תולדות הר הבית בתריסר ממצאים: #4 שיבת ציון

לאחר הפסקה ארוכה, פינתנו – הר הבית בתריסר ממצאים – חוזרת!

הפעם – התקופה הפרסית.

התקופה הפרסית החלה בשנת 539, עם נפילתה של האימפריה הבבלית בפני כורש הגדול (כורש השני), מלך פרס, והסתיימה בשנת 333, עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון.

פחוות יהודה, ששכנה הרחק ממוקד ההתרחשויות, עברה את חילופי האימפריות בשקט יחסי, דבר שלבטח שימח את אנשי התקופה, אך הכביד על עבודת הארכיאולוגים, שבהעדר שכבות חורבן, מתקשים לצייר תמונה ברורה.

שברי קדרות חרס מעוטרות בטביעות משולשים

בין שברי כלי החרס מהר הבית נתגלו מעט חרסים שניתן לשייכם בוודאות לתקופה הפרסית – שהרי סגנונות רבים שהחלו בתקופת הברזל נמשכו לתוך תקופה זו וסגנונות אחרים שניתן לראות את ניצניהם בתקופה הפרסית המשיכו הלאה, אל תוך התקופה ההלניסטית.

הממצא שבחרנו הפעם הוא לא ממצא בודד, אלא קבוצת החרסים שבתמונה – שברי קדרות מעוטרות מיצור מקומי, שאולי מחקים כלים דומים ממסופוטמיה, עם עיטורים בטביעות משולשים, המזכירים את כתב היתדות.

כאמור, קשה "להניח את האצבע" על פריטים מן התקופה הפרסית, ובעוד מתקופות אחרות ישנן עשרות דוגמאות למגוון טיפוסי כלים, התמונה מייצגת אחוז גבוה מכלל חרסי התקופה שגילינו. כלים פשוטים אחרים יוצרו בידי המקומיים. בראשית התקופה, בסגנונות שהמשיכו משלהי תקופת בית ראשון, ובסופה – מתחילים לצוץ הסגנונות שירווחו בתקופה ההלניסטית. קשרי בני התקופה לא היו מוגבלים למזרח בלבד, וכלי מותרות של קירמיקה אטית (מאזור אתונה) מיובאת מעידים על קשרי מסחר עם העולם היווני־אגאי.

שברי קרמיקה אטית מיובאת מחופה בצבע שחור

המקדש הראשון חרב בידי צבאות בבל בשנת 586 לפנה"ס. כעבור ארבעים ושמונה שנה, באישורו של כורש, מלך האימפריה הפרסית שנטלה את מקומה של בבל כמעצמה האזורית, נתאפשר ליהודים הגולים לחזור ליהודה. אז החלו עבודות התשתית לבניית המקדש השני, אבל אי־הסכמות ומריבות גרמו לעיכוב הבנייה, שהושלמה רק בשנת 515 לפנה"ס.

ספרות שיבת ציון מוסרת שבקהל החוגגים את חנוכת המקדש השני נכחו גם כאלה שזכרו את מראה מקדש שלמה (עזרא ג, יב; חגי ב, ג) למרות שהמקרא מדגיש את אכזבתם של העולים למראה המקדש החדש, אנו למדים מכאן שמיקום המקדש נותר ללא שינוי.

המקרא מספר שעולי בבל אף הביאו עמהם חלק מכלי המקדש, אולם לא ברור באלו כלים מדובר. יתכן והמנורה המופיעה בנבואת זכריה הייתה בין כלים אלו.

ספר נחמיה (מאמצע המאה ה־5 לפנה"ס) מספר על שיקום חומות ירושלים וה"בירה" מונח שאינו ברור כל צרכו, אך כנראה מתקשר להר הבית. לדעת חוקרים מסוימים, החל מתקופה זו הוגדר המתחם המקודש בגודל 500 אמה מרובעות המוכר מכתבי חז"ל, ולדעת אחרים הגדרה זו החלה בשלב מאוחר יותר בימי הבית השני (עוד על כך ברשומה הבאה).

החומה המחודשת של העיר שנבנתה בימי נחמיה, ככל הנראה, בחלקה הצפון מזרחי היתה גם החומה של הר הבית, בדומה לחומה בימי הבית הראשון. בספר נחמיה מסופר על התאספות העם ברחוב "לפני שער המים" שם קרא עזרא הסופר בפני העם בספר התורה. ככל הנראה, התאספות זו היתה בסמוך למקדש, ושער זה היה מצוי בחומה המזרחית של העיר סמוך למקדש. מדרום למקדש היה האזור המכונה העופל, וככל הנראה בדומה לימי הבית הראשון, אזור זה שימש עבור מבני השלטון. שערים נוספים הנזכרים בספר נחמיה, ויתכן שהיו סמוכים למקדש ולעופל הם: שער המזרח, שער הסוסים, שער הצאן, שער הישנה ואולי גם שער הדגים ושער הגיא (שהיו בחומה המערבית). בסמוך אליהם מוזכרים מגדלים מבוצרים כגון מגדל חננאל ומגדל המאה.

במהלך התקופה הפרסית הצטרפה ארץ ישראל למהפכה העולמית ששינתה את תחום המסחר. מעתה כבר לא היה לסוחרים צורך לשקול פיסות של מתכות יקרות במאזניים בכל קנייה וקנייה, אלא היה שלטון מרכזי שיצר פיסות בגודל ומשקל על־פי תקן והטביע עליהן את חותמו. המטבעות הראשונים הגיעו לירושלים מיוון. במאה הרביעית לפנה"ס כבר פעלה בירושלים מטבעה שהנפיקה מטבעות עם שמה של היחידה המנהלית האוטונומית למחצה – פחוות יהודה. מטבעות אלו היו הראשונים שהוטבעו בירושלים, וככל הנראה על ידי יהודים. בשל גודלם הזעיר קשה מאד למצוא אותם בחפירות ארכיאולוגיות. כפי שפרסמנו בעבר, בסינון נתגלו חמישה מטבעות מסוג זה, המהווים כמחצית מכלל המטבעות מסוג זה שנתגלו בירושלים.

כפי שציינו, זוהי תקופה של חידוש הישוב בירושלים והפעילות במקדש, ולא של זעזועים התיישבותיים כגון מלחמות וחורבן, ולכן תקופות כאלו מותירות שרידים מועטים הניתנים לזיהוי בידי ארכיאולוגים. עם זאת, הממצאים המעטים שנתגלו בסינון, שכאמור, קשים לזיהוי, ובייחוד המטבעות, עשויים להעיד על פעילות של שלטון מרכזי שפעל במקום. החרסים שהזכרנו למעלה, מעידים על ההשפעה התרבותית החדשה על שבי ציון, שלמרות שמדובר בדור אחד או שניים של גלות, הספיקו כבר לספוג תרבות בבלית / פרסית שבאה לידי ביטוי בעיטורי כלי החרס של התקופה בירושלים.

 לקריאה נוספת על מטבעות "יהד" שהתגלו בפרויקט הסינון

המשיכו איתנו לרשומה הבאה – התקופה ההלניסטית!