תולדות הר הבית בתריסר ממצאים: #2 ראשית ימי הבית הראשון

גבירותי ורבותי, נא להכיר – כלי הנשק הקדום ביותר שנתגלה בהר הבית:

ראש חץ דמוי־עלה עשוי ברונזה (מתוארך למאה י' לפנה"ס)

זהו ראש־חץ עשוי ברונזה, משקלו כ־9 גר' ואורכו כשישה וחצי ס"מ. גוף ראש־החץ שטוח ובעל צורה המזכירה עלה אקליפטוס והתקע שבאמצעותו ננעץ ראש החץ בקנה העץ הוא מעובה במעט, ובעל חתך בצורת מעוין.

ראשי־חצים מטיפוס זה נתגלו גם במגידו, קדש ברנע ובעוד אתרים בארץ. ראשי־החצים הללו היו בשימוש במשך תקופה ארוכה, אך בתקופת הברונזה המאוחרת הקשתים נטו להשתמש בראשי־חצים מאורכים יותר, ובתקופת הברזל 2ב', רק מיעוט קטן מראשי־החץ יוצרו מברונזה. כמו כן, התקע בחצים הללו היה בעל חתך עגול ולא מעוין. פרטים אלה, יחד עם מאפיינים נוספים, משייכים את ראש־החץ שלנו לקבוצה מצומצמת של ראשי־חצים שנתגלו בשכבות שמתוארכות למאה העשירית לפנה"ס.

עד היום, ידועים לנו כעשרה ראשי־חצים מחפירות בארץ המתוארכים למאה הי' לפנה"ס. באופן כללי, הממצאים מהתקופה הזו מצומצמים למדי מהסיבה הפשוטה שבניגוד לתקופות אחרות שנסתיימו בחורבן דרמטי והותירו ערים שלמות שחרבו על יושביהן או ננטשו בחופזה, המעבר בין תקופת הברזל 1 (המאות ה-12 עד 11 לפנה"ס) לתקופת הברזל 2א' (המאות ה-10 עד ה-9 לפנה"ס) היה מעבר שקט יחסית שבו האתרים המשיכו להתקיים – החצים לא נורו, כלי החרס לא נשברו ומה שבכל זאת נשבר – לא נשאר במקומו על גבי הרצפות כמו שהארכיאולוגים אוהבים – אלא פשוט נזרק לתוך בורות אשפה. כך לדוגמא כמות גדולה של קרמיקה שמתוארכת לברזל 2א (בעיקר למאה ה-9 לפנה"ס) נתגלתה בבור אשפה במורדות המזרחיים של הר הבית (קראו עוד עליו במאמר המפורט שפרסמנו).

נעזוב לרגע את ראש־החץ ונעבור לדבר על הר הבית – מה קורה בו בתקופה הזו?

ובכן, אודות המאות ה-12 – 11 לפנה"ס (תקופת הברזל 1) – לא ידוע הרבה. ירושלים של אותה העת נשלטה בידי היבוסים – קבוצה, כנראה ממוצא חיתי, שמוכרת לנו רק מהמקרא. הר הבית נותר מחוץ לתחומה של העיר והתקיימו בו עבודות עזר חקלאיות, דוגמת גורן ארונה שכבר הוזכר בפוסט הקודם.

עם יסוד שושלת בית דוד וכיבושה של ירושלים – מאורעות שמקובל לתארכם לסביבות שנת 1,000 לפנה"ס, מגיעה תקופת הברזל 1 לסיומה ומתחילה תקופת הברזל 2א.

לעומת העיר עצמה, שהמקרא מספר על כיבושה, הגבעה הסמוכה – הר הבית, נקנתה לפי המקרא בכסף מלא מארונה, שליט היבוסים. שמו של ארונה מאוית בארבע צורות שונות במקרא שהמשותף להן הוא השורש "א.ו.ר", שמשמעותו "אדון" בשפה החורית – יתכן מאוד שזה אינו שמו הפרטי, אלא תוארו של מלך היבוסים.

המקרא מספר לנו רק על מזבח שנבנה בידי דוד על הגבעה החשופה שהייתה מחוץ לעיר. בימיו של שלמה נכלל ההר בתחומה של העיר ונבנתה בו קרייה שלטונית. המקרא מונה מספר מבנים – בֵּית הָאֱלֹהִים, בֵּית הַמֶּלֶךְ, בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, בֵּית בַּת פַּרְעֹה, הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה והחָצֵר הָאַחֶרֶת. יחידות נוספות (אוּלָם הַכִּסֵּא, אוּלָם הָעַמּוּדִים, ועוד) נזכרות גם הן, אך לא ברור מתיאורן אם אלו היו אגפים במבנים הנזכרים או בניינים העומדים בפני עצמם.

המקדש והקרייה השלטונית המשיכו לעמוד על הר הבית, כשהם משופצים מפעם לפעם, למשך כל ימי שושלת בית דוד – כ־380 שנה.

עד לא מזמן, המקור היחידי שהיה בידינו בבואנו לדון בתולדות הר הבית בימי הבית הראשון היה התנ"ך. מידת המהימנות של המקרא כמקור היסטורי נתונה בוויכוח סוער בעולם המחקר – כאשר מצד אחד, יש המקבלים את התיאור המקראי כלשונו, ומנגד, יש הטוענים כי אין לטקסט המקראי כל ערך היסטורי למחקר של תקופות מסוימות. מרבית החוקרים נמצאים איפשהו באמצע ומייחסים משקל היסטורי כזה או אחר לנאמר במקרא.

בתיאור של בניית הר הבית ובנייניו בפרקים שבראשית ספר מלכים, מפורטים חומרי הבנייה, מידות הבניינים ועיטוריהם ועוד פרטים המשווים לנאמר צביון של מפרט טכני. ההעדר של כל מסר תיאולוגי או אידיאולוגי מעלה את הסבירות שמדובר בתיאור אמין (המצב דומה בתיאור הקיים בספר דברי הימים, אם כי שם ניתן מקום נכבד יותר לדוד בנוגע להכנות לבנייה). הדמיון בין התיאור המקראי לבין מבנים ומסורות בנייה המוכרים לנו מהמזרח הקדום מובילים גם הם למסקנה שבפני הסופר המקראי עמדו רשימות אותנטיות מארכיוני המקדש.

עם סופה של המאה העשירית לפנה"ס, חלה ירידה בפארו של הר הבית, והמקרא מספר כי בימי רחבעם, אוצרות המקדש ובית המלך ניתנו לשִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם (סביב 920 לפנה"ס). שישק עצמו דאג לתיעוד מסע המלחמה שלו בארץ־ישראל על קירות מקדש בכרנך שבמצרים , אם כי הוא לא מזכיר את ירושלים שנכנעה בפניו – מקובל לראות בתיאור זה את המאורע הקדום ביותר המתועד הן בתנ"ך והן במקור חוץ־מקראי בן־הזמן.

בהר הבית לא נערכה מעולם חפירה ארכיאולוגית מסודרת ומבוקרת, דבר שאפשר לחוקרים להעלות הצעות שונות, סבירות יותר ופחות, ללא כל תקווה (או חשש!) שדבריהם יאוששו או יופרכו.

כיום, עם פרויקט הסינון, נוסף לנו מקור מידע חדש המסייע ביצירת תמונה של הנעשה בהר בראשית ימי ממלכת יהודה. במהלך הסינון התגלתה כמות לא מבוטלת של חרסים מטיפוסים שמקובל לתארכם לתקופה זו: קרמיקה מעוטרת במירוק "פרוע", סירי בישול אופייניים, ועוד. השוואה של כמויות החרסים, העולה עשרות מונים על הכמות מתקופות קודמות, מלמדת, שאכן, כפי שעולה מהמקרא, בתקופה זו החלה הפעילות האנושית האינטנסיבית בהר הבית.

מספר ממצאים נוספים מרמזים על אופי הפעילות שנערכה בהר בתקופה זו. ראש־החץ, שאתו פחתנו, עשוי היה להיות שייך לאחד משומרי המקדש או הארמון המלכותי; חותם זעיר (עליו דיווחנו בעבר) עם תיאור של זוג בעלי חיים שנתגלה בסינון. ממצאים אלו מצטרפים למשקולת ברונזה עם כתובת עברית, שלפי המדווח, התגלתה בהר הבית בראשית המאה הקודמת, לממצאים מבור האשפה במורדות המזרחיים של הר הבית ומגן העופל שמדרום להר הבית. ממצאים אלו מעידים על הפעילות המגוונת בקריה השלטונית בהר הבית בתקופה זו.

עד שלא תתקיים חפירה מסודרת בהר הבית לא נוכל לדעת האם נותרו שם שרידי מבנים של ממש מתקופה זו, אם כי בנדבכים התחתונים בחומה המזרחית של הר הבית ישנם שרידים של קיר שזמנו קדום להרחבה ההרודיאנית וישנם חוקרים שהציעו לתארכו לימי הבית הראשון. אם כך הדבר, לא מן הנמנע לתארכו כבר לתחילת ימי הבית הראשון.

כאמור, מלבד בית המקדש, בהר הבית התקיימה בתקופה זו הקרייה השלטונית של הממלכה ויש להניח שמרבית הממצאים מקורם בפעילות המנהלית שהתקיימה במבנים אלו ולא במקדש שהיווה רק חלק קטן משטח הר הבית של ימינו. עם זאת, המקדש היווה מוקד השראה לכל הפעילות שהתקיימה במבני הציבור ולמוסדות השלטון הסמוכים לו. על פי המקרא, יעודו של המקדש היה לשמש כמוקד החיים הפולחניים והלאומיים של העם. אליו מעלים את הביכורים, המעשרות והתרומות, אליו מתקבץ העם מכל קצוות הארץ שלוש פעמים בשנה, ובאמצעותו מכוונות כל התפילות. כתוצאה מכך, המקום היה אמור להוות השארה לכל הפעילות התרבותית, כלכלית, מנהלית ומשפטית בחיי העם. בו היו מוכרעות כל המחלוקות המשפטיות וממנו יוצאת תורה לעם ישראל ולעולם.

האם יעוד אוטופי זה אכן התרחש בשלב כלשהו של ימי הבית הראשון? האם יש לממצא הארכיאולוגי מה לתרום בשאלה זו? על זה ננסה לענות בפוסט הבא בסדרה שיעסוק בשלביו המאוחרים של ימי הבית הראשון.

תולדות הר הבית בתריסר ממצאים: #1 תקופת הברונזה המאוחרת

שלום לכולם! מי שמנוי על הידיעון שלנו כבר יודע שבכוונתנו להתחיל בסדרה של פוסטים על תולדות הר הבית בתריסר ממצאים.

בשנת 2011, השתתפה בסינון משפחה נחמדה. הם ציפו למצוא מספר ממצאים "רגילים" – כמה חרסים, קוביות פסיפס, פיסות זכוכית ואבן ואם יתמזל מזלם – אפילו מטבע. מה רבה הייתה ההפתעה כשהם שלפו קמע עשוי פיאנס (חומר קירמי דמוי-זכוכית) שעליו נראו בבירור סימנים הירוגליפיים מצריים (כתב החרטומים). מיד כשראינו את הקמע היה ברור שהוא עתיק, וקשור למצרים הקדומה, אבל מלאכת הפיענוח ארכה זמן־מה, ורק כעבור זמן רב בישרו כותרות העיתונים: בת 12 גילתה בי-ם קמע של פרעה מלפני 3,200 שנה.

קמע מצרי מפרויקט סינון עפר הר הבית, תקופת הברונזה המאוחרת. (לחצו להגדלה)

הקמע נבחן בידי אנשי הצוות ובידי ברוך ברנדל, מומחה לחותמות מצריים, שפירט את האלמנטים הנראים בו:

  • למעלה: עין בתוך שמש זורחת.
  • למטה מימין: ניתן לראות את זנבו המתעקל של נחש קוברה (אוראוס).
  • למטה משמאל: בתוך מסגרת סגלגלה (קרטוש), מצוין שמו של פרעה מלך מצרים; השם מורכב משלושה סימנים: העיגול העליון הוא גלגל השמש; הסימן הדומה למסרק הוא למעשה לוח של משחק סנת, עם כלי המשחק ערוכים עליו; מתחת ללוח הסנט ניתן להבחין ברגליה הקדמיות של חיפושית־הזבל הקדושה.

שלושת הסימנים הללו יוצרים יחדיו את המילה "מנ-חפר-רע"  שם הכס של פרעה שמוכר יותר בשם לידתו – תחותמס השלישי, שמלך במצרים במאה ה־15 לפנה"ס.

אז מה עושה קמע מצרי בירושלים, מרחק עצום מתבאי (נא אמון), בירת מצרים באותה תקופה?

כדי לענות לשאלה, נצטרך להתעמק לרגע ביחסי ארץ־ישראל-מצרים, כמה אלפי שנים לפני שהנשיא אנואר סאדאת ירד מהמטוס:

פרעה תחותמס השלישי מָלך במצרים בין השנים 1425-1479 לפנה"ס. הוא השתייך לשושלת ה־18 של שליטי מצרים הקדומה, בראשית ימי הממלכה החדשה. באותה עת, שררה בכנען תקופת הברונזה המאוחרת והארץ נשלטה בידי "מלכים" – שליטי ערי־מדינה שהיו תחת הגמוניה מצרית.

תחת שלטונו של תחותמס השלישי הפכה מצרים למעצמת־על שהשתרעה מסוריה ועד נוביה (סודן). את מעלליו הצבאיים הוא פירט על קירות מקדש אמון בכרנך ומשם אנו מכירים את פרטי 17 מסעותיו הצבאיים, בהם קרב מגידו המפורסם של שנת 1457, הראשון והגדול שבהם, שם הוא הכניע קואליציה של שליטי כנען.

המצרים המשיכו לחלוש על כנען עד אמצע המאה ה־12 לפנה"ס והותירו את עקבותיהם  באתרים ארכיאולוגים רבים, דוגמת יפו, מגידו, בית שאן ואשקלון.

תקופת הברונזה המאוחרת מחולקת לשלושה חלקים, ומתוכם, החלק שעליו יש לנו הכי הרבה ידיעות לגבי יחסי כנען ומצרים הוא תקופת הברונזה המאוחרת ב'. התקופה המקבילה במצרים ידועה בשם תקופת אל-עמארנה.

תקפות אל-עמארנה החלה בשנת 1336 לפנה"ס, כשפרעה אחנתון, כחלק מרפורמות מקיפות שערך, העביר את עיר הבירה למיקום חדש – אחתאתון, הידועה כיום בשם אל-עמארנה. למזלנו, הרפורמות שלו בוטלו לאחר מותו של בנו, תות-ענח-אמון המפורסם, והעיר ניטשה.

בשנת 1887 התגלתה העיר מחדש ונמצא ארכיון שמור היטב של "משרד החוץ" המצרי הכולל את המכתבים ששלחו השליטים הכנעניים לפרעה. בין המכתבים היו גם שישה של עבדיחפה, מלך ירושלים.

במכתביו, מתחנן עבדיחפה לפרעה שישלח לעזרתו חיילים שיעזרו להכריע את אנשי החבירו ואת מלכי הערים האחרות שקושרים כנגדו, והוא המלך היחידי שנותר נאמן לפרעה. כמובן שבמכתביהם, כל אחד מהמלכים מספר לפרעה על נאמנותו…

הארכיון המצרי מכיל רק מכתבים נכנסים, כך שעד לפני כמה שנים, לא ידענו אם עבדיחפה קיבל אי־פעם תשובה למכתביו, אך אז, כשד"ר אילת מזר חפרה בעופל, למרגלות הר הבית, היא שלחה אלינו את עפר החפירה לסינון ושם מצאנו שבר של מכתב התואם לחלוטין את אלו שבארכיון. לצערנו, המכתב, על גבי לוח טין, היה שבור מכדי לקרוא בו יותר ממילים ספורות – אבל לפחות אנו יודעים שהתקשורת אכן הייתה דו־כיוונית.

למדנו מהמקורות הכתובים שירושלים של תקופת הברונזה המאוחרת הייתה עיר משמעותית, ובכל־זאת, החיפוש אחרי שרידיה נשא רק פירות מועטים.

בחפירות בעיר דוד ובעופל נמצאו רק מעט חרסים מתקופה זו, רובם מקומיים, אך גם כמה שברי כלי יבוא מקפריסין ומהעולם האגאי. ניתן להוסיף לחרסים המיובאים הללו גם את מעט החרסים שנתגלו בסינון העפר מהר הבית, שכתבנו עליהם בעבר.

מעט ממצאים אחרים התגלו ברחבי ירושלים, כולל חרפושית מצרית וראש חץ בעופל, מספר ממצאים פולחניים שהתגלו באזור מנזר סנט אטיין (מצפון לשער שכם) המעלים את האפשרות שישב שם מקדש על אם הדרך, ומספר קברים – בהר הזיתים, בארמון הנציב ובנחלת אחים (אם כי חלקם מרוחקים מספיק מעיר דוד בכדי להעלות את השאלה האם הם באמת שייכים לירושלים הקדומה או שמא לכפר אחר שהיה בסביבה).

בסופו של דבר, מדובר במעט מאוד ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת. זהו דבר מובן כשבאים לחפש תקופות קדומות בעיר המיושבת במשך כ-6,000 שנה, כשמפעלי הבנייה תמיד הורסים את שרידי השכבות הארכיאולוגיות שתחתיהן.

בפרויקט סינון העפר מהר הבית יש בידינו מעט ממצאים מתקופה זו.  בנוסף לקמע, נתגלו שתי חרפושיות, שלושה שברים של כלי אבן, שבר אצבע של פסל שעשוי להיות מהתקופה הזו, וחרסים מועטים. העובדה שאפילו בכמות מזערית שכזו נמצאו חרסים מיובאים, מעידה על חשיבותה של העיר. כמות הממצא הזעומה אינה מתאימה למקום ששכנה בו עיר, אבל בהחלט מתאימה לאתר בשולי עיר, שאולי התקיימה בו פעילות חקלאית כלשהי. ואכן, המקרא מתאר את גורן ארונה היבוסי בראש הגבעה.

זריית חיטה במג'דל שמס (צילום: שרי ספיר. 1967). האם זו הייתה הפעילות העיקרית שהתרחשה בהר הבית בתקופה הכנענית?

בפוסט הבא נתקדם הלאה ונעסוק בתקופת המקדש הראשון (תקופת הברזל), הישארו עמנו!

תודה!

בשעה טובה הצלחנו לסיים את הקמפיין עבור מימון פרויקט הסינון לתקופה הקרובה. בזכות התורמים שהתחייבו על תרומת מאצ’ינג ובזכות תומכי הפרויקט מהציבור הרחב (בעיקר תורמים חוזרים) הצלחנו להשלים את היעד תוך זמן קצר יחסית. התרומות שקיבלנו יאפשרו לנו לסיים את המחקר במספר נושאים ולפרסם מספר מאמרים.

כיום מועסקים כ-12 עובדים במעבדה (ארבעה במשרה מלאה) ועבור השלמת המחקר והפרסום של כל קטגוריות הממצאים עלינו להעסיק עוד כ-30 מומחים לעבודה שתמשך כחמש שנים. בסופה יצא דו”ח בין שישה כרכי עבי כרס, ובהם תיעוד מלא, ניתוח, דיון ומסקנות של כלל הממצאים. העלות הכוללת של כל עבודת הפרסום היא כ-9 מליון ₪. תכנית המחקר זו אושרה וקיבלה את המלצתה של ועדה מיוחדת שמונתה על ידי רשות העתיקות, ובה ארכיאולוגים בכירים ממכונים שונים לארכיאולוגיה. התכנית ומכתב המלצה מטעם רשות העתיקות לממן את הפרויקט, נשלחה לראש הממשלה לפני כחמישה חדשים, אך טרם שמענו באופן רשמי על היענות כלשהי מצד לשכת ראש הממשלה או משרדים אחרים.

אין לנו כל ודאות שהבטחותיו של ראש הממשלה ושל שרים נוספים (שרת התרבות והשר לענייני ירושלים ומורשת) אכן ימומשו, וככל שחולף הזמן הסיכויים לדבר פוחתים, לכן אנחנו ממשיכים לגייס תרומות עבור התקציב המלא של הפרסום. היעד הבא שלנו כעת הוא מימון של שלושת הכרכים הראשונים. זהו יעד ארוך טווח, שבע"ה, יגוייס דרך קרנות ופילנטרופים מחו”ל וגם דרך אתר האינטרנט שלנו למימון המונים. אמנם, מהראשונים מגיע עיקר המימון שלנו, אך אנו מאמינים בערך הרב (הסימלי וגם כלכלי) שיש להשתתפותו של הציבור הרחב גם במימון הפרויקט.

שוב, תודה רבה לכל תומכי וחברי הפרויקט. אנו מעריכים מאד את השותפות שלכם גם במעקב, הפצה ודאגה לפרויקט.

שבת שלום וחודש טוב,

יצחק דבירה וד”ר גבריאל ברקאי

פרידה מג'ן

אנחנו נפרדים היום מג'ניפר גרין-פליישר שעבדה באתר הסינון כמדריכה באנגלית, ובמעבדה כאשת יחסי ציבור ותוכן. ג'ן הצטרפה אלינו לפני כשנתיים וחצי, מספר חודשים לאחר שעלתה לארץ מניו-הייבן, קונטיקט, עם השכלה של תואר שני בניהול אתרים ארכיאולוגים והנגשתם לציבור מאוניברסיטת לונדון. הבנו שאסור לנו לפספס את ההזדמנות ומייד העסקנו אותה.

בשנתיים וחצי האחרונות ג'ן קידמה את הפרויקט באופן משמעותי בהנגשתו לציבור דוברי האנגלית בארץ ובעולם. מי שעוקב אחר האתרים שלנו באנגלית זכה להנות מהתוכן המגוון והרעיונות היצירתיים שאיפשרו לקהל הרחב הצצה אל תוך עולם המחקר הארכיאולוגי והממצאים הרבים שיש בידינו.

ג'ן תמשיך לעסוק ביחסי הציבור בעמותה שעוסקת בהסברה ישראלית בעולם. אנחנו מודים לה על תרומתה הרבה לפרויקט ומאחלים לה הצלחה רבה במקום עבודתה החדש.

מוזמנים לקרוא את הפוסט המרגש שכתבה המסכם שנתיים וחצי של חוויות בפרויקט הסינון.

 

סיום מחקר כלי החרס של ימי הבית הראשון ונושאים נוספים

אנחנו עוד מעט שם , צריך רק עוד קצת עזרה מכל מי שטרם תרם השנה. התורמים מחו"ל ממתינים להענות שלכם כדי להכפיל את התרומה שלכם פי ארבע.

התרומות שלכם יאפשרו לנו לסיים את המחקר של כלי החרס מימי הבית הראשון, ומהתקופות הרומית המאוחרת, הביזאנטית והמוסלמית הקדומה, מחקר של כל המטבעות, לפרסם עוד שני מאמרים מקדמיים ולקדם מחקרים בנושאים נוספים. למי שאינו ארכיאולוג זה עשוי להשמע משעמם, אבל דעו לכם שהממצא השכיח בארכיאולוגיה, ובעיקר כלי החרס, זו הליבה של כל המחקרים שממנה נגזרים כל המסקנות הגדולות.

שברי כלי חרס המתוארכים לתחילת ימי הבית הראשון (המאות הי'-ט' לפנה"ס)


כאמור, בעולם הארכיאולוגי ממצאים שלא זכו לפרסום מדעי נחשבים כאילו לא נתגלו מעולם.
מי שמעוניין יכול גם לתרום עבור סיבסוד של הסינון הנייד בקהילות ובבתי ספר (יש לציין זאת בהערות של טופס התרומה). באתר שלנו אנחנו מציינים שהעלות של שלשה ימי סינון בבתי ספר הם כ-12,000 ₪, אבל אפשר גם לתרום סכומים קטנים יותר והסכום המצטבר יאפשר את הפעילות הזאת. בתי ספר רבים מוכנים לשלם עבור פעילות זו סכום נמוך יותר, כך שבמקרים רבים 12,000 ₪ עשויים גם לאפשר שישה ימי סינון, כ-2000 ₪ ליום סינון, 500 ₪ לכיתה.

תרמו עכשיו ב half-shekel.org 

1 2 3 24