תולדות הר הבית בתריסר ממצאים: #1 תקופת הברונזה המאוחרת

שלום לכולם! מי שמנוי על הידיעון שלנו כבר יודע שבכוונתנו להתחיל בסדרה של פוסטים על תולדות הר הבית בתריסר ממצאים.

בשנת 2011, השתתפה בסינון משפחה נחמדה. הם ציפו למצוא מספר ממצאים "רגילים" – כמה חרסים, קוביות פסיפס, פיסות זכוכית ואבן ואם יתמזל מזלם – אפילו מטבע. מה רבה הייתה ההפתעה כשהם שלפו קמע עשוי פיאנס (חומר קירמי דמוי-זכוכית) שעליו נראו בבירור סימנים הירוגליפיים מצריים (כתב החרטומים). מיד כשראינו את הקמע היה ברור שהוא עתיק, וקשור למצרים הקדומה, אבל מלאכת הפיענוח ארכה זמן־מה, ורק כעבור זמן רב בישרו כותרות העיתונים: בת 12 גילתה בי-ם קמע של פרעה מלפני 3,200 שנה.

קמע מצרי מפרויקט סינון עפר הר הבית, תקופת הברונזה המאוחרת. (לחצו להגדלה)

הקמע נבחן בידי אנשי הצוות ובידי ברוך ברנדל, מומחה לחותמות מצריים, שפירט את האלמנטים הנראים בו:

• למעלה: עין בתוך שמש זורחת.
• למטה מימין: ניתן לראות את זנבו המתעקל של נחש קוברה (אוראוס).
• למטה משמאל: בתוך מסגרת סגלגלה (קרטוש), מצוין שמו של פרעה מלך מצרים; השם מורכב משלושה סימנים: העיגול העליון הוא גלגל השמש; הסימן הדומה למסרק הוא למעשה לוח של משחק סנת, עם כלי המשחק ערוכים עליו; מתחת ללוח הסנט ניתן להבחין ברגליה הקדמיות של חיפושית־הזבל הקדושה.

שלושת הסימנים הללו יוצרים יחדיו את המילה "מנ-חפר-רע"  שם הכס של פרעה שמוכר יותר בשם לידתו – תחותמס השלישי, שמלך במצרים במאה ה־15 לפנה"ס.

אז מה עושה קמע מצרי בירושלים, מרחק עצום מתבאי (נא אמון), בירת מצרים באותה תקופה?

כדי לענות לשאלה, נצטרך להתעמק לרגע ביחסי ארץ־ישראל-מצרים, כמה אלפי שנים לפני שהנשיא אנואר סאדאת ירד מהמטוס:

פרעה תחותמס השלישי מָלך במצרים בין השנים 1425-1479 לפנה"ס. הוא השתייך לשושלת ה־18 של שליטי מצרים הקדומה, בראשית ימי הממלכה החדשה. באותה עת, שררה בכנען תקופת הברונזה המאוחרת והארץ נשלטה בידי "מלכים" – שליטי ערי־מדינה שהיו תחת הגמוניה מצרית.

תחת שלטונו של תחותמס השלישי הפכה מצרים למעצמת־על שהשתרעה מסוריה ועד נוביה (סודן). את מעלליו הצבאיים הוא פירט על קירות מקדש אמון בכרנך ומשם אנו מכירים את פרטי 17 מסעותיו הצבאיים, בהם קרב מגידו המפורסם של שנת 1457, הראשון והגדול שבהם, שם הוא הכניע קואליציה של שליטי כנען.

המצרים המשיכו לחלוש על כנען עד אמצע המאה ה־12 לפנה"ס והותירו את עקבותיהם  באתרים ארכיאולוגים רבים, דוגמת יפו, מגידו, בית שאן ואשקלון.

תקופת הברונזה המאוחרת מחולקת לשלושה חלקים, ומתוכם, החלק שעליו יש לנו הכי הרבה ידיעות לגבי יחסי כנען ומצרים הוא תקופת הברונזה המאוחרת ב'. התקופה המקבילה במצרים ידועה בשם תקופת אל-עמארנה.

תקפות אל-עמארנה החלה בשנת 1336 לפנה"ס, כשפרעה אחנתון, כחלק מרפורמות מקיפות שערך, העביר את עיר הבירה למיקום חדש – אחתאתון, הידועה כיום בשם אל-עמארנה. למזלנו, הרפורמות שלו בוטלו לאחר מותו של בנו, תות-ענח-אמון המפורסם, והעיר ניטשה.

בשנת 1887 התגלתה העיר מחדש ונמצא ארכיון שמור היטב של "משרד החוץ" המצרי הכולל את המכתבים ששלחו השליטים הכנעניים לפרעה. בין המכתבים היו גם שישה של עבדיחפה, מלך ירושלים.

במכתביו, מתחנן עבדיחפה לפרעה שישלח לעזרתו חיילים שיעזרו להכריע את אנשי החבירו ואת מלכי הערים האחרות שקושרים כנגדו, והוא המלך היחידי שנותר נאמן לפרעה. כמובן שבמכתביהם, כל אחד מהמלכים מספר לפרעה על נאמנותו…

הארכיון המצרי מכיל רק מכתבים נכנסים, כך שעד לפני כמה שנים, לא ידענו אם עבדיחפה קיבל אי־פעם תשובה למכתביו, אך אז, כשד"ר אילת מזר חפרה בעופל, למרגלות הר הבית, היא שלחה אלינו את עפר החפירה לסינון ושם מצאנו שבר של מכתב התואם לחלוטין את אלו שבארכיון. לצערנו, המכתב, על גבי לוח טין, היה שבור מכדי לקרוא בו יותר ממילים ספורות – אבל לפחות אנו יודעים שהתקשורת אכן הייתה דו־כיוונית.

למדנו מהמקורות הכתובים שירושלים של תקופת הברונזה המאוחרת הייתה עיר משמעותית, ובכל־זאת, החיפוש אחרי שרידיה נשא רק פירות מועטים.

בחפירות בעיר דוד ובעופל נמצאו רק מעט חרסים מתקופה זו, רובם מקומיים, אך גם כמה שברי כלי יבוא מקפריסין ומהעולם האגאי. ניתן להוסיף לחרסים המיובאים הללו גם את מעט החרסים שנתגלו בסינון העפר מהר הבית, שכתבנו עליהם בעבר.

מעט ממצאים אחרים התגלו ברחבי ירושלים, כולל חרפושית מצרית וראש חץ בעופל, מספר ממצאים פולחניים שהתגלו באזור מנזר סנט אטיין (מצפון לשער שכם) המעלים את האפשרות שישב שם מקדש על אם הדרך, ומספר קברים – בהר הזיתים, בארמון הנציב ובנחלת אחים (אם כי חלקם מרוחקים מספיק מעיר דוד בכדי להעלות את השאלה האם הם באמת שייכים לירושלים הקדומה או שמא לכפר אחר שהיה בסביבה).

בסופו של דבר, מדובר במעט מאוד ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת. זהו דבר מובן כשבאים לחפש תקופות קדומות בעיר המיושבת במשך כ-6,000 שנה, כשמפעלי הבנייה תמיד הורסים את שרידי השכבות הארכיאולוגיות שתחתיהן.

בפרויקט סינון העפר מהר הבית יש בידינו מעט ממצאים מתקופה זו.  בנוסף לקמע, נתגלו שתי חרפושיות, שלושה שברים של כלי אבן, שבר אצבע של פסל שעשוי להיות מהתקופה הזו, וחרסים מועטים. העובדה שאפילו בכמות מזערית שכזו נמצאו חרסים מיובאים, מעידה על חשיבותה של העיר. כמות הממצא הזעומה אינה מתאימה למקום ששכנה בו עיר, אבל בהחלט מתאימה לאתר בשולי עיר, שאולי התקיימה בו פעילות חקלאית כלשהי. ואכן, המקרא מתאר את גורן ארונה היבוסי בראש הגבעה.

זריית חיטה במג'דל שמס (צילום: שרי ספיר. 1967). האם זו הייתה הפעילות העיקרית שהתרחשה בהר הבית בתקופה הכנענית?

בפוסט הבא נתקדם הלאה ונעסוק בתקופת המקדש הראשון (תקופת הברזל), הישארו עמנו!