ממצא ומוצא החודש: אדם כהן מצא קלע עופרת הלניסטי

כולם מכירים את האבן שדוד ירה בגוליית "בול בפוני", אבל האם ידעתם שאבני הקלע נותרו בשימוש צבאי גם אלף שנה אחר־כך? בקיץ הזה ביקר אדם כהן מירושלים בפרויקט הסינון וסייע לנו לגלות את מה שעשוי להיות קלע העופרת השמיני שנחשף בסינון העפר מהר הבית. הקליעים הזעירים אך הקטלניים הללו פותחים בפנינו צוהר מרתק לתולדות המלחמה הקדומה.

החל מהמאה החמישית לפנה״ס השתמשו הצבאות ההלניסטיים והרומיים ב"בלוטי עופרת" (glandes plumbeae) — קליעים עשויי עופרת. העופרת אפשרה ייצור של ״אבן״ קטנה ודחוסה יותר, שהתעופפה למרחקים ארוכים יותר וגרמה נזק גדול יותר עם פגיעתה. הצורה האווירודינמית — השקדית — של הקליעים סייעה אף היא לתעופתם והקשתה על האויב להבחין בהם ולהתגונן בטרם ייפגע.

רבים מן הקליעים עוטרו בסמלים או במילים ושילבו לוחמה פסיכולוגית או מאגית משולבת בנשק הקונבנציונלי. העופרת אינה משתמרת היטב, ובמקרים רבים קשה להבחין בעיטורים המקוריים; אולם במרחב ההלניסטי ידועים קליעים המעוטרים בסמלים המייצגים כוח וסכנה — עקרב, קלשון או סמלו של זאוס, הברק המכונף. לעיתים נשאו הקליעים כתובות כגון ״ניצחון״ או את שמו של מפקד הקרב.

מרבית קליעי העופרת שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות בארץ־ישראל מתוארכים לתקופה ההלניסטית, וייתכן שזה משקף את התקופה הסוערת של שלטונות הסלווקים והחשמונאים במאה השנייה לפנה״ס. הקרבות כללו לוחמה בשטח הררי וטקטיקות גרילה — מצע פורה לאבני קלע. הצבא הרומי שם דגש רב יותר על חי״ר כבד ועל כלי מצור, ובמאה הראשונה לספירה הפכו הקליעים לשכיחים פחות.

קלעי העופרת מהר הבית עשויים לרמוז על פעולות צבאיות שהתרחשו בתוך ההר או בסמוך לו בתקופה ההלניסטית — אולי אף בהקשר למצודת החקרא שאותה לא הצליחו החשמונאים לכבוש עד ששמעון, אחרון בני מתתיהו, השלים את המלאכה כעשרים שנה לאחר שיהודה שחרר את בית המקדש.

אדם כהן הצעיר מספר שכשראה את הקליע לראשונה חשב שזו ״סתם אבן״, אך מפני שהייתה כבדה כל־כך נתן אותה לאימו לבדיקה — והשאר היסטוריה… שמחנו לשמוע מאדם שהגילוי שלו דירבן את שאר חברי כיתתו, כיתה ו׳ מתל״י גילה, להתעניין יותר בהיסטוריה ובארכיאולוגיה.

קלעי העופרת אינם רק כלי נשק; הם גם מסר מן העבר — כל אחד נושא עמו סיפור על מאבקי כֹח, סמלים תרבותיים וחוסנן של קהילות קדומות. התגלית של אדם מוסיפה נדבך נוסף, ועוזרת לנו לבנות מחדש את סיפורה של ירושלים הקדומה — קליע אחר קלע.