ממצא ומוצא החודש: ישי לוי – חלום משפחתי ותעלומת השיש

לגעת בחלום

לקראת כ"ט בחשוון, שיחול השנה ב-8–9 בנובמבר, נחגוג כאן בישראל את חג הסיגד. קהילת יהודי אתיופיה מציינת אותו כבר מימי קדם, בדיוק 50 יום אחרי יום כיפור, כדי להזכיר את החלום העתיק לשוב לציון – ומאז 2008 הוא גם הפך לחג לאומי רשמי.

עבור משפחה אחת, החלום הרחוק הזה קרם לאחרונה עור וגידים באדמת ירושלים, וסגר מעגל בפרויקט סינון עפר הר הבית. בעודו מסנן את אותה אדמה אליה נכספו אבותיו, ישי לאווי, בנו של הקס (המנהיג הרוחני המסורתי) הראשון שנולד בישראל, חשף אבן מלוטשת ומסתורית. העבודה הזו אומנם מחברת אותנו לעבר הרוחני של ירושלים, אבל דווקא הגילוי של חפצים יומיומיים הוא זה שבאמת מפיח חיים בשרידים שאותם אנו חושפים.

למרות שישי לא ידע מה בדיוק הוא מצא, הוא הרגיש שזהו חפץ יוצא דופן. "לא חשבתי שאמצא משהו," הוא שיתף. אך באותו רגע שהבין שגילה ממצא מיוחד: "כל כך קפץ לי הלב, ממש. הרגשתי שזה ממש עתיק, ובאותו רגע גם חיבור לעם ישראל וגם חיבור להיסטוריה של עם ישראל." דרך החפץ הזה, החיבור של ישי לעברו של העם ולעיר לא נותר בגדר רעיון מופשט — הוא החזיק אותו בידו.

תהליך הזיהוי

בתחילה, שיערנו שהממצא הוא אבן אחיזה מאבן גיר עבור מקדח־קשת עתיק, כלים שהיו נפוצים בתקופות הברונזה והברזל (תקופת המקרא). אבל הניקוי של האבן הביא איתו תפנית מפתיעה: הוא עשוי משיש. מכיוון שבארץ ישראל חסרים משאבי שיש טבעיים, אבן זו הייתה חייבת להיות מיובאת – נוהג שהחל באופן משמעותי רק בתקופה הרומית המאוחרת. כלומר, מדובר על חפץ שהיה בשימוש בתקופה מאוחרת יותר.

כשבחנו את האבן מקרוב הסימנים הראו ששני צדיה החלקים שויפו בכלים מתקדמים, מה שמלמד שבמקור שימשה כאריח קיר. בפרויקט הסינון התגלו אלפי אריחים כאלה, שרובם מתוארכים לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה, ואריחי שיש דומים ממשיכים לחפות את קירותיהם של מבנים אסלאמיים בהר הבית עד עצם היום הזה. בשלב כלשהו, אומן רב-תושייה לקח שבר של האריח הזה, ועיגל בגסות את קצוותיו כדי שיתאים בנוחות לכף היד.

אז מה זה בעצם?

המחשבה הראשונה שלנו הייתה שאולי מדובר באבן ליטוש (מַמְרֵק) ידנית או בכלי כתישה קטן. אבל הצעה משכנעת יותר היתה שהאבן שימשה כמשקולת שוק מאולתרת. בניגוד למשקולות המתכת המדויקות מהתקופות הביזנטית והאסלאמית שמצאנו במפעל הסינון – שנועדו לשקילה עדינה של תבלינים ומתכות יקרות – אליפסת השיש הזו הייתה כנראה משקולת פשוטה ויומיומית לשקילת סחורות כמו חיטה ושמן.

הצעה זו עשויה להסתדר עם מידות המשקל של התקופה המוסלמית הקדומה. יתכן שהאבן עוצבה כדי לשקול 2 אוקיות מצריות (כ-35-37 גרם), שהייתה מידת משקל מוכרת בשווקים בירושלים בתקופה זו.

כיום, המשקל שלה עומד על 72.04 גרם, ולמרות סימני שבירה והשחיקה העיצוב החכם שלה עדיין אפשר לה להישאר יציבה ומדויקת על המאזניים: הקצוות הפחוסים מנעו ממנה להתגלגל, והדפנות המלוטשות עזרו למנוע נזק נוסף. בנוסף, שריטות עדינות בצדדים מעלות את האפשרות המסקרנת שפעם היה חרוט עליה סמל אישור רשמי.

סגירת מעגל

לאחר שהיה אבוד באדמה במשך מאות שנים, החפץ הפשוט הזה מצא את דרכו לידיו של ישי, וסגר מעגל עמוק לקראת חג הסיגד. פיסת השיש הזו, שככל הנראה שימשה כמשקולת שוק מאולתרת, מהווה עדות צנועה לשגרת החיים שהתקיימה בירושלים בצל ההיסטוריה הגדולה של הר הבית.

במשך דורות ארוכים, קהילת יהודי אתיופיה נשאה כיסופים ותפילות לירושלים הקדושה, וחלמה על העיר מרחוק. והנה, דרך עבודת הסינון, ישי זוכה למפגש פיזי ובלתי אמצעי איתה ועם עברה לאורך הדורות. ממגע בעפר ואבנים, לחיבור עמוק עם העבר והמורשת. כך, רגע לפני ציון חג הסיגד, החלום הרוחני והרחוק מקבל פתאום ביטוי ממשי באדמת ירושלים.

אנחנו רוצים לשמוע מכם!  

אילו הייתם סוחרים בעת העתיקה המשתמשים במשקולת השיש הזו, אילו סחורות הייתם שוקלים בשוק?

כתבו את התשובות שלכם בתגובות!

רוצים לחשוף את ההיסטוריה בעצמכם?

תבואו להשתתף בסינון או תמכו במחקר שלנו.