המסמרים שמעידים על נוכחות קלגסים רומים בהר הבית
בימים אלה של "בין המצרים" אנו זוכרים את הקרבות שהובילו לחורבנם של המקדש הראשון והשני ולקצם של המדינה והשלטון היהודיים האחרונים בארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל המודרנית.
אף על פי שהיהודים בסופו של דבר הובסו במלחמה, היו להם כמה ניצחונות קטנים בדרך. אחד מהם קרה בה' בתמוז, בערך חודש לפני חורבן הבית השני: הלחימה כבר הייתה בעיצומה, הרומאים פרצו את חומות ירושלים, כבר כבשו את מבצר אנטוניה וכמעט הצליחו לפרוץ לתוך הר הבית, אך הלוחמים היהודיים הצליחו להדוף אותם. על פי יוסף בן מתתיהו (מלחמת ו, 92-81) נראה היה שהמורדים היהודיים עומדים לנצח באותו היום (ה' בתמוז), עד שקם הקנטוריון (שר-המאה) יוליאנוס, פרץ לתוך הר הבית וכמעט שהיטה את כף הניצחון לעבר הרומאים באותו היום. אבל פריט אחד מלבושיו בגד בו והוא מעד והחליק כשניסה לרוץ בסנדלים מסומרים על רצפת אבן.
נחזור רגע כמה עשרות שנים אחורה. המלך הורדוס יוזם מפעל בניה עצום של הרחבת המקדש ורחבת הר הבית. הוא מייבא אבנים צבעוניות מסוגים שונים לריצוף הרחבה ויוצר רצפות אופוס סקטילה ("מעשה חיתוך") יפהפיות. רצפות אלו, שהיו עשויות אבנים צבעוניות מעובדות היטב, נותרו חלקות לאורך שנים, שהרי נעילת נעליים הייתה אסורה בהר הבית, ויתכן שהלכה זו כללה גם את השטח המורחב. האגדה מספרת על יוצא אחד מן הכלל הזה, הלא הוא אלכסנדר מוקדון, שבביקורו האגדי בבית המקדש נאמר לו: אדֹני המלך, שלוף מנעליך ונעול שתי אנפילאות הללו מפני שהרצפה חלקה" (סכוליון למגילת תענית, סיוון; בראשית רבה, סא, ז).
אבל הקנטוריון יוליאנוס לא נעל אנפילאות (מעין גרביים או נעלי בית) שנועדו למנוע החלקה על רצפת אבן, אלא סנדלי-מגף צבאיים בשם קליגה (Caligae) – וכך מתאר זאת בהמשך יוסף בן מתתיהו:
בסנדליו, כבסנדלי כל החיילים, היו נעוצים מסמרים חדים רבים, ובמרוצתו על ריצוף האבנים החליק ונפל פרקדן ארצה.
מסתבר שסנדליו המסומרים של יוליאנוס עוצבו להינעץ באדמה של שדה הקרב, ולא נועדו להתרוצצות על רצפות מלוטשות של ארמונות. נפילתו בלמה את התקדמות הרומאים באותו יום, והם הצליחו לפרוץ שוב להר הבית רק כעבור שבועות ספורים.הסנדלים המסומרים היו מסימני הזיהוי המובהקים של החיילים הרומאיים, ואגדות החורבן מלאות סיפורים על הסכנות הקשורות בשמיעת קול צעדים מסנדלים מסומרים מתקרבים – סנדלי הקלגסים הרומאיים, בגילוי עקבות המלמדים על הימצאותם בשטח, ואפילו על מקרים שבהם הסנדלים עצמם גרמו להריגה (ירושלמי שבת ו, ע"ב; בבלי שבת ס, ע"ב).
מן הקליגה הלטיני גם נכנסה לעברית המילה "קלגס", כינוי לאיש צבא אכזר. גם כינויו של הקיסר קַלִיגוּלָה (41-31 לסה"נ) נגזר משמם של סנדלי-מגף אלו, ומשמעו סנדל-מגף קטן. כינוי זה דבק בו מכיוון שכבר כשהיה פעוט נהג ללבוש מדי חייל ולנעול סנדלי קליגה שתאמו למידותיו הקטנות.
המסמרים היו קצרים, דמויי פטריה, לחלקם ראש שטוח ואחרים בעלי ראש בצורת חצי כדור. במקרים שבהם שרדה רגל המסמר במלואה ניתן לראות שהקצה שלה עקום, על מנת למנוע פגיעה אפשרית בכף הרגל. המסמרים הידקו את הסוליה שהייתה מורכבת משלוש שכבות. בכל סוליה היו נעוצים בין 40 ל-150 מסמרים. לעתים ננעצו המסמרים רק בשפת הסוליה, ולעיתים זו הייתה מלאה במסמרים. המסמרים מנעו שחיקה של עור הנעל בכך שהם הרחיקו את הסוליה מן הקרקע.
לא נערכו מחקרים רבים אודות מסמרים אלו. את המידע המפורט והמקיף ביותר לעת עתה ניתן למצוא בעבודת מ.א. משנת 2001 שנכתבה על ידי ד"ר יוסי בורדוביץ' (כיום מנהל תחום מורשת ברשות הטבע והגנים).
זיכרון האימה נותר, וכעבור כמעט 300 שנה, ביקר בירושלים תייר מהעיר בורדו שבצרפת. אותו נוסע מפורסם מספר שבימיו עוד ניתן היה לראות בהר הבית אבנים עם כתמי דם בני מאות שנים, יחד עם עקבות סנדלים מסומרים.
אז אמנם אבן אגדית כזו לא מצאנו, אבל בסינון אנו מוצאים אבנים רבות מהריצוף של הר הבית, חלקן עם סימני שריטה או חריצה שיתכן שמקורם בעת העתיקה. כמו-כן מצאנו עד היום יותר ממאה מסמרי סנדלי-מגף המתוארכים טיפולוגית לתקופה הרומית, חלקם ככל הנראה סנדלי קליגה ואחרים סנדלים מסומרים אזרחיים שנעלו יהודים שהתהלכו בהר הבית.
רוצים לא לפספס עדכונים מפרויקט סינון העפר מהר הבית? הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: https://t.me/tmspheb
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!