החלק האחרון במסגרת פעילות הסינון הינו הסיכום שהארכיאולוג האחראי במקום מעביר לקבוצה. הסיכום נעשה בעזרת מגש שעליו מוצגים מבחר ממצאים שהארכיאולוג ליקט מתוך החומר שנחשף ונאסף על ידי הקבוצה. מדובר בממצאים שנראים מעניינים יותר משאר הממצאים ושיכולים לשמש כצוהר לתקופות השונות ולהיבטים מסוימים שדרכם ניתן לספר את סיפורו של הר הבית.

אתמול השתתפה בסינון קבוצת תלמידים גדולה, וכשהארכיאולוג הגיע לשלב הסיכום הוא גילה שנעלמו לו ארבעה ממצאים מהמגש. לאחר מספר הפצרות בפני הקבוצה להחזיר את הממצאים שלשה פריטים הוחזרו והנערים הסבירו את המעשה בתירוצים שונים. נותרה עדיין ידית של קנקן מימי הבית הראשון שטרם הוחזרה וה"גנב" בחר שלא להסגיר את עצמו. חלק מהמשתתפים היו דוברי צרפתית ודיברו ביניהם על הבחור שלדעתם מחזיק את הממצא. הם לא ידעו שמנהל אתר הסינון, יוסי ללוש, גם הוא דובר צרפתית. יוסי ניגש לאותו בחור והצליח לקבל ממנו את הידית.

למרבה הפלא לא הרגשנו שהיתה מבוכה גדולה או בושה מצדם של הנערים. אולי חלקם היו באמת נבוכים וככל הנראה גם המדריכים שלהם, אבל נראה שאלו שגנבו את הממצאים ראו בזה סתם מעשה קונדס משעשע.

החלטנו למנף את האירוע לשיעור חינוכי: סיפרתי להם שפעם בכמה שבועות מתקשרים אלי יזמים ומציעים לנו שותפות עסקית בשווק העפר מהר הבית, ואנחנו תמיד מסרבים מהסיבה הפשוטה שאיננו רואים את עצמנו כבעלים של העפר הזה. מדובר בנכס ששייך למורשת של עם ישראל ואף לעולם כולו. לכן, לכל מי שמגיע אלינו ומבקש לקחת קצת עפר אנחנו שמחים לחלק אותו ללא כל תשלום. העפר מכיל בתוכו אפר מחורבן בית המקדש ולכן גם חתנים רבים מגיעים אלינו לקראת יום חתונתם ומבקשים לקחת קצת עפר לשימוש בחופתם בחלק שבו מזכירים את חורבן ירושלים.

כך גם חצי מיליון הממצאים שנמצאים בחזקתנו, חלקם מעניינים יותר וחלקם מעניינים פחות, אבל בגלל האחריות הרבה שיש לנו לשמר את המורשת של האתר החשוב ביותר בתולדות ישראל, והחשוב גם למורשת העולמית, אנחנו דואגים לשמר ולחקור את כלל סוגי הממצאים. כל ממצא שאנו בוחרים לשמור מהווה חלק מפאזל ענק שאותו אנו מנסים להשלים, וכל ממצא שהקבוצה ליקטה מהווה חלק מאותו פאזל. לכן עצם השתתפותם בסינון היא תרומה להצלה, חשיפה, שימור, מחקר ופרסום של אותו פאזל בעל חשיבות רבה למורשת של כולנו. מי שבוחר לקחת לעצמו ממצאים שהוא חשף בסינון, למעשה מפספס הזמנות להיות חלק מהדבר הגדול הזה, והמצווה שעמדה לפתחו הופכת לעבירה.

הסברנו להם שעד כה השתתפו בסינון יותר מ-210,000 איש. תופעה חסרת תקדים בתולדות המחקר הארכיאולוגי, ויתכן שאין זה מקרה שהדרך היחידה להפיק מידע משמעותי מסינון שפכי העפר ולגלות ממצאים משמעותיים הוא באמצעות כך שציבור גדול לוקח חלק בפעולה זו.

סיימנו בציטוט מתוך דבריו של ר' יהודה הלוי:

אָמַר הֶחָבֵר: זֶה אֱמֶת כַּאֲשֶׁר יִמָּנַע הַמַּעֲשֶׂה, אֲבָל הָאָדָם מֻנָּח לוֹ בֵּינוֹ וּבֵין מַאֲוַיָּיו וּמַעֲשֵׂהוּ, וְהָאָדָם נֶאֱשָׁם כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מֵבִיא הַשָּׂכָר הַנִּרְאֶה אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב הַנִּרְאֶה …  וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד", כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ (סוף ספר הכוזרי)

לאחר הדברים היתה דממה, ונראה שהמסר חדר ללבבות של אותם נערים.

כששואלים את ד"ר גבי ברקאי מה הממצא החשוב ביותר שגילינו בפרויקט, הוא תמיד נוהג להשיב שאלו האנשים. אותם אנשים שלוקחים חלק בסינון לעיתים רבות מגלים משהו חדש על עצמם. משהו שהיה חבוי בתוך תוכם ומתגלה באמצעות מעשה מוחשי שמקנה להם זיקה ל"מקום ההוא הקדוש".

* למי דואג ושואל, ממצאים מיוחדים יותר (כגון מטבעות, חותמות וכתובות) אינם נשמרים על אותה צלחת אלא במקום מאובטח יותר.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *