסיף עליה את הנלמד מן הכתובים (למאמר המלא). תובנה זו שימשה כטענת נגד לטענתם של פרופ' ישראל פינקלשטיין ואחרים שימי דוד ושלמה בירושלים לאור הארכיאולוגיה אינם תואמים לממלכה מאוחדת עוצמתית, כפי שמתואר במקרא.

בתגובה לטענותיו של נאמן, הציעו פינקלשטיין ואחרים תיאוריה, שלפיה התל הקדום של ירושלים, בתקופת הברונזה המאוחרת שכן למעשה על הר הבית וזו הסיבה למיעוט הממצאים מהתקופה הנ"ל בעיר דוד. במתחם הר הבית, הרי לא ניתן לנהל חפירה ארכיאולוגית. כפי שכתב נאמן: "האזור החשוב ביותר למחקר נותר בחזקת ארץ לא נודעת". לאור זה, ממצאי תקופת הברונזה המואחרת מסינון העפר של הר הבית מקבלים משנה חשיבות.

במהלך הסינון התגלו כמויות אדירות של חרסים וממצאים אחרים שזמנם החל מתקופת הברזל 2א' ועד התקופה המודרנית – מכל התקופות שבהן התקיימה פעילות בהר הבית. אולם בכל העושר הזה, קיימים רק ממצאים בודדים מהתקופות הקדומות לתקופת הברזל 2 – כחצי אחוז בלבד. בשטחי בעיר דוד, לעומת זאת, האחוזים גבוהים בהרבה.

המורדות המזרחיים של הר הבית

גם במחקר החרסים מהמורדות המזרחיים של הר הבית (המדרון המערבי של הקדרון) נמצאו מיעוט של חרסים הקודמים לתקופת הברזל 2ב'. העדויות הללו מצטרפות למשתמע מהמקורות ההיסטוריים ומצביעים על כך שירושלים של קדם־ימי הבית הראשון הייתה ממוקמת מדרום להר הבית (האזור שנקרא כיום "עיר דוד") והפעילות האינטנסיבית בהר הבית עצמו החלה רק בתקופת הברזל IIא (תקופת הבית הראשון). שברי הקרמיקה המיובאים ושאר הממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת מצביעים על כך שהייתה באזור עיר עם קשרי מסחר ענפים, שכללו את המרכזים המיקניים והקיפריים, אבל עיקר האזור המיושב לא היה בהר הבית, אלא בסמוך לו.

מבולבלים? האם העדר ממצא אכן מהווה ראיה או שמא לא?

ובכן, זוהי דוגמא למורכבות המחקר הארכיאולוגי. קיים פער עצום בין אתרים בהם קיימים שרידים אדריכליים וממצא עשיר מהקשר ברור (שניתן לשייכו בדרך כלל לסיומה של תקופה). לבין מקומות בהם נמצאו רק חרסים בודדים, מטבעות וממצאים אחרים מפני השטח בלבד. הנתונים הכמותיים מממצאים כאלו משקפים נאמנה יותר את הפעילויות העיקריות שהתנהלו באתר. חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת נמצאו לרוב בפני השטח ובשכבות מילוי בסביבת עיר דוד, דבר שתומך בסברה המקובלת – ירושלים של התקופה שלפני ימי הבית הראשון הייתה בעיר דוד ולא בהר הבית.