תולדות הר הבית בתריסר ממצאים: #3 שלהי ימי הבית הראשון

והפעם בסדרת הפוסטים אודות ההיסטוריה של הר הבית בתריסר ממצאים, נעסוק בשלהי תקופת הבית הראשון – המאות השמינית עד השישית לפנה"ס (תקופת הברזל 2ב-ג).

בתקופה זו של השנה בעלי עסקים רבים וגדודי רואי־חשבון "בילו" לילות טרופים ללא שינה, בעודם ממהרים להספיק למלא את כל הטפסים ולהשלים את כל חובותיהם לפני סיום שנת המס.

מסים היו קיימים בצורה זו או אחרת משחר ההיסטוריה, מהרגע שהחברה האנושית התחילה לבנות מערכות מורכבות יותר מבתי־אב או משפחות מורחבות:

אם באחוזה משפחתית או בכפר קטן אדם היה יכול לעבד את שדותיו בבוקר ולעסוק בשמירה בערב, הרי שבערים, בממלכות ובאימפריות, צריך להחזיק חיילים במשרה מלאה – וכך גם שופטים, כהנים, מלכים וכו'. אבל אם כל אלה אינם מגדלים את מזונם, מישהו אחר צריך לספק להם אותו – וכאן נכנס המס לתמונה.

וכמובן, בכל מקום שיש מס – יש גם צורך במערך פקידוּת שתנהל את הגבייה, האיסוף, האחסון והחלוקה.

לפעמים הפקידים האלה מותירים אחריהם משהו והחפץ שנדון בו הפעם הוא שריד שכזה.

לפנינו שבר, בגודל של כ־7×7 מ"מ, של בולה – פיסת טין שבהיותה רכה ולחה הוחתמה בחותם לאחר שהוצמדה לחוט שהיה קשור סביב מסמך פפירוס מגולל. חדי העין יבחינו בטביעת סיבי הפפירוס וזו של הפתיל בצדהּ האחורי של הבולה. בצד הפנים ניתן להבחין באותיות עבריות קדומות שהשתמרו על טביעת החותם השבורה, שעם השלמתן ניתן לקרוא את המלים [ג]בען למלך. לפי צורת האותיות ולאור טביעות וחותמות אחרות, ניתן לתארך את החפץ למאה ה־7 לפנה"ס.

בולה זו שייכת לקבוצה מצומצמת המכונה במחקר "בולות פיסקאליות". נכון להיום, ידועות קרוב ל־60 בולות שכאלה, אך הבולה הזו הייתה מהפכנית – לא רק שהיא הייתה הראשונה שהזכירה את העיר גבעון, אלא היא הייתה הראשונה שהגיעה מעבודה ארכיאולוגית ולא משוק העתיקות. מאז, נתגלו והתפרסמו שתי בולות פיסקאליות נוספות בחפירות בעיר דוד, אחת נושאת את שם העיר בית לחם והשנייה מזכירה את העיר אלתקן מהר חברון. בולה נוספת שהתגלתה בחפירות למרגלותיו הדרום־מערביים של הר הבית, טרם פורסמה.

אז מה היא בעצם בולה פיסקאלית? המונח נטבע בידי נחמן אביגד בשנת 1990 כשבא לתאר שתי קבוצות של בולות מתקופת הבית הראשון בעלות מאפיינים דומים – הבולה שלנו משתייכת לתת־הקבוצה שבה כתובים:

  • שנת המלכות של המלך (בבולה שלנו השורה הראשונה לא שרדה ולא נוכל לדעת את השנה המדויקת שבה היא נטבעה).
  • שם של עיר – על הבולות שפורסמו עד היום מופיעים שמות של עשרים ואחד ערים שונות בממלכת יהודה (אצלנו: גבעון), שכמעט כולן מוכרות לנו מרשימת ערי יהודה שביהושע ט"ו.
  • המילה "למלך".

בקבוצה אחרת מופיע ציון השנה ושמו של פקיד, כאשר שם העיר והתיבה "למלך" נעדרים. ככל הנראה קבוצה זו מייצגת מיסים שהועברו לפקיד גבייה אזורי.

מאות רבות של חותמות וטביעות חותם מוכרים לנו מתקופת המקרא, וברובם המכריע אין אזכור לשנה מסוימת – החותם שימש את בעליו כל ימי חייו (או לפחות, כל זמן ששירת בתפקידו). החותם היה חפץ אישי ובלתי ניתן להעברה, שבמקרים רבים נקבר עם בעליו.

אז מדוע החותמות האלו שונים? התשובה נרמזת במילה האחרונה – למלך.

ידית "למלך" שנתגלתה למרגלות הפינה הדרום-מזרחית של הר הבית

לרבים מקוראינו ממצא זה מזכיר לבטח ממצא ארכיאולוגי אחר בן התקופה – קנקני "למלך". קנקנים אלו, שנמצאו ברחבי ממלכת יהודה, נושאים על ידיותיהם טביעות חותם עם סמל מלכותי, את המילה "למלך" וכן שם של אחת מארבע ערים – חברון, שוכה, זיף וממשת.

מדובר ככל הנראה במערכת כלכלית משוכללת מהמאה ה-8 לפנה"ס, שבה נאספו תוצרים חקלאיים מרחבי הארץ ורוכזו בארבעה אתרים. ככל הנראה מדובר במערכת מיסוי, שבו הקנקנים היו מיועדים לאחסון במחסני האוצר של ממלכת יהודה.

המקרא מספק רמזים לצורת מערכת המס שהתקיימה ביהודה בימי הבית הראשון. אמנם המילה "מס" עצמה משמשת עבור מס עובד, כלומר עובדות כפייה, אבל גם מסים אחרים היו קיימים והמקרא מתאר בכמה מקומות את כלכלת המלך שסופקה על ידי תושבי הממלכה (שמואל א', ח, ט"ו-י"ז; מלכים א', ה', ז'). המסים בדרך־כלל לא שולמו בכסף וזהב (ובוודאי לא מטבעות, שטרם הומצאו), אלא היו מס בעין – תבואה, יין ושמן, שהועברו לאוצרות המלכותיים בידי פקידי הגביה ששמותיהם מופיעים על חלק מהבולות הפיסקאליות.

התבואה הועברה בשקים ובקנקנים גדולים שנחתמו על מנת לוודא שיפתחו בידי אנשים מורשים בלבד. מספר בולות, כמו זו שלנו, משמרות על גבן את רושם סיבי הפפירוס, וסביר שהיו מחוברות ל"תעודת משלוח" שהיתה קשורה להעברת המסים. בולות אחרות לא היו מחוברות לדבר ושימשו מעין אסימונים המעידים על פירעון תשלום המס.

את הפרטים החסרים בתמונת מערכת המיסוי, אפשר להשלים במקצת מהשוואה לנהגים במזרח הקדום: המסים רוכזו במרכזים אזוריים – בעברית של ימינו, מחסנים שעבדו בהם מחסנאים, ובלשון המקרא –עָרֵי מִסְכְּנוֹת שעבדו בהן סוֹכְנִים – ומשם אל המרכז הארצי, בקריית השלטון. בהגיע השליחים אל הקרייה השלטונית קיבל את פניהם המופקד על אוצרות הממלכה או המקדש. בעניין מיסים שהועברו לבית המקדש, בסוף תקופת הבית הראשון, סביר להניח שאדם זה היה בן למשפחת אִמֵּר, שאחד מבניה מתואר במקרא בתור " פָקִיד נָגִיד בְּבֵית ה'" (ירמיה כ', א') ועל הבולה של אחד מבני המשפחה זו שנתגלתה בסינון העפר מהר הבית ועל דפוסי ניהול האוצרות בבית המקדש ובבית המלך נרחיב בפעם אחרת.

הר הבית בשלהי תקופת הבית הראשון

העוקבים אחרי סדרת הרשומות הזו מכירים כבר את הקריה השלטונית שנבנתה בהר הבית בימי שלמה המלך. בתקופת המקרא, האזור היה מכונה בשמות שונים ממה שאנו מכירים כיום. למרות שהמונחים "הר הבית" ו"הר בית ה'" מוזכרים במקרא כמה פעמים, השם הנפוץ יותר מפי שלושה הוא "הר ציון" כדוגמת הפסוק "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (תהלים מ"ח, ג') המתאר את הקריה המלכותית שהייתה מצפון ירושלים של אותה העת (בתקופה הביזנטית, השם "הר ציון" נדד אל גבעה סמוכה המוכרת עד היום בשם זה). כמו "הר הבית", כך גם המונח "המקדש" קיבל מעמד בכורה בכתבי חז"ל, אבל במקרא, מופיע דווקא המונח "בית ה'" נזכר 231 פעמים.

בימי ממלכת יהודה עבר המקדש עליות ומורדות והסופר המקראי נחרד לספר כיצד מצד אחד – הפולחן המונותאיסטי התקשה להכות שורשים והנביאים שוב ושוב זועקים על העבודה הזרה הפושה בעם, ומצד שני – גם כאשר העם ומנהיגיו עבדו את אלוהי ישראל, לא התקיים פולחן מרכזי יחידי, ומקומות פולחן אלטרנטיביים ("במות" בלשון המקרא) היו פרושים ברחבי ממלכות ישראל ויהודה. כמה מהמלכים יישמו רפורמות דתיות מקיפות, אך אלו לא הותירו רושם לאורך זמן, ויותר משאנו למדים על המקדש לאחר הרפורמות, אנו למדים על מצבו לפני־כן. חזקיהו פתח מחדש את דלתות המקדש הנעולות וחגג את חג הפסח (דברי הימים ב', כ"ט-ל') וכך גם בימי יאשיהו מוזכר חידוש חג הפסח (מלכים ב', כ"ג) כפי שלא היה "מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה". ושוב, בתקופת שיבת ציון, נחוג חג הסוכות לא כפי שהיה בבית המקדש הראשון, אלא כשהיה בימי יהושע בן־נון (נחמיה ח', י"ז).

כבר הזכרנו ברשומה הקודמת את שרידי הקיר המשולב בכותל המזרחי של הר הבית שעשוי להיות מתקופת הבית הראשון. כמות הממצאים מתקופה זו שהתגלו בהר הבית היא קטנה ואיננה מספקת מידע רב אודות מה שהתרחש בהר – אך ניתן לקבל מעט מידע על שהתרחש בהר בתקופת הבית הראשון באמצעות הממצאים מתקופה זו שעלו בסינון.

הממצא החשוב ביותר הוא שברי כלי החרס, אך בכדי שאפשר יהיה לומר משהו משמעותי, יש לסיים לעבד את הממצא הקראמי – ולערוך ניתוחים סטטיסטיים של התפלגות הטיפוסים השונים שהיו בשימוש בהר הבית לעומת אתרים אחרים – עבודה שנמצאת כיום בעיצומה. אל הקרמיקה שלנו מצטרפת גם כמות קטנה של חרסים וצלמיות שנתגלו בפיקוח של רשות העתיקות על חפירת תעלת חשמל בהר הבית בשנת 2007 וגם הפכית הראשונה מתקופת הברזל שנתגלתה בארץ – לפני כ־150, כשצ'ארלס וורן חפר מנהרה אל יסודות הכותל המזרחי.

מגוון צלמיות מימי הבית הראשון, אותו גילינו הן בעפר הר הבית והן בבור האשפה מימי הבית הראשון במדרון המזרחי של הר הבית, משקפים את דברי הנביאים על העבודה הזרה שנהגה בהר עצמו (יחזקאל ח; דברי הימים ב' ל"ג) ואת הרפורמות בהן הושלכו צלמיות כאלה אל האשפתות בנחל קדרון (מלכים ב כ"ג).

שרידי מחסן ציבורי של קריית השלטון של ימי הבית הראשון, שנתגלה בגן העופל שמדרום לכותל הדרומי של הר הבית.

טביעת החותם שבה פתחנו מספקת הצצה אל מערך גביית המסים שהתרכז במרכז המנהלי שהיה על הר הבית, אלא שכאן אנו נתקלים בבעיה – אמנם ארכיאולוגים משתדלים למעט בטיעוני העדר ממצא, אך לפעמים הדבר זועק לשמיים – אם קנקני "למלך" מכל רחבי הממלכה הובאו למתחם המלכותי שבהר הבית, היינו מצפים למצוא מספר גדול של ידיות "למלך" במהלך הסינון. למעשה – מצאנו רק אחת כזו. השאלה מתעצמת כשזוכרים שידיות "למלך" הראשונות שנתגלו אי־פעם נמצאו בידי צ'ארלס וורן, ממש למרגלות הכותל הדרומי (תמונה לעיל). בחפירות נוספות שנערכו למרגלות הר הבית מדרום התגלו לא מעט ידיות שכאלו – מה שכבר מצביע על פתרון אפשרי. יתכן שהמרכז המנהלי של הממלכה שכן בדרום הר הבית, אולי אפילו מעבר לגבולות המתחם כיום. מצבור נאה של בולות שהתגלו בחפירות העופל, כולל אחת עם שמו של חזקיהו מלך יהודה, מאששת את ההנחה הזו. כמובן, יתכן שהפעילות המנהלית ומקום האחסון של הקנקנים היו במקומות שונים.

המחקר שעוד נכון לנו

יתכן שבהמשך המחקר של כלי החרס מימי הבית הראשון ובממצא העצמות (במידה ונצליח לתארך תופעות מסוימות) נוכל לספק מידע נוסף אודות אופייה של העלייה לרגל לבית המקדש. שאלה נוספת שננסה לענות עליה באמצעות ניתוח ממצא שברי נרות השמן מחרס היא האם התקיימה בהר הבית פעילות גם בשעות הלילה?

בסינון עלתה קבוצת ידיות סירי בישול וכלי חרס אחרים שעליהם סימונים חרותים שונים, כאשר השכיח ביניהם הוא סימון בצורת +. לאחרונה עלתה במחקר הצעה לפיה, לאור ריבוי ידיות מסוג זה שנתגלו בירושלים, יתכן שמדובר בסימון של האות ת' בכתב העברי הקדום, ומדובר בכלים שהכילו תרומות לבית המקדש. טרם ניתחנו את הממצא מסוג זה כדי לחזק או לשלול הצעה זו.

יש בידינו גם אוסף של משקולות מימי הבית הראשון, שמחקר מעמיק בסוגי המשקולות ותקני המשקל שהיו נהוגים בהר הבית עשוי להוליד תובנות נוספות על מערכת המנהל של התרומות והמעשרות ואחסונם באוצרות המקדש.

שברי כלי חרס מהר הבית מעוטרים במירוק פסים

בסינון עלו גם שברי כלי חרס רבים ועליהם שרידי כתובות שנכתבו בדיו, בחריתה או באזמול. לצערנו, מכיוון שבסינון עולים לרוב רק שברי חרסים קטנים ולא שברים גדולים או כלים שלמים כמו בחפירה ארכיאולוגית רגילה, אין באפשרותנו להציע קריאה של יותר מאות בודדת או שתיים.

לסיכום, הר הבית בשלהי ימי הבית הראשון שימש כמרכז שלטוני ומנהלי, של בית המלוכה של ממלכת יהודה וכמובן, גם כמרכז פולחני–דתי. המקדש עמד ללא כל ספק בתחום הר הבית של ימינו, אך נשאלת השאלה היכן מוקמו המרכז השלטוני וקריית השלטון. האם בתחומי חומות הר הבית של ימינו? בתחומי העופל שמדרום לחומה הדרומית של הר הבית? או שמא בשניהם.

האם המקום שימש כמרכז עליה לרגל לכל אורך שלהי ימי הבית הראשון? מה היה היחס בין עבודת אלהי ישראל לבין הפולחן לאלוהים אחרים במקדש וברחבי הר הבית? האם התקיימו מבני מגורים בתחומי הר הבית של ימינו? התשובות לשאלות אלו ושאלות רבות נוספות שלארכיאולוגיה יש אפשרות לסייע במענה עליהן, עשויות לבוא בהמשך מחקר הממצאים מהסינון וממחקרים נוספים, אך לעת עתה הממצא בהר הבית מימי הבית הראשון שאינו מפרויקט הסינון, הוא דל ביותר וקשה מאד להסיק ממנו מסקנות כלשהן.

 

ארן ירדני, ממייסדי הפרויקט, מספר כיצד הכל התחיל

 

ארן ירדני, שבשנת 1999 היה סטודנט לארכיאולוגיה, ויחד עם צחי דבירה (צויג) החלו לבדוק את שפכי העפר שפונו מהר הבית, מספר מהזווית שלו את האירועים ההזויים שבעקבותיהם החל פרויקט סינון העפר מהר הבית.

לאחר ששמעו על משאיות שיוצאות מהר הבית ומגיעות למזבלה, הם הצליחו לעקוב אחריהן ולהתחיל לזהות ממצאים ארכיאולוגיים חשובים, אך דרך החתחתים רק התחילה כשהוואקף וגם רשויות המדינה הציבו עוד ועוד מכשולים בפניהם בטרם יכלו לפתוח במלאכת הסינון…

אשפה קדושה

בשבוע שעבר התפרסמה כתבה בעיתון מקור ראשון תחת הכותרת "פח הזבל של ההיסטוריה". בכתבה מתואר המחקר שביצענו כשסיננו חומר שהתגלה בעת עבודות פיתוח במורדות המזרחיים של הר הבית. עוד בשנת 2007 עלה בדעתנו הרעיון לדגום את השטח מתוך התקווה שיתגלו בו ממצאים שגלשו מהר הבית בתקופה שחומותיו נהרסו, אבל בעת החפירות בשנת 2009 זיהינו תופעה מעניינת עוד יותר – שני מצבורי אשפה – אחד, שהיה טמון בתוך בור, מתקופת הבית הראשון והשני, שהיה מונח על פני השטח בתקופת הבית השני.

את הממצאים המרתקים פרסמנו בכנס "חידושים בחקר ירושלים" ומי שהסיכום שבכתבה לא מספיק לו, מוזמן לקרוא את המאמר המלא.

מורדות הר הבית המזרחיים

בור האשפה מימי הבית הראשון כפי שהוא נראה בשטח לפני סינון.

במאמר פירטנו על תקופות וצורות השימוש במזבלה ועל הממצאים שגילינו כשסיננו אותה. בולה פיסקלית נדירה המלמדת על מערכת המיסוי ביהודה, הצדיקה פרסום עצמאי (תשמעו עוד עליה בפוסט קרוב) וצלמיות מתקופת בית ראשון שהתגלו בעפר הבור פורסמו יחד עם צלמיות דומות מהר הבית עצמו.

נקודה אחת שהתעכב עליה ארנון סגל בכתבה היא הכמות הגדולה של סירי הבישול שנמצאו במזבלה מימי בית שני (כמחצית מהכלים).

שברי חרסים מתחילת ימי הבית הראשון.

בעקבות זאת, בגליון של השבת האחרונה פורסמה תגובה למאמר מאת הרב ישראל אריאל, שבה הוא מציע שריבוי שברי החרסים מקורם בנוהג שהיה מקובל בימי המקדש לשבור סירי חרס ששימשו לבישול בשר קורבנות החטאת. שכן טעם הבשר נבלע בדפנות החרס, וישנו איסור לאכול מבשר הקורנות לאחר זמנם. לדעת הרב אריאל, את שברי החרסים הוציאו הכהנים מחוץ למקדש וקברו ב"בית הדשן". יש לציין, וכפי שצויין במאמר, התופעה של שכיחות גבוהה של סירי בישול מופיעה גם במזבלות האחרות סביב ירושלים, אם כי במזבלה הנדונה השכיחות אף גבוהה יותר. אנו נוטים לקבל את הסברם של רוני רייך וגיא בר-עוז, שכלים אלו היו הכלים העיקריים שבהם עשו שימוש עולי הרגל הרבים, וזהו פשר נוכחותם המוגברת, יותר מהאשפה העירונית הרגילה.

תגובתו של הרב ישראל אריאל

 

 

נסע שריד בית המקדש וישב כאן

עפר עם אפר מחורבן המקדש בניו-יורק

אם יצא לכם לבקר בניו יורק, קפצו לבקר בבית הכנסת האמפטון. שם תוכלו לראות את שלט ההוקרה שתלוי על הקיר. לפני שנה, כשהקשיים הכספיים היו בעיצומם וסכנת סגירה ריחפה מעל הפרויקט, הוזמנו לבקר בבית הכנסת, שם התקבלנו בחום ובנעימות וחזרנו לארץ כשאמתחתנו די תרומות כדי להמשיך את פעילות המעבדה למשך שנה נוספת.

במשך השנים היו לפרויקט תורמים רבים, ואנו מוקירים את כולם – הן את אלו שהיו אתנו מההתחלה והן את המצטרפים החדשים, אבל התרגשנו לראות קהילה שלמה שתרמה תרומה משמעותית להמשך פעילותינו.

מעבר למילות ההוקרה, הלוח מכיל גם פך זכוכית ובו עפר מהר הבית.  כתבנו בעבר על העפר המיוחד אותו אנו מסננים, ואחוזי האפר הגדולים שהוא מכיל, שריד לחורבן הבית הראשון והשני.

רב שרירא גאון, שחי בבבל במאה העשירית, מספר שכאשר גלו ישראל לבבל, "בנו יכניה מלך יהודה וסיעתו בי כנישתא (בית כנסת) ויסדוה באבנים ובעפר שהביאו עמהם מבית המקדש, לקיים עליהם מה שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (וקראו לאותו בית כנסת) "בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא", כלומר שנסע שריד בית המקדש וישב כאן.

ובכן, כעת נסע שריד מהמקדש וישב גם בבית הכנסת האמפטון – בית הכנסת המודרני הראשון המכיל עפר ואפר ממקום המקדש. אנו מקווים שכמו בבבל, עפר זה ישמש בתור תזכורת לקשר עם ציון ויחזק את חברותם של אנשי הקהילה עם פרויקט הסינון.

אין לנו עניין במסחור העפר הזה, איננו רואים עצמנו כבעליו, ואנחנו שמחים לחלק את העפר לכל דורש שמבקר אצלינו. עם זאת, בשל המאמץ הרב שנעשה כדי לסנן אותו ולוודא שלא נותרו בו פריטים ארכיאולוגים ועבור הטיפול במשלוח שלו, אנחנו מבקשים תרומה צנועה באתר התרומות של הפרויקט עבור משלוח של דגימה של העפר בשקית קטנה.

כמו כן, רכזי קהילות המעוניינים בהרצאה על סינון העפר מהר הבית וממצאיו ובשלט הקדשה דומה מוזמנים ליצור קשר במייל inbal@tmsifting.org.

עפר ואפר לששון ויגון

היהדות לדורותיה הטמיעה את זכרון החורבן במקומות רבים בחיי היום-יום ובמעגל החיים. ברכת המזון שלאחר כל סעודה, השארת אזור בלתי מטוייח בבניין בית חדש ומנהגי האבלות בשלושת השבועות שבין צום י"ז בתמוז לתשעה באב הם רק חלק מהדוגמאות לשימור הכאב על חורבנו והעדרו של בית המקדש.

קערית אפר לשימוש בחופה

מנהג אחד, המוזכר בתלמוד הבבלי, הוא נתינת אפר בראשו של החתן ביום חופתו. עם נתינת האפר, קוראים את הפסוקים "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי. אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי."

כפי שסיפרנו בפוסט הקודם בנושא זה, בשנים האחרונות, אנו עדים ליותר ויותר חתנים הניגשים אלינו ומבקשים לקבל מעט עפר עם אפר מהר הבית לשימוש בחופתם.

אבל הבקשות לעפר ואפר מגיעות לא רק ממאורסים טריים, אלא גם מאבֵלים. אחד מהם היה מנהל הפרויקט, צחי דבירה שנהג בלוויית אמו על פי מנהג קדום של עצימת עיני הנפטר ופיזור מעט עפר תוך אמירת הפסוקים "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט) ו"וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (שם מו, ד). לאחרונה, לאחר מותו המצער של אחד התומכים הגדולים ביותר שלנו, שלחנו מעט עפר מהר הבית להיטמן בקברו, והדבר ריגש מאד את משפחתו שמצאה נחמה בכך שהוא טמון יחד עם עפר ממקום המקדש המכיל אפר מהחורבן.

היתה לנו מתנדבת בסינון שסיפרה שמכל הממצאים המרגשים ביותר כגון חותמות, מטבעות נדירים וכתובות, הממצא שהכי ריגש אותה היה פיסת עץ מפוחמת, שיתכן שמקורה בחורבן בית המקדש. החיבור המוחשי באמצעות ידיה עם האירוע הדרמטי ביותר בתולדות ישראל נגע בה בעומקי נפשה.

שנזכה לדעת להפיק משמעות מיום צום ט' באב, יום של התבוננות באירועים שהביאו לחורבן, להשפעתו על חיינו ומה  התיקון לאותה דרך שהביאה לחורבן ולפורענויות נוספות שחלו בעם ישראל ביום זה.

"נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד-ה'" (איכה ג מ)

שוב אנחנו נאלצים לגייס תרומות מהציבור

חברים ותומכים יקרים,
לצערנו, הבטחות משרדי הממשלה לתמיכה בפרויקט טרם הבשילו לידי מעשה ואנו נאלצים שוב לגייס כספים מהציבור. הכספים העומדים לרשותנו יאזלו לחלוטין בתוך ארבעה חודשים (בנובמבר 2018). אנו זקוקים לעזרתכם על מנת להמשיך ולפעול במשך השנה הקרובה ובתחילת השנה הבאה עד לקבלת המימון הממשלתי.

ביום ראשון נפתח קמפיין מימון המונים נוסף, ואנחנו פונים אליכם קודם לכן על מנת שנוכל לפתוח את הקמפיין כאשר ישנה כבר כמות של תרומות הראשוניות. אנו שמחים לבשר על כך שלאחרונה הצלחנו לקבל הבטחות מגורמים פילנתרופים בחו"ל לתרומות בסך כולל של 75,000$ בתנאי שנצליח לגייס סכום נוסף של 25,000$ מתורמים נוספים, כך שנוכל להגיע לסכום הרצוי של 100,000$. סכום זה יאפשר לנו להשלים את שנת הפעילות של מעבדת המחקר, ולהמשיך אל היעד של פרסום שלושת הכרכים הראשונים בשנת 2021.

לחצו כאן למעבר לאתר התרומות שלנו.

 

בזכות התרומות שלכם בשנה שעברה הצלחנו השנה לקדם את המחקר בתחומים רבים.
כך למשל:

  • סיימנו את המחקר והכתיבה על צלמיות טין מימי הבית הראשון ומתקופות מאוחרות יותר.
  • סיימנו לזהות ולקטלג את כל המטבעות.
  • 2000 ממצאים תועדו בציור מדעי.
    1200 תצלומים עברו עיבוד ועריכה גרפית.
  • פרקים רבים מצויים בשלבי כתיבה מתקדמים, כגון: מטבעות מהתקופות הקלאסיות, קרמיקה מתקופת הבית הראשון ועוד.
  • פרסמנו שני מאמרים מקדמיים בפרסומים מדעיים (מאמר על הצלמיות ומאמר על הרצפות המעוטרות מהתקופה הצלבנית).
  • שלחנו לפרסום שלושה מאמרים פופולארים בנושאים שונים שקשורים לפרויקט ולארכיאולוגיה של הר הבית.

כמו כן, ביצענו מחקר מעמיק בטביעת החותם של בן אִמֵּר. במהלך המחקר נתגלו תובנות וחידושים בנושא אוצרות המקדש, כולל בעניין בית האוצר המלכותי של ממלכת יהודה. מאמר בנושא ישלח בקרוב לכתב עת יוקרתי. עקבו אחרי הבלוג שלנו לפרטים נוספים בעניין זה ובעניין תגליות וממצאים רבים נוספים, תוצרי המחקר שלנו.
התרומה שלכם תסייע בידינו בשנה הקרובה להמשיך את המחקרים האלו, לקדם מחקרים בממצאים מקטגוריות נוספות שטרם נגענו בהן, ולהוציא פרסומים מקדמיים נוספים.
קידום המחקר של הממצאים יוכל לסייע בפתרון שאלות רבות בחקר הר הבית, כדוגמת:

  • אלו שרידים נותרו בידינו מבתי המקדש הראשון והשני?
  • מתי בדיוק נבנה המקדש הראשון?
  • כיצד עוטרו הרצפות בחצרות המקדש השני?
  • אלו קורבנות היו השכיחים ביותר במקדש?
  • האם הרומאים בנו מקדש אלילי בהר הבית לאחר החורבן?
  • האם השלטון הנוצרי בתקופה הביזנטית באמת נמנע מלהקים מבנים בהר הבית כדי שלא לסתור את נבואת ישו?
  • אלו עדויות יש בידינו ממסדר האבירים הטמפלרי האגדי ששכן במסגד אל-אקצה ובאורוות שלמה?

ללא מימון מובטח ויציב של מחקר הממצאים לא נוכל לחדש את עבודת הסינון.

עזרו לנו להמשיך ולחשוף את האמת ההיסטורית של הר הבית. הממצאים שאנו עתידים לפרסם הינם בעלי חשיבות עבור מיליארדי אנשים מכל רחבי העולם והם עשויים למגר את הבורות שמאפשרת התעלמות מעובדות היסטורית פשוטות.

צפו בקריאתנו הנרגשת של מר אד באומשטיין, תורם ותיק וחבר ועד מנהל של העמותה שלנו, לתמיכה בפרויקט:

מדובר במורשת של כולנו!!

בעולם הארכיאולוגי, ממצאים שלא זכו לפרסום מדעי, נחשבים כממצאים שמעולם לא נתגלו.

המורשת של הר הבית בידיכם!

לחצו כאן למעבר לאתר התרומות שלנו.

1 2 3 4 7