גם לשברי לוחות יש משמעות

היום י"ז בתמוז, שנחשב לאחד מארבעת צומות החורבן, ובו על פי חז"ל קרו חמישה דברים: "נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד/והועמד צלם בהיכל" (משנה , תענית ד ו). בדרך כלל הדגש ביום זה הוא על הבקעת חומות ירושלים, אירוע שבסופו של דבר הוביל גם לחורבן בית המקדש. אך דברי חז"ל המייחסים יום זה גם ליום בו נשברו הלוחות, מרמזים על קשר מהותי ביניהם .

מחבר הספר משך חכמה, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, מסביר את מעשה שבירת הלוחות בכך שמשה חשש שלאחר הסתלקותו מן העולם, עם ישראל יתחיל לייחס קדושה עצמית למקדש, למשכן, ובייחוד ללוחות שהם 'מכתב אלהים'. כל אלו הם אמצעים עבורנו לעבוד את האלהים, שהוא הקדוש היחיד מצד עצמו.

ויותר מזה הלוחות מכתב אלקים, גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה המה נחשבים לנבלי חרש ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם.  (משך חכמה, כי תשא כב).

פרשנות נועזת זו של המשך חכמה אינה רעיון חדשני, אלא תואמת מאד למשמעות המקראית של המושג קדושה, הקשור בתפקיד וייעוד. ככל שהייעוד של דבר גדול יותר, כך הדבר הוא קדוש יותר.

אם כך, חפץ שאיבד את יעודו אמור לכאורה לאבד גם את קדושתו? אך חז"ל מספרים ש"הלוחות ושברי לוחות מונחין בארון" (ברכות ח ע"ב; מנחות צט ע"א). כלומר, הלוחות לא נזרקו אלא נשמרו בארון לצד הלוחות השניים.

כבר שנים שגם אנחנו עוסקים מידי יום באיסוף של שברי פריטים ממקום המקדש. גבי ברקאי ממשיל את שפך העפר שהוצא מהר הבית לגווייה. כלומר, למרות שאין לה יותר את הערך שהיה לה לו הייתה בחיים (והחיים הם קדושים), עדיין יש לנהוג בה בכבוד ולקבור אותה.

לכן לא רק שאנחנו אוספים את שברי החרסים והפריטים הנוספים שעולים בסינון, אלא גם ממיינים, מתעדים ועורכים בהם מחקרים מעמיקים. זאת על אף שהם עורבבו ויצאו מהקשר השכבתי והמיקום המדויק שלהם. בכל אתר ארכיאולוגי אחר הם היו נחשבים לחסרי משמעות ארכיאולוגית ומורשתית. במקרה שלנו, מכיוון שמדובר בשברי פריטים שמקורם בהר הבית יש להם משמעות. אם נתאמץ גם נוכל לחשוף משמעויות ארכיאולוגיות והיסטוריות נוספות שכלל לא ברור אם היינו מצליחים להגיע אליהם אילו היינו מבצעים חפירה בשיטה רגילה.

נשמע קצת מעורפל ומסובך… אז נבהיר. יש טענה שנשמעת מידי פעם על כך שמה שאנחנו מסננים הוא ללא קונטקסט (הקשר) ולכן אין הרבה ערך ארכיאולוגי למחקר שאנחנו עורכים. אבל טענה זו טועה ומטעה. ראשית, יש הקשר, רק שאינו מדויק. ההקשר הוא הר הבית. היכן בהר הבית?  מאיזו שכבה? זאת אנחנו באמת לא יודעים, אבל גם בחפירה ארכיאולוגית רגילה, מרבית החומר שנחפר מקורו במילויים ושפכים ולא שכבות חתומות, ובכל זאת הממצאים הללו מלמדים רבות על התרבות החומרית שהיתה באתר. בנוסף, ישנו ענף מחקר שלם בארכיאולוגיה המכונה 'סקר ארכיאולוגי' שבו מלקטים ממצאים מפני השטח ומהם ניתן ללמוד על אופי הפעילות והתרבות החומרית שנתקיימה באתר מסוים לאורך הדורות, וזאת מבלי לערוך בו חפירה.

מממצאים מסקר ארכיאולוגי וממצאים שמתגלים בהקשרים של מילויים והצטברויות שפכים בחפירה ארכיאולוגית רגילה, עשויים להוות מדגם מייצג המלמד על אופי התרבות החומרית שהתקיימה באזור מסוים. זאת בניגוד לממצאים באתרים שמהם ניתן ללמוד בעיקר על פעילות נקודתית שהתקיימה במיקום ובזמן ספציפיים.

נחזור לממצאים מסינון העפר מהר הבית. כאמור, אין לנו ספק שמדובר בעפר שמקורו בהר הבית ולא במילוי שהגיע מבחוץ לו בימי הביניים, כפי שנטען בעבר על ידי מספר חוקרים. למעשה מדובר בהצטברות של שפכי עפר משיפוצים ומפעלי בנייה שנערכו בהר הבית החל מהתקופה הממלוכית. כתבנו על כך בעבר בדוחות הראשוניים שלנו והסבר מפורט נתנו בכנס מחקרי הר הבית שהתקיים שנה שעברה ובמאמר שיתפרסם בעתיד (בתוך אוסף מאמרים של הכנס). ניתן לצפות בהרצאה שלנו בנושא בקישור זה.

עם זאת, לגבי הממצאים מימי הבית הראשון, במשך השנים היינו בספק לגביהם בשל העובדה שבימי הבית השני הובאו מילויי עפר להרחבת התחום המקודש הפנימי – העזרה של המקדש והחצרות שהקיפו אותו (לא מדובר בכל רחבת הר הבית בניגוד למה שמורי דרך נוהגים לספר). השאלה המהותית היא מהיכן יובאו המילויים הללו. אם הם יובאו מאזורים שבהם התקיימה פעילות בימי הבית הראשון, אז אכן ישנו סיכוי שבעפר מהר הבית יהיו גם ממצאים מימי הבית הראשון שמקורם אינו בהר הבית. אפשרות נוספת היא שהם יובאו מאזור עם אדמה בתולית, נקייה מחומר ארכיאולוגי. מקרה כזה מסיר כל חשש להפרעה של החומר הארכיאולוגי המקורי של הר הבית. אפשרות שלישית היא, שהעפר יובא מהמדרון המזרחי של הר הבית, שהוא גם המקום הנח והקרוב ביותר לייבא ממנו עפר. המדרונות של העיר העתיקה שימשו במשך דורות כמזבלה של ירושלים, והמדרון המזרחי של הר הבית שימש ככל הנראה כמזבלה של הר הבית. ואכן בשנת 2009 חשפנו שם את מצבורי האשפה מימי הבית הראשון והשני (ראו פרסום מיוחד על כך בקישור הבא).

בשל העובדה שאספנו כמות אדירה של ממצאים (מיליוני חרסים, שברי כלי זכוכית, עצמות בעלי חיים, שברי טיח, ועשרות אלפי ממצאים מיוחדים) הדבר מאפשר לנו לערוך מחקרים סטטיסטיים מעמיקים יותר מאלו שעורכים בסקרים ארכיאולוגים או בחפירות. אבל לשם כך עלינו לסיים את מלאכת המיון והקטלוג של הממצא. אפשר להמשיל את זה להרכבת פאזל של כחצי מיליון ממצאים (זו הכמות ששמרנו מכל מה שאספנו).

בנוסף לכך חשוב לציין שגם דגמנו שפכי עפר ממקומות שונים באזור העיר העתיקה לצורך מחקר השוואתי בין הממצא השכיח שיש לנו מהר הבית לבין אזורים אחרים בירושלים.  הרבה פעמים ארכיאולוגים נוטים לייחס משמעות רבה לממצא על בסיס 'שפע' או 'מיעוט', אבל ללא כל נקודת ייחוס. הרי ישנם כל כך הרבה משתנים וגורמים שמשפיעים על השכיחות של הממצאים שמגיעים בסופו של דבר לידיהם של הארכיאולוגים, כך שקשה מאד לייחס משמעות לכמויות מבלי להשתמש בקבוצות ביקורת שנדגמו באותו אופן בו נדגם הממצא שרוצים לייחס משמעות לכמות שלו.

כל זה עד כה היה הקדמה לחידוש העיקרי שאנחנו רוצים לספר לכם עכשיו, שקשה להבין את המשמעות שלו ללא הקדמה זו – כלומר ללא הקונטקס 😊. את הפרטים המלאים על כך נפרסם בהמשך לקראת פרסום מאמר בנושא, אבל כעת כשאנחנו נמצאים בשלבי סיום של מחקר הקרמיקה המקיף את תקופת הברזל II ב-ג (המאות ה-8 עד ה-6 לפנה"ס), ותואם לתקופת הבית הראשון, אנחנו יכולים כבר בשלב זה להצביע על כך שאנחנו מזהים טיפוסים  האופייניים להר הבית אבל לא מקומות אחרים שדגמנו בירושלים. בניגוד לכך, ישנם טיפוסים אופייניים לכל המקומות האחרים שדגמנו בירושלים אבל בהר הבית כמעט ולא מוצאים אותם.

בנוסף, חלק מאותם טיפוסים שהיו שכיחים בהר הבית אך לא באתרים שדגמנו מירושלים, וגם מספר כלי חרס נדירים שגם בדו"חות חפירה מירושלים לא מצאנו כאלו, גילינו עם זאת שבחפירות של אילת מזר בעופל (האזור הסמוך לחומה הדרומית של הר הבית) הם כן מופיעים. להזכירכם, הגבול הדרומי של הר הבית כיום, שהוא למעשה מימי הורדוס, אינו הגבול הדרומי של הר הבית בימי הבית הראשון. מדרום לבית המקדש התפרסה קריית השלטון שהגבול הדרומי שלה הוא חומה שנחשפה בחפירות מזר בקצה הדרומי של גן העופל. הווה אומר, שהקרמיקה מימי הבית הראשון שמצויה בעפר שיצא מהר הבית היא קרמיקה שמקורה בהר הבית ולא ממקום אחר. חיזוק לכך קיבלנו גם ממחקר שערכנו בבולות מהר הבית ובולות שנמצאו בחפירות בעופל, בו הראנו דפוסים דומים של בולות המתאימות לניהול בתי אוצר – אוצר המקדש ואוצרות בית המלך.

הפוסט הזה כבר מספיק ארוך אז לא נרחיב כאן על פרטי טיפוסי כלי החרס מימי הבית הראשון שאופייניים להר הבית, ואת זה נעשה בפרסום בהמשך. המסר העיקרי של הפוסט הזה הוא שהיום , י"ז בתמוז תשפ"ג, היום שבו נשברו הלוחות, שברי הלוחות אמנם אינם קדושים, אבל עדיין יש להם משמעות. גם אם לא ניתן לרפא אותם (במובן הארכיאולוגי) . יש לשמר ואף לחקור ולהנגיש אותם בסוף לציבור. הלוחות הראשונים היו מעשה אלהים, כלומר התגלות שלא צריך לעמול בשבילה הרבה,  ואילו השניים עוצבו בידי משה. אנחנו שותפים להם ועמלנו עבורם, ואולי יש להם יותר משמעות ואף יותר קדושה. באותו אופן גם מממצאים המתגלים שלא באתרם, ניתן להפיק משמעות רבה אם משקיעים במחקר שלהם עמל.