מטבע נדיר מהר הבית הנושא את דיוקנו של הקיסר שביטל את גזרות שהוטלו על היהודים לאחר ט' באב 135 לספירה

בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. (משנה, תענית ד: ו).

נפילתה של ביתר בט' באב של שנת 135 סימנה את סופו של מרד בר־כוכבא. היהודים נאלצו להתמודד עם מספר גזרות, כולל איסור לקבור את הרוגי ביתר ואיסור גורף על הכניסה לירושלים. אך כעבור ארבע שנים, האיש שדיוקנו מופיע על המטבע שנתגלה בסינון העפר מהר הבית, ביטל את מרבית הגזרות.

לפני מספר שבועות ביקר אריאל משעלי ממודיעין בפרויקט הסינון וגילה מטבע שכמעט והיה בלתי־ניתן לזיהוי. חיים שחם, ארכיאולוג בפרויקט ונומיסמט (מומחה למטבעות) זיהה שמדובר ככל הנראה במטבע נדיר והמטבע נשלח לניקוי מיידי. לאחר הניקוי התברר כי המטבע הוא אכן מטבע נדיר שהוטבע במִטְבָּעָה של איליה קפיטולינה (השם החדש שניתן לירושלים בידי הקיסר אדריאנוס) בימי אנטונינוס פיוס  (138–161 לסה"נ). פיוס כיהן כקיסר אחרי אדריאנוס, שנודע לשמצה בשל גזרותיו כנגד הדת היהודית והדיכוי האכזרי של מרד בר־כוכבא.

המטבע

מדובר במטבע נדיר – ידועות רק כתריסר דוגמאות אחרות שלו. פני המטבע נושאים את דמותו של הקיסר כשהוא פונה לצד ימין, עטוי בטוניקה ולראשו זר עלי דפנה. סביב דמותו של הקיסר הוטבעה הכתובת “IMP ANTONINVS AVG PP” – הקיסר אנטונינוס הנאצל, אבי המולדת.

על גב המטבע ניתן להבחין בדמותן של שלוש נימפות לבושות ומתחתן הכיתוב CAC – קולוניה אליה קפיטולינה. בחיבור בן המאה ה-7, ה"כרוניקון פסחלה",  מסופר כי אדריאנוס בנה בעיר הפגאנית החדשה נימפאון – מזרקה המוקדשת לנימפות. אלת האהבה ונוס (או אפרודיטה) ומשרתותיה הנימפות היו פופולאריות בקרב הלגיונרים שהוצבו בעיר, ויתכן שהמטבע משקף זאת.

אנטונינוס פיוס והיהודים

אונטונינוס פיוס נולד בשנת 86 לסה"נ ושלט כקיסר במשך 23 שנים – ממותו של אדריאנוס בשנת 138 ועד למותו שלו בשנת 161. פיוס ידוע כקיסר הגון והומאני, שהביא ברכה ליהודים שנותרו בארץ-ישראל. גזרות הדת של אדריאנוס ו"מדיניות האדמה החרוכה" שבה נקט נגד מרד בר־כוכבא הותירה עיי חורבות ושממה , והיה נראה שלא נותר עתיד מזהיר ליהודים באימפריה הרומית בכלל, ובארץ ישראל בפרט.

כאשר היהודים שמעו על חילופי השלטון הם מיהרו לשגר משלחת לרומא בראשותו של יהודה בן שמוע שעתרה למען שיפור תנאי היהודים (מגילת תענית י"ב). בט"ו באב (אוגוסט 138/139) התיר הקיסר את הבאת הרוגי מרד בר כוכבא לקבורה (ירושלמי תענית ד, ה), וכעבור חצי שנה, בחודש מארס הותרו גזרות נוספות והיהודים הורשו למול את בניהם, אבל לא את הגרים (מגילת תענית שם; מודסטינוס, דיגסטה, יח 8.11). רבים מהיהודים שברחו לארצות אחרות החלו לחזור לארץ, אם כי עדיין נאסרה עליהם הכניסה לירושלים, ותלמידיו של רבי עקיבא יסדו מרכז רוחני חדש באושא שבגליל.

אנטונינוס פיוס והר הבית

אין מקורות ידע רבים אודות מצבו של הר הבית בתקופתו של אנטונינוס פיוס, אבל ניתן ללקט מספר רמזים מכמה חיבורים היסטוריים בני  התקופה הרומית־ביזנטית, ממכתבי נוסעים וממקורות חז"ל.

במספר מקורות מסופר שאדריאנוס, שייסד את העיר הפגאנית איליה קפיטולינה על חורבותיה של ירושלים, בנה בה מקדש לשלישיה הקפיטולינית – האלים יופיטר, יונו ומינרווה. ההיסטוריון הרומי דיו קאסיוס מספר שהמקדש הזה היה "במקום" המקדש היהודי החרב – אבל לא ברור מלשונו אם הוא עמד תחת המקדש היהודי, או שמא רק נועד להחליפו. לדעת חלק מהחוקרים יש לחפשו בסמוך למקום כנסיית הקבר.

הנוסע מבורדו אשר ביקר בירושלים בשנת 333 לא מספר על שרידיו של מקדש שכזה על הר הבית, אולם הוא כן מספר על שני פסלי קיסר שניצבו שם. הנוסע מספר אמנם ששני הפסלים היו של אדריאנוס, אולם שרידיו של בסיס פסל עם כתובת הקדשה לאנטונינוס פיוס מצויים בשימוש משני סמוך לשער הכפול בכותל הדרומי ומלמדים אותנו שהיה פסל שכזה באזור.

הקיסר אספסינוס החל את תהליך חורבנה של ירושלים בשנת 70 לספירה. אדריאנוס השלים את מלאכתו כשהקים על חורבותיה את העיר הפאגנית איליה קפיטולינה.אנטונינוס פיוס, יורשו של אדריאנוס, בלם הלכה למעשה את תהליך החורבן, החזיר ליהודים שחיו בממלכתו חלק מזכויותיהם ומכבודם, ונטע בלבם תקווה לעתיד טוב יותר.

---

רוצים לא לפספס עדכונים מפרויקט סינון העפר מהר הבית? הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: https://t.me/tmspheb