נסע שריד בית המקדש וישב כאן

עפר עם אפר מחורבן המקדש בניו-יורק

אם יצא לכם לבקר בניו יורק, קפצו לבקר בבית הכנסת האמפטון. שם תוכלו לראות את שלט ההוקרה שתלוי על הקיר. לפני שנה, כשהקשיים הכספיים היו בעיצומם וסכנת סגירה ריחפה מעל הפרויקט, הוזמנו לבקר בבית הכנסת, שם התקבלנו בחום ובנעימות וחזרנו לארץ כשאמתחתנו די תרומות כדי להמשיך את פעילות המעבדה למשך שנה נוספת.

במשך השנים היו לפרויקט תורמים רבים, ואנו מוקירים את כולם – הן את אלו שהיו אתנו מההתחלה והן את המצטרפים החדשים, אבל התרגשנו לראות קהילה שלמה שתרמה תרומה משמעותית להמשך פעילותינו.

מעבר למילות ההוקרה, הלוח מכיל גם פך זכוכית ובו עפר מהר הבית.  כתבנו בעבר על העפר המיוחד אותו אנו מסננים, ואחוזי האפר הגדולים שהוא מכיל, שריד לחורבן הבית הראשון והשני.

רב שרירא גאון, שחי בבבל במאה העשירית, מספר שכאשר גלו ישראל לבבל, "בנו יכניה מלך יהודה וסיעתו בי כנישתא (בית כנסת) ויסדוה באבנים ובעפר שהביאו עמהם מבית המקדש, לקיים עליהם מה שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (וקראו לאותו בית כנסת) "בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא", כלומר שנסע שריד בית המקדש וישב כאן.

ובכן, כעת נסע שריד מהמקדש וישב גם בבית הכנסת האמפטון – בית הכנסת המודרני הראשון המכיל עפר ואפר ממקום המקדש. אנו מקווים שכמו בבבל, עפר זה ישמש בתור תזכורת לקשר עם ציון ויחזק את חברותם של אנשי הקהילה עם פרויקט הסינון.

אין לנו עניין במסחור העפר הזה, איננו רואים עצמנו כבעליו, ואנחנו שמחים לחלק את העפר לכל דורש שמבקר אצלינו. עם זאת, בשל המאמץ הרב שנעשה כדי לסנן אותו ולוודא שלא נותרו בו פריטים ארכיאולוגים ועבור הטיפול במשלוח שלו, אנחנו מבקשים תרומה צנועה באתר התרומות של הפרויקט עבור משלוח של דגימה של העפר בשקית קטנה.

כמו כן, רכזי קהילות המעוניינים בהרצאה על סינון העפר מהר הבית וממצאיו ובשלט הקדשה דומה מוזמנים ליצור קשר במייל inbal@tmsifting.org.

עפר ואפר לששון ויגון

היהדות לדורותיה הטמיעה את זכרון החורבן במקומות רבים בחיי היום-יום ובמעגל החיים. ברכת המזון שלאחר כל סעודה, השארת אזור בלתי מטוייח בבניין בית חדש ומנהגי האבלות בשלושת השבועות שבין צום י"ז בתמוז לתשעה באב הם רק חלק מהדוגמאות לשימור הכאב על חורבנו והעדרו של בית המקדש.

קערית אפר לשימוש בחופה

מנהג אחד, המוזכר בתלמוד הבבלי, הוא נתינת אפר בראשו של החתן ביום חופתו. עם נתינת האפר, קוראים את הפסוקים "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי. אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי."

כפי שסיפרנו בפוסט הקודם בנושא זה, בשנים האחרונות, אנו עדים ליותר ויותר חתנים הניגשים אלינו ומבקשים לקבל מעט עפר עם אפר מהר הבית לשימוש בחופתם.

אבל הבקשות לעפר ואפר מגיעות לא רק ממאורסים טריים, אלא גם מאבֵלים. אחד מהם היה מנהל הפרויקט, צחי דבירה שנהג בלוויית אמו על פי מנהג קדום של עצימת עיני הנפטר ופיזור מעט עפר תוך אמירת הפסוקים "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט) ו"וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (שם מו, ד). לאחרונה, לאחר מותו המצער של אחד התומכים הגדולים ביותר שלנו, שלחנו מעט עפר מהר הבית להיטמן בקברו, והדבר ריגש מאד את משפחתו שמצאה נחמה בכך שהוא טמון יחד עם עפר ממקום המקדש המכיל אפר מהחורבן.

היתה לנו מתנדבת בסינון שסיפרה שמכל הממצאים המרגשים ביותר כגון חותמות, מטבעות נדירים וכתובות, הממצא שהכי ריגש אותה היה פיסת עץ מפוחמת, שיתכן שמקורה בחורבן בית המקדש. החיבור המוחשי באמצעות ידיה עם האירוע הדרמטי ביותר בתולדות ישראל נגע בה בעומקי נפשה.

שנזכה לדעת להפיק משמעות מיום צום ט' באב, יום של התבוננות באירועים שהביאו לחורבן, להשפעתו על חיינו ומה  התיקון לאותה דרך שהביאה לחורבן ולפורענויות נוספות שחלו בעם ישראל ביום זה.

"נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד-ה'" (איכה ג מ)