ממצא ומגלה החודש: חלקו התחתון של עיטור ראש סיכה בדגם אשה – לב שמחה לוי

בעקבות הסינון המועט שהיה בשנה האחרונה, מצב שנכפה עלינו בשל הסגרים הרבים ומגבלות הקורונה ,היה קשה להתמיד בפרסום במדור זה מדי חודש בחודשו..אך עם זאת, במרבית הזמן הסינון נמשך על ידי אנשי הצוות המסורים של אתר הסינון, ולכן הפעם, הממצא שנבחר הוא בסימן של הוקרה לצוות האתר שהמשיכו בעבודתם גם באווירת האתר השומם. כמו כן, כהוקרה לכל אלו שהזדרזו ונרשמו לסינון כאשר הוסרו הסגרים וחלק מהמגבלות. מלבד ממצא החודש, נזכיר כאן בקצרה גם מספר מוצאים וממצאים נוספים שנתגלו לאחרונה.

הממצא הפעם ממחיש את יחסי הגומלין החשובים שבין העבודה בשטח ובמעבדה. הדבר נכון לכל חפירה ארכיאולוגית, וכך גם אצלנו. תשומת הלב באתר הסינון מוקדשת בעיקר לכך שלא נפספס אפילו ממצא אחד, ולכן אנשי הצוות לא תמיד מצליחים לבחון את הממצאים לעומק (בעיקר את הממצאים הקטנים מאד), ורק לאחר מכן, בעבודה האיטית והשקולה במעבדה, אנו מספיקים להוסיף את האיכות לכמות. אז 'מוצא החודש' שנבחר הפעם הוא איש משורותינו, לב שמחה לוי, שהצטרף למפעל הסינון עם פתיחת האתר החדש במצפה המשואות. לב הוא בעל ידי זהב, וניתן לראות את תיקוניו ויצירותיו ברחבי אתר הסינון.

במהלך בדיקת הנפות בסינון גילה לב חפץ זעיר עשוי שנהב, ומפוחם קמעא, שגובהו כסנטימטר וחצי,. גובהו של החפץ המקורי היה כנראה כפול, אך הוא נשבר, אי־אז במהלך ההיסטוריה.

על החפץ ניתן להבחין בזוג רגליים ולצידם עמוד קטן. נראה שהדמות נשענה על העמודון, בחיקוי לתנוחה המוכרת מהפיסול המונומטלי הקלאסי. החפץ היפה והנחמד כמעט מצא את דרכו אל קופסא שבא היה נשכח לכמה שנים טובות, אך, למרבה המזל, אחד החוקרים שלנו העיף מבט על הצד התחתון ושם לב לשבר שבתחתית הפסלון הזעיר. בן־רגע, החפץ הפך מצלמית זעירה העומדת בפני עצמה, לראש של חפץ אחר – סיכה לתסרוקת.

סיכות מחומרים שונים נפוצו באזורנו ובעולם כולו כבר לפני אלפי שנים ושימשו לצרכים שונים. לחלקן היה שימוש מעשי, כגון סיכות רכיסה ופריפה להידוק בגדים, ולחלקן שימשו לשם קישוט ונוי.

הסיכה שלנו, העשוייה שנהב ומפוסלת ביד אמן, היא כנראה שבר של סיכת ראש המתוארכת לתקופה הרומית־ביזנטית. הסיכה נתחבה בתוך שיער אשה, אולי בכדי לייצב את התסרוקת, אך גם כפריט קישוטי בפני עצמו. פריט שלם כזה מדורה אירופוס שבסוריה עשוי להמחיש איך נראתה הסיכה בשלמותה, אם כי, כמובן, הדמות המגולפת שונה בהחלט.

סיכות שלהן ראש בצורת דמות שלמה הן יחסית נדירות באזורנו, כאשר לרוב ניתן לראות עיטורים פשוטים יותר, או צורות ראשים בלבד. מצב ההשתמרות של החפץ, לא מאפשר לקבוע בוודאות את דמותו של מי ביקש האמן לתאר – אך צורת הרגליים הנשית והעדרו של ביגוד, מעלים חשד שאולי עומדת לפנינו דמותה של ונוס, אלת האהבה הרומית.

בסינון העפר מהר הבית נתגלו עד כה חלקי סיכות ראש רומיות רבות, רובן מעוצבות בדגמים פשוטים וללא דמויות, אך תופעה מעניינת אפילו יותר מסיכות הראש עצמן היא הכמות הגדולה של פסולת הייצור של הסיכות. כלומר, יש לנו עדויות לסדנת ייצור של פריטי עצם שהתקיימה בהר הבית בתקופה הרומית המאוחרת. שרידי פסולת הייצור של סיכות אלו מיוצגות לעיתים קרובות על ידי קצוות של גלילים עשויים עצם שהם למעשה הפסולת שנשארה במחרטה לאחר שהפריט עוצב (ראו למטה דוגמא לפריט כזה שנתגלה לאחרונה על ידי חיים סנדר). בנוסף לפסולת הייצור של סיכות הראש, נתגלתה כמות עצומה של עצמות מנוסרות. כלומר, עצמות שלהן פן חלק ומיושר שהינו תוצאה של חיתוך באמצעות מסור. יתכן מאד שגם עצמות אלו היו חלק מסדנת ייצור פריטי העצם שהתקיימה בהר הבית בתקופה הרומית.

כאמור, כהוקרה לאלו שהזדרזו להרשם לסינון עם חזרתנו לפעילות, נציין גם את המוצאים והממצאים הבאים: